חייב שינוי דחוף!

tykoosh

New member
חייב שינוי דחוף!

שלום! אני סטודנט ורציתי לשתף אתכם בבעיה שיש לי ואשמח אם תעזרו לי. אני לא יודע כ"כ לדבר עם אנשים בחוץ כלומר: כשאני הולך למקום מסויים או נגיד לראיון עבודה או איפה שאני לומד וצריך לדבר עם אותו בן אדם אז פתאום אני מדבר בשקט כזה ובפחד וככה גם יכולים לעבוד עלי רק דוגמא קטנה שהיתה לי אתמול תמחיש את הבעיה יותר. אתמול נסעתי למכללה כדי לקבל את המגורים וכמוני היו עוד הרבה מאוד אנשים והיו מספרים וזה זרם לאט.והתחיל קצת בלאגן עם זה. משעות הבוקר אנשים עמדו וחיכו. היו שם שתיים שלוש בנות שבאו לאחראי ופתחו את הפה ואמרו לו: "א"א ככה יש לנו עוד מה לעשות אנחנו עובדות ואם זה לא יזוז נגמור בערב תעשו איזה סדר או תשנו משהו". קבלתי את המגורים שלי בסופו של דבר כי המספר שלי הגיע בתור אבל אני לא הייתי יכול לדבר כמו הבנות האלה ואם לא היה סדר אז גם הייתי נדפק. אתם מבינים?אני לא יודע איך לדבר חזק ומתי לדבר, מתי לעמוד על שלי ומתי לשתוק איך עושים את זה ושלא יהיה טעות אני בן אדם פתוח ומדבר וזורם רק בקטעים האלה אני סותם.למה? תעזרו לי! אם מישהו מוכן להראות לי איך מדברים עם אנשים בחוץ, איך עומדים על שלך ומתי דופקים אותך אני אתן לו הכל.סליחה על האורך של ההודעה
 

הזוייה

New member
סטודנט יקר שלום,

קודם כל לא כל פאקצה עם מסטיק עלמה, וליפגלוס נוצץ שעושה הרבה רעש מקשיבים לה, להיפך מי שמדבר בשקט יש לו הכי הרבה מה לומר, מזה שעושה רוח וצלצולים. מתי לדבר ואיך, זו התחושה שלך בלבד, אנחנו מדברים כשיש לנו מה לומר במקום לשמור בבטן. אנחנו מתעניינים כשמסקרן אותנו, אנחנו כועסים שיש אי-צדק, אנחנו מרימים את הטון בכדי שירגישו בנו, אנחנו מדברים בגובה העיניים בכדי שיבינו אותנו. דבר שני אתה צריך לעבוד קצת על הביטחון העצמי שלך, לא לפחד, פשוט לומר בקול נקי ולא רועד את דברייך. הרי אף אחד לא מכיר אותך, ויש בך המון אנרגיות ויכולות, תחצין אותם, כמו שאתה זורם עם הסאחבק' מהפיצוציה של מוטי, ומבקש סיגריות ובקב' בירה. לפעמים מטוב לב, אנחנו הופכים לנאיביים, תמימים, כי זה בא פשוט טביעי עם האישיות שלנו. תאמין לי, אם אני אכנס לחנות מחשבים היום, כל מה שיגידו לי אני אומר אמן, והכל יאה לי כמופלא ואצא לבטח עם מיליון דברים שאין לי מושג מה עושים איתם . ומדוע: כי אין לי שמץ של הבנה בתוכנה, חומרה וכו' ובשבילי זה כמו לדבר סינית.ואני לא מתביישת להגיד סליחה, אני לא מבינה. בכלל לגבי ניהול יחסים בין-אישיים וחברתיים לא נותר גם לביישנים, לחסרי הביטחון להיפתח, להיכשל, להתאמן שוב ושוב בשיחות, במצבים,להתרכך, ולהתמזג בסוף. קשה באימונים קל בקרב- אבל השינוי מתרחש אם מאמינים בעצמנו. בהצלחה חומד ובהצלחה בלימודים.
 

ענבר.

New member
"מתי דופקים אותך" -

זה משהו שרק אתה מרגיש, לא מכירה בתי ספר שמלמדים שם לזהות את הרגע שלפני ה"דפיקה". אתה יודע כמה שחקנים עולים לבמה בכל ערב עם חששות? חשש מבלק אאוט, חשש שיגמר להם הקול, חשש שלא יריעו להם, המון חששות. אין אדם מושלם. אז הבנות אמרו את מה שאמרו, אז מה? איפה זה מוכיח שהן יודעות לעמוד על שלהן? ואולי זה מוכיח על חוסר סבלנות מצידן? פתיל קצר? עמידה על שלך היא דבר שנרכש עם השנים, אימון ואימון ועוד אימון ואיכשהו בסוף זה מצטבר למשהו גדול. בוקר טוב ובהצלחה בפתיחת שנת הלימודים.
 
למעלה