חיים שכאלה..

[ssssss האחת]

חיים שכאלה..

שלום לכולם.. טוב נראה לי שאני היוצאת דופן פה מכולם מפני שאני בת 18 ואמא שלי בת 56 והיא חולת אלצהיימר והיא נמצאת בשלב המאוד מתקדם של המחלה. היומיים האחרונים היום בלתי נסבלים ואחיי ואבי החליטו שעוד השבוע הם לוקחים אותה לבית אבות. אני ואימי הכי קשורות בעולם ובאמת שאני מטפלת בה עם כל האהבה שיש.ואני ממש אוהבת אותה וקשורה טאלייה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה אני לא חושבת שאני יכולה להתמוודד עם זה זה גדול עליי ואני וידעת שהיא סובלת והכל וזה הדבר הכי טוב בשבילה אבל אנני לא מסוגלת לחיות עם העובדה שלבית שלנו היא לא תגיע יותר ויא הולכת לשבת בכיסא גלגלים משותקת ולאא לזכור מי אני בכלל..זה יישבור אותי מספיק כל הילדות של גיל ההתבגרות לא הייתה לי אמא בעצם.. אני מגיל 12 ככה.. בבקקשה אם מישו יכול לשפר את ממצבי,אני אשמח שבת שלום

 

[אירילה]

../images/Emo140.gif ברוכה הבאה לפורום ssss

שבת שלום לך ,אי אפשר לנחם אבל בכל זאת אינך היוצאת דופן כאן ,ישנם אימהות צעירות יותר החולות במחלת האלצהיימר. סיפרת שאימך בשלבים מתקדמים מאוד של המחלה ,המפתח לטיפול בחולה אלצהיימר הוא סבלנות , סבלנות ,סבלנות. טוב תעשי באם תיכנסי לקישורי הפורם הנמצאים בכותרות הפורום למעלה ,שם תמצאי הרבה חומר על מחלת האלצהיימר ,הטיפול ,דרכי ההתייחסות לחולה ,ועוד הרבה קישורים מועילים ,כמו כן עברי נא על דיוני הפורם ובוודאי תמצאי הרבה מן המשותף לך ולאחרים. כאן בפורום ישנן גולשות רבות עם נסיון רב בטיפול בהורים ובוודאי שבתוך זמן קצר תיעני כאן בחום רב ובתמיכה בלתי מסוייגת. כאן בפורום כולנו בסירה אחת והמילה אלצהיימר היא המשותפת לכולנו. שיהיה לכם רק טוב גרשון/מנהל הפורום

 

[zs1957]

ברוכה הבאה לפורום ssssss האחת

שלום רב ל-sssss האחת א באמת יוצאת דופן כי את צעירה וכל גיל ההתבגרות עבר עלייך בצל מחלתה של אמך. אני חושבת שהדבר הטו ב ביותר הוא באמת לשלוח אותה למוסד סיעודי המטפל בחולי אלצהיימר. הקשר שלך אתה ימשיך להיות חזק ,את תבואי לבקר אותה אבל חייך ימשיכו להיות חיים של נערה בגילך בלי לראות את הכאב של אביך ושל אחייך. אני בטוחה שכל המשפחה תהיה אתך וכולם יגיעו לבקר את אמך. גם אני בת לאם שחולה כבר 17 שנים ונמצאת בשלב האחרון של המחלה .אמי נמצאת עם מטפלת בבית אני ואחותי נשואות ומבקרות כמעט כל יום את אמא.אני חושבת שאת מספיק חזקה ותביני שאין ריפוי למחלה הארורוה הזאת. בתי בגילך וגם לה ולבני בן ה-22 קשה לראות את אמי במצבה. אשמח לסייע בכל עת. זהבה שחם

 

[ssssss האחת]

לזהבה שחם

אנני בטוחה ומאמינה שזה הדבר הטוב ביותר בשבילה במצבה.. אבל אני מפחדת שזה ישבור אותי ואני לא אוכל להמשיך הלאה כי בכל זאת אני צעירה וכל החיים עוד לפני.. והיום הזה שקרוב כל כך שאני אקוום בבווקר ואני אבין שהבית ריק פתאום ,או ימי שישי בארוחה פתאום שמים לב שהימי שישי והחגים כבר לא יהיו אותו דבר ..הכל השתנה.. השלמתי עם העובדה שיש לי אמא חולה ונראה לי שהתמודדתי עם זה יפה מאוד ב 6 שנים האחרונות למרות צעירותי. אבל לקחת אותה ממני?! אני פשוט לא יודעת מה לעשותתת

 

[zs1957]

אפשר להביא אותה הביתה לארוחת

שבת ולארוחות בחגים.ואת יכולה לבקר אותה. יש קושי עצוםפ כאשר נפרדים ממשהו אהוב ומוציאים אותו מהבית. אבל תוכלי לבקר ולראות אותה. ואנחנו פה לעזור ולתוך בכל עת. כל טוב, זהבה שחם

 

[רותי57]

לssss כל פעם אני

קוראת את בפורום על המצבים הכואבים של כל אחד ואחד וחושבת שלא יכול להיות גרוע יותר ולמחרת נכנסת לפורום ויש טרגדיות עוד יותר כואבות. כנראה אין גבול למצבים הקשים ועד כמה האדם יכול לסבול.תחילה חשבתי שהמצב שלי הגרוע מכל , בת יחידה, שני ההורים סעודיים, רבים כל הזמן יום יום יש לי "הפתעה" חדשה וקשה יותר מקדמותה, אך כאשר אני נכנסת לפורום אני רואה שיכול להיות עוד גרוע יותר אצל ענתי למשל, או רוני או כל אחד אחר עם החבילה והכאב שלו, ועל כן בניתי לי חומה ואני חושבת רק על הרגע הקיים ולא מה יהיה , הרי אחרת אי אפשר לתפקד. הרי המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר הלאהה קיימת רק הדרדרות האם חשבתם לקחת מטפלת- עובדת זרה, אולי היה לכם קל יותר נפשית וגם לאמא היה אולי וזה רק אולי היה טוב יותר ?. אך אני בטוחה שאתם עושים את המקסימום שלאמא יהיה טוב ביותר ואת אל תשכחי שאת צעירה ואל תוותרי על חייך ותחשבי גם על עצמך ועל העולם שיכול להיות גם יפה

 

[שריוש2]

שלום....

קודם כל, את לא יוצאת הדופן היחידה.. אני בת 16 וסבתי חולת אלצהיימר... מאוד עצוב מה שכתבת. שכל גיל ההתבגרות, לא היתה לך אמא.... האם אמך מקבלת כדורים? כי אולי שם הבעיה, וצריך להגדיל את המינון, או להחליף את הכדור. כשסבתי היתה ממש עצבנית, כועסת ורגוזה כל הזמן, חסרת שקט, וממש כבר היה לנו קשה להתמודד, הגדלנו את מינון הכדור בהמלצת הפסיכוגריאטרית ומצבה השתפר פלאים. מאז אין רגע אחד של כעס ו / או צעקות. חשבתם אולי על האופציה של עובדת זרה / פיליפינית? כשנופלים על מישהי טובה, זה מאוד עוזר. ונותן לכם, בני המשדפחה המטפלים באמא שקט נפשי, וחופשיות. אנחנו בזמנו, לא האמנוו שנצליח להסתדר מכיוון שסבתי היתה כ"כ לא רגועה, וכ"כ לא שקטה.. ועכשיו, אחרי שהגדלנו את המינון, ויש לנו פיליפינית, סבתא ממש שמחה, רגועה ומסתדרת עם הפיליפינית כאילו הן מכירות הרבה זמן, עוד מלפני המחלה וכמעט ולא שומעים צעקות. מה שבעצם רציתי לומר, זה שתוחשבו ותשקלו שוב לפני שאתם מחליטים להעביר אותה לבית אבות.... הכי חשוב, שבסוף, תחליטו מה שאתם הכי חושבים שיהיה הכי טוב לאמכם. שבת שלום

 

[ronnyw]

שלום לך SSSSS האחת

כמו תמיד, אני מתחילה בחבל שאת איתנו... אבל את פה, המחלה הארורה חדרה אליכם הביתה, וצריך לעשות את הכי טוב שאפשר. אין הרבה מילים של נחמה, אי אפשר במקרה שלנו לאמר: " קצת סבלנות, זה יעבור...". צריך המון המון סבלנות, ובכל זאת זה לא יעבור... את אולי הבת הכי צעירה בפורום, אבל את בהחלט לא היחידה שאיבדה אימא. לצערנו זה קורה בנסיבות כאלה, וקורה גם בנסיבות אחרות וחריפות יותר (הסתלקות סופית בגלל סרטן, תאונות ועוד.) צריך לעשות את הטוב ביותר שאפשר, הן לחולה והן למשפחה. לפעמים זה סותר. לצערנו אין היום "פתרון טוב" למצב של אימא שלך ושל המשפחה שלך, אלא יש את "הפתרון הפחות גרוע". אם הבנתי נכון, יש לך גם אחים. אתם חייבים למצוא פתרון שייאפשר לכם להמשיך בחייכם הנורמאליים - ללמוד, לעבוד לבלות, להשתולל, לשמוע מוזיקה - לעשות כל מה שאנשים צעירים חייבים לעשות. אני כותבת זאת כבת 56 כאימא לשני צעירים - כאילו מנסה לאמר לך את מה שאני חושבת שאימא שלך היתה אומרת לך לו יכלה "לצאת מתוך עצמה" וליעץ מהצד: כנראה שהסידור המוסדי הוא הפתרון הטוב ביותר. אתם תמשיכו לבקר, להיות שם בשבילה, לספר לה על חייכם, על מה שקורה לכם, להביא אותה לביקורים הביתה כל זמן שהיא תפיק מכך הנאה. היא תקבל טיפול מקצועי שמתאים לה, מאנשים מיומנים (לפעמים זה יותר טוב מאשר בני המשפחה הדואבים וטעוני הרגשות) . העיקר - המשיכו בחייכם. האם את על סף גיוס? המכה שאת חווה היא קשה. הייתי מייעצת לך לפנות גם לעזרה, מישהו שתוכלי לדבר איתו חופשי חופשי, יעזור לך לעכל את הדברים, יסייע לך ל"סדר" את הראש. יש פה בפורום אנשים שעשו את זה, ומרגישים הרבה יותר טוב. SSSSSS, ההתמודדות לא קלה. עשו למען אימכם ולמען עצמכם והמשיכו ככל האפשר בשגרת חייכם.

 

[ariela המקורי]

האחת sssss../images/Emo24.gif

אני מציעה לך ללכת לרופאת המשפחה שהוא או היא גם פסיכולוג לשבת ולדבר כדי להוציא הכל מהלב גם כאן בפורום אנו איתך תוציאי כל מה שאת רוצה בכתב זה עוזר אנחנו מחבקות אותך נשמה כדי להוציא את המכאוב שיש לך ולכולנו בגין המחלה הקשה,

מתוקה אל תפחדי ספרי תכתבי ואנו נענה לך

 

[אפס שתיים]

אי אפשר לשפר את מצבך,

כי את רואה זיקה בינך לבין אמא, ובצדק. האמא, עבור כולנו, היא הדמות הכי דומיננטית בחיים שלנו. אבל אם תקראי כאן קצת בפורום תגל שאת הולכת ומאבדת את אמא הרבה לפני שהיא תמות באמת. את צעירה, את אמורה עכשיו לסיים לימודים, ללכת לצבא, לטייל, ליצור חברויות, לבלות ובע"ה, בהמשך חייך, לבנות בית לעצמך. יתכן שזאת הסיבה שאחייך רוצים שאמא תלך לבית בו יטפלו בה כדי שתוכלי באמת לחיות. לא, זאת לא מחשבה קלה, אבל לפעמים צריך להיות מעשיים כדי שלא להקריב את החיים שלך. אמא שלך, בזה אני בטוחה, לא היתה רוצה בזה.

 

[ליאורלילי]

SSSSS האחת, האהבה תנצח

נערה חמודה , קראתי רק עכשיו במוצ"ש מה שכתבת וכל מה שענו לך. החברים כאן כולם רגישים ונתנו לך את הכל, אין לי מה להוסיף. אך אני מרגישה כל כך קרובה אלייך, יש לי בן 17 וחצי ובת22 ועוד 2 גדולים ובעלי בן 57 וחולה כבר כמה שנים. אני רואה את בתי ובני כמה הם סובלים אך מנסים להתגבר. אני רוצה לומר לך שאת גיבורה שמגיל 12 כבר התמודדת עם המחלה האיומה ובמשך השנים איבדת את אמך בשלבים איטיים דווקא בזמנים בהם את היית הכי זקוקה לה כל כך. אני בטוחה שהתבגרת מהר יותר ולמדת להתייחס אחרת לחיים. אני רוצה להדגיש את מה שכתבו לך, עלייך להמשיך בחיים שלך , צבא , לימודים ובילויים עם בני גילך , כי זה מה שאמא רוצה. אני מאד משתדלת שילדיי ימשיכו בחייהם - 3 רווקים עדיין, יסעו לשבתות, יטיילו , ילמדו ועוד, אני אפילו הסתרתי מהם תקופה מסוימת את היותו חולה , כדי שלא ישנו תוכניות ללימודים. היום הם יודעים שהם צריכים לתת תמיכה אך לא מוותרים על החיים שלהם. אני מניחה שגם לאביך קשה מאד וגם לאחייך ולא תמיד אפשרי להשאר בבית עם עובד זר. אתם חייבים לשקול את טובתה אך גם את טובת בניית החיים שלכם , בחורה יקרה , אני אפילו לא יכולה לכתוב לך דברים שגם אני חושבת עליהם כי זה כל כך קשה גם לי לחשוב על מה שיקרה לבעלי תוך כמה זמן ואנו בבית החלטנו לא לחשוב על כך , להניח בצד ולחיות מיום ליום. כך נותר לי להציע גם לך. להמשיך לאהוב את אמא , כי היא בטוח יודעת ומרגישה. גם אם לא תהיה בבית , תבואי לבקרה ולחבקה ותמיד תיזכרי איך היא היתה פעם. חשוב מאד שגם תוכלי לשוחח עם מישהי מקצועית , גם אני עשיתי זאת , זה עוזר. שולחת לך חיבוקים של אמא אחרת מכל הלב, כתבי כל מה שעל ליבך , האנשים בפורום פשוט נפלאים כולם , לילה טוב, טובה

 

[ssssss האחת]

ליאורלילי

טובה המקסימה.. כמה מה שכתבת נגע לי ללב את אפילו לא מתארת לעצמך סוף סוף מישהי שמבינה אותי עד הסוף.. היום היה לי יום נורא ארוך ובגלל זה אני רושמת פה רק עכשיו אבל שתדעי שכל היום חשבתי על מה שרשמת לי פה ומה שכולם רשמו לי פה ניסיתי לחבר הכל..ודרך אגב תודה לכולם אתם מדהימים. לא מזמן הגעתי הביתה אחרי יום קשה,הלכנו לראות את הבית אבות של אמא ובגדול מה שאני יכולה להגיד לך שהלב והראש לא חושבים את אותו הדבר הראש מבין שזה המקום הכי טוב בשבילה שיכול לאזן אותה במצבה כי בסה"כ היא סובלת הכי הררבה אבל הלב לא יכול לוותר על זה "לשחרר"אותה..אני פשוט לא מצליחה לדמיין את השיגרה החדשה הזו..שכל כך קרובה אליי דיברתי עם החייים שלי והם אמרו שאני אקח את הזמן ואני אבשיל והם לא יעשוו שום דבר שאני לא יהיה שלמה איתו. אבל לאט לאט אני מתחיהל להבין להבשיל,להתבגר ולהבין שזה המקום היחידי שיעשה לה טוב עם כל הכאב כל התחלה היא קשה אבל אני מאמינה שאני אצליח לעבור את זה..כי הכל לטובה ולכל דבר יש סיבה רציתי לייעץ לך משו-כתבת שאת יודעת שזה מה שקרב לבעלך אבל אתם פשוט חיים את הרגע ואומרים כשיגיע הגשר נחצה אותו אז היום אני הבנתי שברע שאתה מבין את זה עם הזמן מבשיל מעכל נותן לזמן לעשות את שלו אז זה הרבה יותר קל ואני בחיים לא ידעתי שאני אגיד את זה אי פעם... תחשבי על זה..שיהיה לילה טוב ותודה לך

 

[zs1957]

שלום ssssss האחת

תגובתך לטובה היא של אשה בוגרת המבינה את המצב של חברי הפורום.כולנו כאן בסירה אחת שנקראת אלצהיימר. אני סבורה שאת מבינה שבית אבות זה הפיתרון הטוב ביותר לאמך.את תמשיכי לאהוב אותה גם כשהיא תהיה מחוץ לבית, תבואי לבקר אותה , תצאי אתה לטיול, הקשר ימשיך להיות חזק גם כשהיא מחוץ לבית. שם יטפלו בה , יש אנשי מקצוע שזה תפקידם. את תמשיכי בחייך,תתגייסי, תלמדי ותמשיכי לצאת ולבלות.בהתחלה זה קצת קשה אבל אח"כ מתרגלים. החולים שלנו לא סובלים מי שסובל זה בני המשפחה : הילדים, בני הזוג המטפלים. מאחלת לך כל טוב ובהצלחה אנחנו פה תמיד לרשותך בכל עת. זהבה שחם