חייה כסרט טראגי...

חייה כסרט טראגי...

סיפור החיים שלה הוא כמו סרט טראגי אילם בלי עלילה בלי רגש בלי התחלה או סוף הכוכבת היא השחקנית הראשית והיחידה אין לה מושג איך היא התקבלה לסרט הזה ולמה אין אנשים מסביבה וגם כשהיא צורחת שהיא לבד אין מי שישמע. התפאורה היא שחור הפס קול הוא אילם הרגש הוא פחד והכוכבת עומדת להיעלם איפה לעזאזל הבמאי שהחליט על הכל שעיצב את חייה ונתן לה לסבול, תסיים כבר את הסרט תלחץ על הכפתור תכריז- ק א ט! ותגמור את הכל....
 
למה בעצם?????

למה אני סומכת על משהו אחר שיגמור בשבילי? אולי אני צריכה לעשות את זה?
 
לא חמודה!

תקני אותי אם אני טועה- את רומזת לנו שאת חושבת על סיום הסרט הזה. אני מכאן לא יכולה ממש לעזור-זה יהיה 'גדול' עליי. אבל בבקשה,אל תסיימי את הסרט. ותרשי לי,להביא שיר משלי שמדבר על ממש אותו הנושא: בסרט הבא,ייאוש ודמעות. בקרוב על מסך זה, דרמה קורעת לב מחזה. את השחקנית הראשית. הלוואי והיית גם במאית. אך נדמה,שהחיים, כותבים התסריט,מביימים. איך אוכל לנחמך?-רק להבטיח, שמאחורי הקלעים,אנסה להשכיח את הצרות הבאות. אם אוכל,אהיה מפיקה. (אני לרשותך בכל רגע,דקה). מן הפתיחה,עד לכתוביות. אני אמחה את הדמעות. ואחר כך,ילדה, אדרבן אותך לסרט הבא. קומי-מלא חיוכים,ואהבה.
 
תודה...

זה נכתב למישהי קרובה אליי.הייתי חייבת לעודד אותה.ואגב-ה'סרט' שלה אכן הישתנה לטובה! היא הייתה פסימית,היא הרגישה שאין מוצא.אני-שלא הייתי בתוך הבלאגן,אלא כצופה כואבת מהצד בתור משהי שלא בתוך הקלחת אלא רק לידה-יכולתי להיות אופטימית...
 
נקודת מבט אחרת...

כתיבה כדי לעודד אנשים אחרים, לא חשבתי על זה אבל זה מאוד מאוד יפה בעיניי... אני מהצד יכולה להבין ולייעץ דברים הבעיה שכשאני יודעת שגם אני אמורה ליישם אותם אני נתקעת- דפוקה שכמוני!!!!!!!
 
בלי קללות עצמיות!

אנחנו הרבה יותר חכמים כשמדובר באנשים אחרים.כשזה אצלינו,אז כנראה המעורבות הריגשית קצת מבלבלת אותנו... מסניון שלי-אנשים מאוד מתרגשים כשכותבים משהו במיוחד עבורים... אני מקדישה בעיקר שירי יום הולדת,אבל יצא לי גם לכתוב שירים של נחמה ועידוד לאנשים אחרים...
 
יואאווו....

איזה יופי שיש לך כשרון לגעת עם השירים שלך באנשים אחרים ולאו דווקא ממקום של כאב אלא מהצד השני, הטוב...
 

Michallllllllll

New member
לאאאאאאאאא!!! מה חסר לך??

אני אמלא אותו!!!! ולמה בפון את לא מספרת לי את האמת???? שית,דמאט אני בוכה עכשיו שוב מבפנים. בלי דמעות. הלב שלי שרוט לגמרי.. מתי הדמעות שלנו יצאו באמת? כולן בוכות פה בקול ואני בשקט שכ"כ כ ו א ב!!!!
 
או אולי תחליטי להיות הבמאית

ותשני מה שאת יכולה, כשאנחנו פה עובדים לפקודתך, ונעשה מה שנוכל ע"מ לעזור. חיבוק.
 

Michallllllllll

New member
אולי שתכתוב מה חסר לה, במה קשה לה,

ומאמוש תפרטי בכנות! כי נמאס לי זו רק ססמא...אוהבת!!
 

Michallllllllll

New member
כאב לא חסר לך מאמי.יש מספיק..

אני אוהבת אותך! ורוצה כל כך לחבק אותך!! את מסכימה לפרט אילו דברים כל כך מכאיבים לך? |חיבוק ענקיייי בלי סוף| מיכל שאוהבת..
 
אני

אני רוצה להיות הבמאית אני רוצה להחליט על התסריט אני רוצה שיהיו ניצבים וגם להחליט מי הם יהיו אני רוצה לבחור את המוזיקה אני רוצה לבחור את הנושא אני רוצה להכריז ק א ט כשאי אפשר יותר אבל אני גם קצת רוצה למות וקצת שיכאב יותר....
 
למה את רוצה שיכאב?

ואיך אפשר לעזור...? אולי תקחי פרט אחד בחיים שלך שאת רוצה לשנות, רק אחד, ותעבדי עליו. החיים שלך בידיים שלך בלבד, ואם את לא "תסדרי" אותם, מי כן? ולפעמים, גם אם אתה הבמאי, מותר ורצוי לקבל עזרה ועצות מאחרים. חשבי על זה. שוב חיבוק ענקי!
 
כנראה אני סתם פחדנית...

למרות שאני נטולת כאב יש בי כל כך הרבה כאב שאני כבר פשוט לא מרגישה אותו ולכן אני פוגעת בעצמי, כדי להרגיש.... אני יודעת מה אני צריכה לשנות ומה כרגע צריך להיות בסדר עדיפויות ראשון- הפרעת האכילה שלי, אבל משום מה אני בוחרת שלא לטפל כי זה פשוט נראה חסר טעם, בגלל זה אני כל כך גאה במיכל שלקחה את עצמה בידיים והחליטה לטפל בעצמה למרות כל הקושי הכרוך בכך... מתי גם אני יקבל החלטה אמיצה כזאת?????
 
למעלה