חיילימ שקטימ

חיילימ שקטימ

מצדיעה אני לחיילימ השקטימ לא גייסו אותמ לא ביקשו מהמ "חיילימ " שקטימ נשימ של...... ילדימ של...... המ פשוט שמ בטוב ובקושי הרבה כוח לכמ וימימ טובימ יותר הילי
 

מיכל@בר

New member
חיילים בעל כורחם. אוהבת את זה.

הילי בלי סופיות, שמרגישה כל מיני דברים.
 

sad

New member
חשבתי עליה הרבה היום

על אשתו, על הילד שמצא אותו, על ילדיו הנוספים על החיילים שלא ביקשו להיות חיילים וכאבתי את כאבם ואת חוסר האונים שלהם וחשבתי שזה כולנו החיילים שלא ביקשו להית חיילים שהתבקשו לתפקד בשדה הקרב מבלי שרצו מבלי שהיו ראויים לכך שהיו ראויים לדבריםאחרים לגמרי וסתם מתוך קונוטציות ובאווירת השירים מתוך האחד והיחיד: "אתה לא רצית להיות אפילו חייל אז מה אותך אף אחד לא של אתה נשארת גוזל שנפל..." והשיר הוא להם, המתים ואנחנו החיים שמאז נלחמים
 

מיכל@בר

New member
וגם אני חשבתי עליו, על זוגתו ועל

הילד שמצא אותו, ולא ידעתי שזה כל כך השפיע עלי כל העניין הזה. ואת צודקת sad, כולנו חיילים שקטים..
 

מיכל@בר

New member
חושבת הרבה גם על רחלי, שנעלמה

מכאן, עליה ועל הבנות, ועל הרחוק שהיא נמצאת בו. מה קורה לה? מה עובר עליה?
 

מיכל@בר

New member
לדעתי היתה בארץ... נוגעת ללב הבחורה

הזאת. עם התיאורים שלה, האופטימיות שלה. ואת, אחת.. לילותיך ארוכים? קצרים בעצם?
 

sad

New member
רחלי השמיעי קול

בפעם האחרונה פשוט התכווצתי מכאב כשקראתי שהיא לא הגיעה לארץ בגלל הפיגוע בארה"ב. התיסכול הכאב הגעגועים הצורך להיות עם הקרובים שנמנע ממנה מה קורה איתך רחלי
 
חשבתי אולי גם

היה יותר מדי. כל היום חושבת שאולי בכלל אסור היה להגיד את הדברים. קראתי אחורה ונעשה לי רע ממה שדברנו. אולי בדברים שנכתבו כאן היה משהו שערער את נקודת האיזון העדינה. וכל הזמן חושבת על הבן. ועליה.
 

מיכל@בר

New member
מה כתבנו שלא היינו אמורים לכתוב?

כמו שכתבתי לך אתמול בלילה, גם אני גלגלתי אחורה, ראיתי את הדברים שכתב ואת התגובות שלנו, ולא חושבת שהיה שם משהו שיכול לעשות רע על הנשמה. למה את מתכוונת?
 
קיראו

קיראו את המאמר שצרפ עזרא להודעה שאני כתבתי על חברתי שנעלמה מהעולמ והוסיפו לזה את כל השאר ותבינו שבעצמ כל מה שאמרתמ -אמרנו היה נכונ אני לא חושבת גרמנו נזק אני חושבת שהמילימ היו נכונות ומתאימות לסיטואציה בה הנ נכתבו ובעיקר הרבה כנות ואהבה היו במילימ ההנ
 
כנ עומדת

את מרגישה חרה אני מרגישה חרה אבל זה עדיינ לא הופכ אותכ לגורמ או למאיצ {חלילה} זה מה שקורה לסביבה לשאול שאלות כמו..... "איפה היינו" "איפה טעינו" מתוכ כאב ופחד נשאלות השאלות כנ אנו פוחדימ פוחדימ לאבד ללא יכולת שליטה זה גדול מאיתנו לצערי
 

מיכל@בר

New member
אני בחיפושים. את מתכוונת להודעה

הזו? או השניה? רק עידוד יש בהן, בהודעות האלה. חבל, חבל לי שאת מרגישה כך. ונכון, אין לנו את הכלים לתת תמיכה מעבר למה שאנחנו יודעים ואיך אפשר? ואת, ההודעות האלה, רק עידוד יש בהן. ואולי לא עוזר כל מה שאני כותבת לך, אבל את עשית המון, וגם רעייתו הודתה לך על הכל, והיא הרי יודעת מפיו. וכמו ש sad אמרה, אין לאף אחד את הכוח לגרום לשני לעשות צעד כזה. אוי, נורא עצוב לי שכך את מרגישה.
 
כן

והכל נכון. הכתבה.. מה ש-sad אומרת. ואת מיכל. ועדיין. יש שיווי משקל מאוד עדין ולכן אסור להתערב בו זה כמו לזרוק אבן לאגם וכו. יש מקומות שצריך לחבק ולשתוק. וזהו. ואתן צודקות. אז מה?
 

מיכל@בר

New member
כדי לא לעורר אצלך מהומה גדולה יותר

מזו שכבר קיימת אצלך בלב, פשוט מחבקת אותך, ואומרת לך שוב, בפעם המיליון שאת מדהימה בעיני.
 

sad

New member
אני לא מרשה לך לעשות את זה

מישהי מאוד חכמה אנושית ויקרה לי אמרה לי שאין לנו את הכח לגרום לאנשים לעשות את זה זה לא אנחנו, זה לא המשפחה זה הם הם פצועים וכואבים וזה גדול מכוחותינו
 
למעלה