חיים שכאלה
לפני תקופה קצרה עברתי משבר אמצע החיים סוף בתחילת השליש השלישי לסוף העשרים הלכתי לקצה השני של הארץ עמדתי בין הים ובית החולים לטבוע או להתאשפז נגשתי להתאשפז רופאה צעירה לא רצתה לקבל אותי הלכתי לפני שהיא חזרה מהתיעצות כשהיתי בשער שמעתי את המשדר בביתן של השומר יש פה בחור תודא שהוא לא נשאר בשטח בית חולים הלכתי לתחנת רכבת סמוכה החלטתי לגמור הרכבת הגיעה הרגשתי מוכן הנהג עצר 2 מטר לפני וצפר בהיסטריה לא הראתי סימני קפיצה אבל עמדתי ושבוע קודם קראתי בעיתון שנהגי רכבת מתחננים למתאבדים שיפסיקו להגיע לרכבת כי גם להם זה קשה הגעתי לאשפוז באיזור מגורי כשנכנסתי חשבו שאני עבם היתי בדיכאון מוחלט הרופא ראין אותי והתרשם לטובה באה אחות וטענה שהעין שלי משדרת משהו(היא שידרה יאוש) הרופא המתרשם קרא לי לקח סרגל והעביר לי בעינים ואמר זה בסדר רופא אחר עמד כשהגב שלו מופנה אלי ובדק אם אני סזיפי מאחורה מרגישים יותר טוב הם חשבו שאני חושב שבמקרה הוא נעמד שם אבל אני שיתפתי פעולה אבל ידעתי מה קורה בלילה בא אח ענק בריון תפס לי את הפה בחוזקה פתח אותו אני שותק ויושב כל הזמן ירדו עלי על מה אתה חושב(אנאלפבת כאילו)התיחסו ביום השני באופן סביר סיפרתי על כונת התאבדות ולא נתנו לי אישור לצאת הרופא רצה הסטוריה מלאה אמרתי לו שאני יכתוב כתבתי לא היה שם דבר רע אלים או כדומה אבל מסכת חיים לא פשוטה התחילו להתיחס אלי בצורה איומה קראו לי זבל ודפוק גם לפני חולים אחרים רציתי לצאת ונתנו לי האח אומר לאחות שיצא מה איכפת לנו ממנו אני מדגיש רק בגלל מה שעברתי כי לא פתחתי את הפה אפילו היתי חייב אישפוז וידעתי להבליג יצאתי הרגשתי רע הלכתי מאחורי הבנין חיפשתי מכשיר חד לא מצאתי הרגשתי רע לקחתי זכוכית התחלתי לחתוך את הורידים בקושי חתכה הזכוכית היה קור אימים ואני בטישרט קצר שעתיים חתכתי בידיעה שאני הולך למות בסוף חוץ מחתך רציני כלום חזרתי למחלקה הלכתי לישון למחרת קראו לי האחות צעירה החליטה לתקוף אותי כי לא חייכתי ואם היתי מחזיר לה היו אומרים שאני סזיפי אבל הבלגתי עניתי יפה היא לא ויתרה כשהיתי בחדר היא באה לסדר מיטה נשבע לכם שכל ימי שהותי שם היא לא נגעה במיטה אבל היא עמדה הפוך להוציא סזיפיות היא לא הצליחה סיפרתי על ההתאבדות לרופא היא חבשה לא לפני שצרחה תןציא את הסכין אמרתי לא זה היה זכוכית אז את הזכוכית אמרתי לה אין לי אחרי כמה ימים האופוזיציה של החולים קצת התפרקה בחור התחיל לדבר איתי הוא סיפר על מעשים מגונים באחיניתו אמרתי לו דברים קשים למרות שהוא התחרט ונשבר אבל אחר כך כדרכי בקודש לא היה לי חשק לדבר איתו יום אחד ניגשתי לנערה דוסית שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק חי צומח שחקנו היא לא ידעה כלום אני הכל למחרת היא אמרה (שמעתי מאחורה)שהיא מפחדת ממני כי דיברתי נחמד וזה נראה לה כנראה מוזר הרופאים אמרו לי שהסיבה שלא מתחברים אלי כי ניסיתי להתאבד בלב ידעתי שאף פעם לא התחברו אלי בלי קשר לנסיונות שזה היה הראשון קיבלתי תרופה חדשה שאמרו לי לפני שכתבתי המכתב שאקבל אבל נזהרו ונתנו לי מינון נמוך עםתרופות שלא רציתי אמרו לי הגנה אני שתרקתי היתי צריך טיפול אגב בהתחלה ביום הנסיון האחות הראשית אמרה מי הכניס אותו העלו לי את המינון הרגשתי טוב קצת שמחתי חשבתי שהנה אני מתאזן קצת מצב רוח ושלווה התאכזבתי אחרי יומים יום אחד קרא לי רופא להעביר אותי מחלקה הוא דיבר אלי כמו לתינוק אני הסתכלתי ושתקתי אבל היה לי רע הסתכלתי עליו כמו בסרט לא הקשבתי למילים רק לניגון במסגרת מבחן הסזיפיות עשו לי בחינה הם לא ידעו שאני רואה את התכנון החלטורי הם ביקשו שאשים שקי כביסה במקום מסןים בטון ילדותי התלבטתי לא רציתי בכלל הציווי היה משפיל אבל התעשתתי ידעתי שכעת נכון לעשות שלפחות יחשבו שאני בסדר כי שמה זה נקרא בסדר ביום שעברתי מחלקה הרופא עמד ומישהו אמר לו משהו הוא חשב שזה אני הוא הסתובב ואמר לי נו למה לא עברת בטון משפיל אחרי כמה ימים הוא ראה אותי עם מישהי והם צחקו בפני במחלקה האחרת הרופאה הורידה לי מה שרציתי והעלתה מה שרציתי יום אחד היא קוראת לי ואומרת שהמחלקה בחרה בי כנציג לפגישת רופאים רופא ליווה אותי הגעתי ולעיני צוחק המנהל עם מישהי מהמחלקה הקודמת ופונים אלי שחלה טעות הםלא חשבו אפילו שאני מבין שבעצם אני לא מענין אותם איזה טעות חלה אחת משמה מהעובדות שדברנו קצת ראתה אותי שעברתי למחלקה אחרת והיא חשבה שאני לא רואה ופשוט הסתובבה ואמרה למישהי בואי נלך מהר
לפני תקופה קצרה עברתי משבר אמצע החיים סוף בתחילת השליש השלישי לסוף העשרים הלכתי לקצה השני של הארץ עמדתי בין הים ובית החולים לטבוע או להתאשפז נגשתי להתאשפז רופאה צעירה לא רצתה לקבל אותי הלכתי לפני שהיא חזרה מהתיעצות כשהיתי בשער שמעתי את המשדר בביתן של השומר יש פה בחור תודא שהוא לא נשאר בשטח בית חולים הלכתי לתחנת רכבת סמוכה החלטתי לגמור הרכבת הגיעה הרגשתי מוכן הנהג עצר 2 מטר לפני וצפר בהיסטריה לא הראתי סימני קפיצה אבל עמדתי ושבוע קודם קראתי בעיתון שנהגי רכבת מתחננים למתאבדים שיפסיקו להגיע לרכבת כי גם להם זה קשה הגעתי לאשפוז באיזור מגורי כשנכנסתי חשבו שאני עבם היתי בדיכאון מוחלט הרופא ראין אותי והתרשם לטובה באה אחות וטענה שהעין שלי משדרת משהו(היא שידרה יאוש) הרופא המתרשם קרא לי לקח סרגל והעביר לי בעינים ואמר זה בסדר רופא אחר עמד כשהגב שלו מופנה אלי ובדק אם אני סזיפי מאחורה מרגישים יותר טוב הם חשבו שאני חושב שבמקרה הוא נעמד שם אבל אני שיתפתי פעולה אבל ידעתי מה קורה בלילה בא אח ענק בריון תפס לי את הפה בחוזקה פתח אותו אני שותק ויושב כל הזמן ירדו עלי על מה אתה חושב(אנאלפבת כאילו)התיחסו ביום השני באופן סביר סיפרתי על כונת התאבדות ולא נתנו לי אישור לצאת הרופא רצה הסטוריה מלאה אמרתי לו שאני יכתוב כתבתי לא היה שם דבר רע אלים או כדומה אבל מסכת חיים לא פשוטה התחילו להתיחס אלי בצורה איומה קראו לי זבל ודפוק גם לפני חולים אחרים רציתי לצאת ונתנו לי האח אומר לאחות שיצא מה איכפת לנו ממנו אני מדגיש רק בגלל מה שעברתי כי לא פתחתי את הפה אפילו היתי חייב אישפוז וידעתי להבליג יצאתי הרגשתי רע הלכתי מאחורי הבנין חיפשתי מכשיר חד לא מצאתי הרגשתי רע לקחתי זכוכית התחלתי לחתוך את הורידים בקושי חתכה הזכוכית היה קור אימים ואני בטישרט קצר שעתיים חתכתי בידיעה שאני הולך למות בסוף חוץ מחתך רציני כלום חזרתי למחלקה הלכתי לישון למחרת קראו לי האחות צעירה החליטה לתקוף אותי כי לא חייכתי ואם היתי מחזיר לה היו אומרים שאני סזיפי אבל הבלגתי עניתי יפה היא לא ויתרה כשהיתי בחדר היא באה לסדר מיטה נשבע לכם שכל ימי שהותי שם היא לא נגעה במיטה אבל היא עמדה הפוך להוציא סזיפיות היא לא הצליחה סיפרתי על ההתאבדות לרופא היא חבשה לא לפני שצרחה תןציא את הסכין אמרתי לא זה היה זכוכית אז את הזכוכית אמרתי לה אין לי אחרי כמה ימים האופוזיציה של החולים קצת התפרקה בחור התחיל לדבר איתי הוא סיפר על מעשים מגונים באחיניתו אמרתי לו דברים קשים למרות שהוא התחרט ונשבר אבל אחר כך כדרכי בקודש לא היה לי חשק לדבר איתו יום אחד ניגשתי לנערה דוסית שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק חי צומח שחקנו היא לא ידעה כלום אני הכל למחרת היא אמרה (שמעתי מאחורה)שהיא מפחדת ממני כי דיברתי נחמד וזה נראה לה כנראה מוזר הרופאים אמרו לי שהסיבה שלא מתחברים אלי כי ניסיתי להתאבד בלב ידעתי שאף פעם לא התחברו אלי בלי קשר לנסיונות שזה היה הראשון קיבלתי תרופה חדשה שאמרו לי לפני שכתבתי המכתב שאקבל אבל נזהרו ונתנו לי מינון נמוך עםתרופות שלא רציתי אמרו לי הגנה אני שתרקתי היתי צריך טיפול אגב בהתחלה ביום הנסיון האחות הראשית אמרה מי הכניס אותו העלו לי את המינון הרגשתי טוב קצת שמחתי חשבתי שהנה אני מתאזן קצת מצב רוח ושלווה התאכזבתי אחרי יומים יום אחד קרא לי רופא להעביר אותי מחלקה הוא דיבר אלי כמו לתינוק אני הסתכלתי ושתקתי אבל היה לי רע הסתכלתי עליו כמו בסרט לא הקשבתי למילים רק לניגון במסגרת מבחן הסזיפיות עשו לי בחינה הם לא ידעו שאני רואה את התכנון החלטורי הם ביקשו שאשים שקי כביסה במקום מסןים בטון ילדותי התלבטתי לא רציתי בכלל הציווי היה משפיל אבל התעשתתי ידעתי שכעת נכון לעשות שלפחות יחשבו שאני בסדר כי שמה זה נקרא בסדר ביום שעברתי מחלקה הרופא עמד ומישהו אמר לו משהו הוא חשב שזה אני הוא הסתובב ואמר לי נו למה לא עברת בטון משפיל אחרי כמה ימים הוא ראה אותי עם מישהי והם צחקו בפני במחלקה האחרת הרופאה הורידה לי מה שרציתי והעלתה מה שרציתי יום אחד היא קוראת לי ואומרת שהמחלקה בחרה בי כנציג לפגישת רופאים רופא ליווה אותי הגעתי ולעיני צוחק המנהל עם מישהי מהמחלקה הקודמת ופונים אלי שחלה טעות הםלא חשבו אפילו שאני מבין שבעצם אני לא מענין אותם איזה טעות חלה אחת משמה מהעובדות שדברנו קצת ראתה אותי שעברתי למחלקה אחרת והיא חשבה שאני לא רואה ופשוט הסתובבה ואמרה למישהי בואי נלך מהר