חיים נכונים, מה הם.
אדם המצליח לממש את צרכיו חי בצורה נכונה לדעתו. אולם עליו להתפשר כאשר הוא חי במסגרת חברתית כלשהי בהתאם לנסיבות המתחייבות. ברמה האישית חוסר ויתור על צורך ורצון מהווה לא אחת פגיעה במסגרת החברתית שמשמעותה פגיעה בזולת. הכי קל לאדם לממש את צרכיו ורצונותיו ללא מסגרת חברתית מחייבת דהיינו עבודה ומשפחה. אך קיימת פשרה ה"נוגסת" בתוכן ובצורת המימוש. לחיות טוב, להיות עמיד ובעל עמדה, להיות אהוב להיות בריא וחזק, להיות מוגן, להנות ולשמוח ועוד. כל אלו צרכים המובילים לפעולה לשם מימוש. משתמע מכך שבמסגרת האמורה יש מגבלות לא מעטות הפוגמות בישום ומימוש. איכות החיים נמצאת לרוב חסרה ואינה מושלמת כפי הנצפה, וההשלכות ידועות לכולם. באמצעות רוחו משלים האדם את צרכיו. אמונה יכולה למלא את החסר. העיסוק ברוחניות מהווה תשובה (לעיתים מלאה) הולמת לחסכים אשר אינם ברי מימוש. האדם יוצר את החוקים והנו השחקן היחיד אשר לרוב אינו משחק נגד עצמו. מניתוח הנושא עולה שהאדם יצר מנגנון פיצוי במודע העונה על צרכיו. האשליה הופכת למציאות לגביו והוא ניזון ממנה ברמת איכות זהה עד כי המציאות הגשמית הופכת בדעתו ונתפסת כאשליה, ואשליית עולם הרוח נתפסת כמציאות האחת והיחידה האמיתית. אך למרות האמירות כבול האדם לגופו הגשמי ולמציאות הגשמית ו"נקרע" הוא בין שני העולמות הקיימים בממדים שונים בו זמנית. הצורך לשלבם מובן והכרחי עד כי הפך בימינו למציאות אחת גדולה. הנני מודע לתהליכי אלו ואיני נקי מהם למרות שמניעי שונים במקצת. אך הנני מתקומם לפולשנות הנוצרת מתוך כפיית הדעת שאינה שונה מכפייה דתית באשר לאמיתות עולם הרוח ותכניו. האם זה נובע מידיעה או מחוסר ידיעה, זו השאלה הניצבת מעל הנושא אשר תמיד תישאר ותשאיר מקום לספק. בברכה אביר
אדם המצליח לממש את צרכיו חי בצורה נכונה לדעתו. אולם עליו להתפשר כאשר הוא חי במסגרת חברתית כלשהי בהתאם לנסיבות המתחייבות. ברמה האישית חוסר ויתור על צורך ורצון מהווה לא אחת פגיעה במסגרת החברתית שמשמעותה פגיעה בזולת. הכי קל לאדם לממש את צרכיו ורצונותיו ללא מסגרת חברתית מחייבת דהיינו עבודה ומשפחה. אך קיימת פשרה ה"נוגסת" בתוכן ובצורת המימוש. לחיות טוב, להיות עמיד ובעל עמדה, להיות אהוב להיות בריא וחזק, להיות מוגן, להנות ולשמוח ועוד. כל אלו צרכים המובילים לפעולה לשם מימוש. משתמע מכך שבמסגרת האמורה יש מגבלות לא מעטות הפוגמות בישום ומימוש. איכות החיים נמצאת לרוב חסרה ואינה מושלמת כפי הנצפה, וההשלכות ידועות לכולם. באמצעות רוחו משלים האדם את צרכיו. אמונה יכולה למלא את החסר. העיסוק ברוחניות מהווה תשובה (לעיתים מלאה) הולמת לחסכים אשר אינם ברי מימוש. האדם יוצר את החוקים והנו השחקן היחיד אשר לרוב אינו משחק נגד עצמו. מניתוח הנושא עולה שהאדם יצר מנגנון פיצוי במודע העונה על צרכיו. האשליה הופכת למציאות לגביו והוא ניזון ממנה ברמת איכות זהה עד כי המציאות הגשמית הופכת בדעתו ונתפסת כאשליה, ואשליית עולם הרוח נתפסת כמציאות האחת והיחידה האמיתית. אך למרות האמירות כבול האדם לגופו הגשמי ולמציאות הגשמית ו"נקרע" הוא בין שני העולמות הקיימים בממדים שונים בו זמנית. הצורך לשלבם מובן והכרחי עד כי הפך בימינו למציאות אחת גדולה. הנני מודע לתהליכי אלו ואיני נקי מהם למרות שמניעי שונים במקצת. אך הנני מתקומם לפולשנות הנוצרת מתוך כפיית הדעת שאינה שונה מכפייה דתית באשר לאמיתות עולם הרוח ותכניו. האם זה נובע מידיעה או מחוסר ידיעה, זו השאלה הניצבת מעל הנושא אשר תמיד תישאר ותשאיר מקום לספק. בברכה אביר