אז זהו
שאין. לא במובן שאת צריכה לבסס או לקבל גושפנקא להרגשת מלנכוליה שלך, חלילה, אלא את עושה את משמעות החיים , את יוצקת לתוכם, בחוויות שלך, בהתנסויות שלך, משמעות. למעשה ככל שאת יוצקת לתוכן בשר וחיות, את מאדירה את המשמעות כי אם תסתכלי על החיים כביכול מבחוץ, בתמונה הזו שנקראת חיים מבחוץ, עוד לפני שהתחלת למלא אותם בצבע , בטאצ' שלך, בצבעוניות שלך, בהתנסויות שלך, ביופי שלך, ברגישות שלך, ברגשות שלך, בתבונה שלך, בפילוסופיה שלך, בתכונות שלך, בהשפעה שלך, ביצירות שלך, באהבות שלך, בילדים שלך, בנכדים שלך, בצאצאים שלך, אז תגלי שאין להם כל משמעות (לא לא משמעות וגם לא כן משמעות . כלומר: לא לחיוב וגם לא לשלילה) ורק החיות שלך, התשוקה לחיות אותם , תזמן לך עוד ועוד חוויות והתנסויות שתוכלי להפעיל עליהם שיפוט ותשתכללי תוך כדי ואו אז תביני את מהותם, משמעותם. בקיצור יקירה: את חייבת לחיות (לא יודעת אם בשביל ההנאה, זה אולי הבונוס) ולבעור בתשוקת החיים . זה כל הכיף!
