מרכזי הערים בישראל לא מוצלחים כדי למשוך פנימה מהכפר.
כשאתה מדבר עם מישהו שעובד בקרית הממשלה בבאר שבע ונוסע 20 דקות אליה מוילה בשכונת פרוורים, הוא לא יראה שום צורך לשנות את הרגליו או מקום מחייתו. וזה נכון לרוב הערים בארץ. המרחקים בין "הפרברים" ל"מרכז הערים" מאד קטנים.
נושא הפקקים פתיר על ידי תחבורה ציבורית יעילה - קוי אוטובוס לשכונות הענק + ביטול הטבות מס על אחזקת רכב, ביטול ליסינג ומיסוי רכב שני ושלישי למשפחה. ברגע שיהיו קוי אוטובוס בנת"צ מאם המושבות לרמת גן ותל אביב אין שום צורך להחזיק 2 או 3 רכבים למשפחה ולמלא את הכבישים בפקקים.
הכפרים בישראל באופן יחסי סמוכים כמו פרוורים לערים השונות. מישהו שגר בגליל במצפה שנמצא 25 דקות נסיעה מעבודתו בנהריה, למעשה גר בנהריה. כי זה מרחק קצר במונחי עיר-פרוור בעולם.
אנחנו מדינה זעירה ולא כל תורה אורבנית מהעולם אפשר לזרוק עלינו ולהגיד 'הנה אמרנו לכם'. קודם כל יש להשקיע עשרות מליארדי שקלים במרכזי הערים הגדולות בישראל שמהוות מרכזי מטרופולין - בבאר שבע, ירושלים, חיפה, נצרת, נתניה, אשדוד - כדי שיהיו באמת "כל כך אטרקטיביים שחבל לא לגור בתוכם". תל אביב רק מתחילה לעשות זאת וגם אצלה המלאכה מרובה.
כשנראה בעיר התחתית בחיפה מגדלי מגורים חדשים וסביבם רחובות מלאים גלריות מסיבות מסעדות ועסקים יצירתיים שנפתחים - אולי מישהו ממשגב ירגיש החמצה שאינו גר במרכז חיפה. כרגע, הוא רק מרגיש הקלה לחזור משם הביתה.
