חייב עזרה

[Marlboro man 9]

חייב עזרה

אז ככה, זה הולך להיות ארוך...
אני נשוי שנתיים בדיוק היום, אני ואישתי יחד כבר 7 שנים, עדיין ללא ילדים
אני חייב לציין מראש: אישתי היא אשה מדהימה ואני אוהב אותה בכל ליבי
אני אסביר קצת על עצמי, אני בן 32 בשנה האחרונה אני עובד בלילות, 11-12 שעות במשמרת, משבע בערב עד 6-7 בבוקר
יש לי בעיה, כשאני מתעצבן אני לא רואה מי עומד מולי. בין אם זאת אחותי, אישתי, ילד בן12, איש מבוגר בן 70 או אשה שעובדת מולי בת 65. אני יכול ברגע של עצבים לצרוח, לקלל, להשפיל ולהעיף דברים. לא הגעתי למצב של ידיים ברגעים הללו, אך ההרגשה שזה יכול לקרות תמיד מרחפת באוויר.
אישתי שנים אומרת לי לך לטיפול, אתה מפחיד אותי, ואני תמיד אומר לעצמי בראש יהיה בסדר ולא עושה עם זה שום דבר. התעלמתי מהבעיה הזאת מתוך מחשבה שאני תמיד "אנצח" זאת ההקדמה הראשונה.
התחלתי לעבוד בלילות בגלל מצב כלכלי, אני עושה את זה כבר 14 חודשים, אשתי עובדת ביום, אז יוצא מצב שאנחנו בקושי מתראים ולאט לאט גם התקשורת בינינו החלה להסדק, שכחנו איך לדבר אחד עם השניה, היום כמעט כל שיחה שלנו שהיא מעבר ל"איך עבר עלייך היום" מובילה לוויכוחים וריבים.
חשוב לי לציין שבמהלך 7 השנים סגרנו חובות אדירים של למעלה מ100 אלף שקלים עם עבודה קשה. והנה בקטע של המצב הכלכלי אני רואה את האור בקצה המנהרה כ"כ קרוב שאני יכול להשתזף ממנו.
אלו היו שנים מאוד קשות ודווקא כשאני כ"כ קרובים זה מכריע אותנו.
הבעיה השניה שלי היא שבשנה האחרונה מאוד הזנחתי את הקשר שלנו, והייתי מרוכז בעיקר בעצמי ונתתי לה לעשות כמעט הכל (בין אם זה הנקיון של הבית, ניהול החשבונות, קניות וכו') התנהגתי כמו ילד והיא עבדה בשבילי.
לפני ימים אחדים אחרי עוד התפרצות שלי היא אמרה שדי, נמאס לה והיא רוצה לשים לזה סוף. לנו.
ואז הכל נחת עליי במכה אחת. פתאום ראיתי כמה אימללתי אותה, אני שהייתי אמור להיות הקיר התומך שלה הפכתי למעמסה, אני שהתעלמתי מהבעיות הבנתי כמה אנוכי הייתי.
אני אכתוב שוב: אני אוהב את אשתי בכל רמ"ח איברי, היא כל מה שחלמתי עליו ויותר. והנה אני מאבד אותה.
באופן מיידי התחלתי לפעול:הלכתי להפגש עם פסיכולוג בשביל להתחיל לטפל בבעית העצבים, אני מבין כמה לא עזרתי בחיי היום יום והתחלתי לקחת על עצמי דברים שלא התקרבתי אליהם לפני.
מכיוון ששנינו גדלנו במשפחות מפורקות, אנחנו לא יודעים איך זוג נשוי אמור להתנהל בצורה תקינה, אין לנו מהבית את המודל לחיקוי לחיי נישואין.
אז הצעתי שנלך ליועץ שיעזור לנו, ילמד אותנו כמה מהלכים.
אבל נראה שאני מאחר את הרכבת. כי היא עכשיו בשלה, לא מוכנה להמשיך איתי. הסברתי שוב ושוב כמה אני מבין עכשיו שטעיתי, שאני רואה עכשיו כמה פישלתי ואימללתי, שאני לא אתן לזה לקרות שוב לעולם. כי אין לי דבר בעולם שחשוב לי יותר ממנה.
והיא אומרת שהיא צריכה זמן בנפרד ממני, שאני סדקתי לה את הלב לאט לאט במשך 7 שנים ועכשיו הוא כבר שבור והיא לא יכולה לתקן אותו ביחד איתי, שהיא לא רואה את העתיד טוב איתי (הריב האחרון היה קשה מאוד)
אני לא מוכן לותר עליה, ואני אעשה הכל ואקדיש את חיי בשביל שהיא תהיה מאושרת.
חסכתי כסף בשביל מתנה ליום הנישואין, ועכשיו זה נראה שאני נתתי לה אותה בגלל הריב, ועכשיו כשאני עוזר בבית זה נראה כאילו זה בגלל הריב.
והאמת שאני עושה את זה בגלל שבאמת הבנתי כמה חרא הייתי.
סליחה שהטקסט שלי טיפה מבולבל, אני גם מאוד מבולבל.
היא אומרת שהיא עדיין אוהבת אותי, אבל ליבה סגור כעת בפניי. שאני לא יכול לעשות דבר.
אני רוצה שהיא תבין שאני יודע שטעיתי, שתתן לי הזדמנות נוספת להוכיח את זה.
הרי בכל הריבים וההתפייסויות שלנו לא הגעתי למסקנות שהגעתי אליהן עכשיו.
אני באמת מתפלל שלא מאוחר מדי בשבילי.
אני לא באמת יודע איזה עצה אני מחפש פה....
אנחנו אוהבים אחד את השניה אבל היא מתבצרת בעמדתה ואני אובד עצות איך אני משכנע אותה לתת לנו עוד סיכוי לאושר
אני חושב שכזוג עלינו להתמודד עם משברים ביחד ולנצח אותם ביחד. והיא אומרת שהיא צריכה את הלבד בשביל לאסוף את עצמה.
אני חושב שאם אנחנו לא יכולים להתגבר ביחד והיא באמת תלך אל הלבד אני אאבד אותה לתמיד.
מה עליי לעשות? איך אני אגרום לה לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה?

אם יש שאלות נוספות אני אענה

 

[חביף1]

קראתי בענין רב את דבריך

שאפו על המודעות העצמית, שמשום-מה איננה מובילה אותך, גם במצבך החדש, להבנה של בת זוגך. בעבר צרחת, קללת והשפלת כי "כך אתה", התנהגת כמו ילד כי אתה אנוכי, וגם עכשיו אתה אנוכי לגמרי - אני, אני ועוד אני, וכמה אני אומלל וכמה אני מסכן. מרתק שהטיפול שאתה עובר עוד לא הגיע לשלב בו אתה עסוק באחר, בזולת אלא רק בעצמך באותה אנוכיות שהפעילה אותך וכנראה ממשיכה להפעיל אותך.
מהטקסט שכתבת עולה שבת זוגך שסבלה אותך 7 שנים [ מזל מזל שאין לכם ילדים, נראה לי שהיא התאמצה שלא יהיו, כי היא פחדה מאוד מהתקפי הזעם שלך, ובכך הגנה על הילדים העתידיים שלכם ] החליטה, שזהו. יש לפרק את החבילה. אתה לא יודע איך זה לחיות עם אדם כמוך, זה כמו לחיות עם גבר מכה ובוודאות - גבר מתעלל. אין לזה כל קשר לעבר שלכם כצאצאי משפחות מפורקות, יש לזה קשר אליך ולהתנהגות שלך, שאולי השתנתה אבל המהות היא אותה מהות.
תקשיב היטב לבת זוגך. היא רוצה פרידה ממך, היא רוצה זמן לעצמה על מנת להחליט. נמאס לה ממך לעת עתה. אין לה אף בטחונות שתשנה באמת התנהגותך.
אגב, כהמלצה - תתחיל לשים לב איך אתה מתנהג בעבודה, בשלב מסוים גם משם יעיפו אותך מאותה סיבה שאשתך רוצה לפרק את הקשר.
מצטער שאינני מסוגל "להכיל" אותך ולתת לך "סיוע", אולי אחרים.ות כאן יעשו זאת.

 

[אשרי אישתי]

"איך אני אגרום לה לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה" ?

התשובה היא :
תהיה אתה האור בחייה !

סביר להניח שהתחלתם את חייכם במקום נמוך מאוד (כספי ,נפשי וחברתי) ואט אט טיפסתם יחד למקום שבו אתם כבר יכולים ליישר את הגב.
הבעיה היא שבעבודה חייבים להיות קשוחים ואילו בזוגיות חייבים להיות רכים ולכן בדרך איבדתם אחד את השני ......
במילים אחרות , אם אתה רוצה שהיא תשתנה ? תשנה את עצמך תחילה !
לכן השינוי חייב להתחיל ממך , תן דוגמה אישית.
איך ?
אם היא רוצה ללכת , תן לה .
אני יודע שהיא בשבילך כל העולם ואישתו , שהיא השמש בחייך, ואם מישהו יפגע בשערה משערות ראשה , תהיה מוכן להרוג אותו , אבל כאן ישנו עניין לעדינות ולא ללוחמנות.
למה לתת לה ללכת ?
כי היום היא מבקשת ואם תחסום אותה , מחר היא תברח.....
עם כל הכאב שבדבר, תן לה ללכת.
זה יחדד את התחושות שלך אליה ושלה אליך.

בשיחה הבאה , שב איתה בשקט ואמור לה :
שאתה יודע שסדקת את ליבה,
אמור לה שאין תחתית לכאב שאתה חש על כך שגרמת סבל לאדם הכי יקר לך.
אמור לה שאולי אתה לא תצליח , ובטוח שתיפול ,אבל לעולם לא תפסיק להשתדל להשתנות, לא בשבילה , אלא בעיקר בשבילך כי אין ערך לחייך בלעדיה.
אמור לה שתכבד כל החלטה שלה, ושלעולם לא תפסיק לאהוב אותה , גם אם היא תחליט ללכת .
אמור לה שאתה מקווה שהיא תחזור אליך.

ואז קום והנח לה להחליט לבד......

ומה יקרה אם היא לא תחזור ?
האמת ? אני לא הייתי מאחל את הכאב הזה לאוייבים שלי, אבל אין ברירה.
אם היא תחליט שלא לחזור, עם כל הכאב, עליך להבין שהיא כבר לא תחזור להיות אותה האחת שאהבת , עליך לאסוף את השברים ,להפנים את התובנות ולהמשיך הלאה.

בהצלחה

 

[סיגלית 2014]

המבוגרים בעלי הניסיון היו אומרים לך:

"בוקר טוב אליהו".
התעוררת, יותר נכון חטפת חבטה אדירה שהעבירה הרבה מאד דברים למודע.
בעבר היית עסוק בעניין הכלכלי ולא נעים לכתוב, את העניינים האחרים כולל הזוגיות קצת הזנחת, בזמן שאשתך מרגישה שהיא נותנת צ'אנסים האחד אחרי השני. סטירת הלחי שנתנה לך אשתך עשתה את שלה.
מה עושים עכשו?
ממשיכים בתהליך השינוי שהתחלת ונותנים לאשתך חופש להחליט מה היא רוצה ולכבד כל החלטה שלה. אתה יכול לחזר אחריה, לנסות לשכנע אותה, אבל לא ללחוץ. אתה לא יכול להכריח אותה.
אם תחליט לחזור אליך ולתת צ'אנס נוסף, לא לוותר ולטפל בהתקפי העצבים שלך. כדאי לשקול אפילו יעוץ זוגי.

בהצלחה