חיכיתי לרגע המתאים

[יה-יה]

חיכיתי לרגע המתאים

והוא הגיע. אני בשלה ומוכנה לספר לכם איזה סוג של עזרה אני מבקשת מכם

לפני מספר שנים, בהיותי בת 25 (אם זקנתי אינה מטעה אותי

), נרשמתי ללימודים בדרך להגשמת חלום חיי. רציתי להיות גננת. למדתי ולמדתי ולמדתי ו... כן, למדתי. בסופו של דבר, סיימתי את הלימודים ומיד התקבלתי לעבודה מצוינת במקצוע חיי. עבדתי 3 שנים באותו גן ושנה נוספת בגן אחר. מהגן האחרון פוטרתי בשמחה ובידיעה (מסוג הידיעות האלה מהבטן, שלא דורשות שום הוכחה לאף אחד) שאני לא רוצה להמשיך ב"מקצוע חיי". לפחות לא כרגע. המיקום של מקצוע חיי בתוך מרכאות אינו מקרי... אני כבר לא בטוחה שזה אכן מקצוע חיי... אני מאד אוהבת את העבודה עם ילדים, יש לי טונות של סבלנות ואהבה גדולה ואמיתית אליהם. אבל עבודה עם ילדים היא משאבת אנרגיה עצומה, במיוחד לי, שכל נשימה של כל אחד מהילדים עוברת גם דרך הריאות שלי. כל דמעה, כל חיוך, כל צחוק, כל כאב, הכל... עובר דרכי. בקיצור, אני רוצה שינוי

הפיטורין היו עבורי סימן לדרך חדשה, אחרת, שעליה חשבתי עוד במהלך שנת העבודה האחרונה. מה השאלה? אני מובטלת כבר חודשיים וחצי. רוצה לעבוד במשהו אחר. ובאמת - פשוט לא יודעת במה... מה אני כן יודעת? אני יודעת מה לא - פקידוּת ומכירות. אני יודעת אילו תכונות וכישורים יש לי, אך למרבית המקומות זה לא מספיק, כי אין לי ניסיון. גורם הניסיון (שאין לי) הוא גם הסיבה לכך שלא ממש פניתי להציע את עצמי בשומקום. אני עוקבת באדיקות אחר הצעות עבודה ומעט מאד מהן קוסמות לי. איך מתחילים מחדש? מה בודקים? איפה מחפשים? איך לומדים משהו שרוצים, כשאין כסף ולא עבודה...? אני קצת בתוך בועה של "לא יודעת מה לעשות"... מה אתם אומרים? איך מדליקים אור בדרך חדשה?

תודה, יה-יה

 

[יה-יה]

אגב

אני יודעת שמשהו ממש טוב מחכה לי מעבר לפינה ואני סוּפּר אופטימית {הרגשתי את זה מהיום שפוטרתי. מוזר}. אני פשוט קצת חוששת שאני מפספסת את ה'משהו' הזה, כי אני "לא עושה כלום" כדי להגיע אליו. רק רציתי שתדעו

יה-יה, אופטימית לנצח

 

[kung fu]

../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

 

[יה-יה]

יש לי רק דבר אחד בשבילך!

טוב, נו, שניים:

+

יה-יה

 

[pinibs]

הרגע המתאים

הי יה יה, איזו הודעה נפלאה כתבת! מדויקת וכנה ומתקשרת ומחברת אלייך ואל המקום שאת נמצאת בו. בעיני זהו צעד ראשון (לפחות על בימת הפורום הזה) נהדר! כל הכבוד!

לפני שאתיחס לשאלה המרכזית שהעלית, רציתי להגיב למה שאמרת בקשר לעבודה עם הילדים. אין ספק שעבודה עם ילדים אכן דורשת אנרגיה וכך, בכלל, עבודה עם אנשים. מה שאמרת התחבר לי דווקא לנושא של ריפוי (למשל הילינג, אבל לא רק). יש מרפאים העובדים מתוך האנרגיה שלהם (כלומר, עושים שימוש באנרגיה שלהם בתהליך הריפוי) ולכן, פעמים רבות, מרגישים "נשאבים". אחרי תהליך או מספר תהליכים של ריפוי הם מרגישים נטולי אנרגיה, תשושים. לעומת זאת, יש מרפאים אשר עובדים ברמה האנרגטית אבל לא מכלים את האנרגיה שלהם, ולכן לא מרגישים מותשים או נשאבים. בעיני, התפיסה הזו נכונה באופן כללי לעבודה עם אנשים (לא רק עם ילדים ולא רק בנושא של ריפוי). ברור שכאשר אנו עובדים עם אנשים אחרים אנחנו מזדהים, חווים תחושות שונות, מתחברים, מרגישים אמפטיה. אבל, אם הכל יעבור דרכנו העבודה תהיה לנו יותר ויותר קשה, ודאי לאורך זמן. אחד הדברים שכדאי ללמוד עם הזמן הוא כיצד לא לאפשר לאנרגיה שלנו להישאב; כיצד להיות, בו-זמנית, גם אמפטיים, קשובים, מזדהים, מסייעים, וגם לא מושפעים עד כדי אובדן (אפילו חלקי) של היכולות הללו. חומר למחשבה...

ובעניין החוויה שלך - כתבת: "אני רוצה שינוי. הפיטורין היו עבורי סימן לדרך חדשה, אחרת, שעליה חשבתי עוד במהלך שנת העבודה האחרונה." לפני הכל, זה נפלא. פשוט נפלא. לוקח לאנשים המון זמן בכלל לדעת שהם רוצים שינוי. אחר-כך לוקח להם עוד המון זמן עד שהם בכלל יכולים להצהיר (בפני עצמם ובפני אחרים) על כך שהם רוצים שינוי. את נמצאת במקום הנהדר בו את יודעת שאת רוצה שינוי. את יודעת שאת רוצה בדרך חדשה. את מוכנה. אל תתיחסי אל המוכנות הזו כדבר מובן מאליו. המוכנות הזו יקרה מפז, אז אמצי אותה אל ליבך ותני לעצמך הרבה מאד קרדיט.

את שואלת: "איך מתחילים מחדש? מה בודקים? איפה מחפשים? איך לומדים משהו שרוצים, כשאין כסף ולא עבודה...?" לדעתי - קודם כל עושים בדיוק את זה. שואלים. מחפשים. מוצאים כל מיני תשובות, בכל מיני מקומות, ומתחילים לבדוק ולהרגיש מה נכון לנו יותר ומה פחות. מה עושה לנו יותר טוב ומה פחות. מה שובה את תשומת ליבנו ומה פחות. אני מאמין בעבודה מקבילה בשני ערוצי חיפוש שונים. ערוץ אחד הוא הערוץ היישומי-מעשי. ערוץ זה כולל עבודה מובנית על רשימת היכולות שלי, רשימת הרצונות שלי, רשימת הרעיונות שלי, הצבת והגדרת יעדים ומטרות, יצירת תוכנית עבודה, ביצוע וכו'. ערוץ שני הוא הערוץ ההתפתחותי. ערוץ זה כולל תהליך שמטרתו לאפשר לך להגביר את הקשב שלך לעצמך; תהליך שמטרתו ליצור עבורך חופש על-ידי גילוי האפשרות לבחירה מתוך מודעות לכוחות מתוכם את פועלת; תהליך שמטרתו לאפשר לך ליצור שינוי שלם ומלא ובטוח, ועוד. העבודה בשני הערוצים (וכמובן, בכל אחד מהם בנפרד) לוקחת זמן. הזמן הזה הוא חשוב, הוא יקר ערך, יש לו ייעוד מסוים. לעיתים, כדי לאפשר לזמן הזה להיות, כדי לאפשר לתהליכים לקרות עלינו ליצור לעצמנו סביבות עבודה זמניות שזוהי כל מטרתן - לאפשר. סביבת עבודה שכזו יכולה להיות בצורת חופש ארוך, בצורת עבודה זמנית, בצורת תקופה בה חיים מחסכונות או בכל צורה אחרת. מה שחשוב לזכור שאת ההחלטות לגבי התהליך או התהליכים שאת רוצה לעבור עלייך לקבל מתוך ראיית המטרה הנוכחית שלך. אם המטרה שלך עכשיו היא למצוא עיסוק חדש (לדוגמה), אזי מטרה זו היא שתכתיב את הדרך אליה תפני. אשמח להמשיך להשיב כמידת יכולתי. המון המון בהצלחה, פיני

 

[יה-יה]

קיבלתי הרבה כוח מההודעה ../images/Emo24.gif

פיני, קודם כל, תודה על החיזוק מלב אל לב

אני רוצה לענות על כל הנקודות ואעיר כל אחת מהן בשמש משלי:

במסגרת היותי מתרגלת ומיישמת סדרתית של 'ארבע ההסכמות' בחיי, אני מצליחה לעשות הפרדה אמיתית בין מה ששלי ובין מה שלא. באשר לעבודה עם הילדים, לא הצלחתי מעולם. שאלתי את עצמי פעמים רבות 'למה'... ומצאתי את התשובה אי שם במעמקי הילדוּת שלי. יש בי דברים לא פתורים מהימים ההם. דברים אשר גורמים לי להעמיד את עצמי במקום כל ילד ולהרגיש במקומו את מה שהוא עובר. אני מאמינה שזו הסיבה לתחושה המתישה שיש לי מהעבודה. אגב, נדמה לי שלהפסיק לעבוד עם ילדים במתכונת של גננת, לא יפתור את ה"בעיה", אבל לפחות מוריד ממני את הצורך להתמודד אתה יום יום, שעה שעה, שנה שנה

בקשר לשינוי- על אף שאני מצטיירת בפני עצמי כַּפחדנית האולטימטיבית, זו שלא זזה מטר בלי מצפן, מפה, בקבוק מים לדרך ואקמול (ומטריה... לך תדע

), אני מוּדעת לצרכים/רצונות/יכולויות שלי בזמן נתון. אני רואה בכל צעד שלי, שיעור. אני מדמה את החיים לבית ספר מקצועי דמוקרטי. בבית הספר שלי, כל פעולה/מצב/מקרה/תקרית/אירוע - הם שיעור. תמיד שואלים "על מה אתה מתחרט בחייך?"... ובכן, אני לא מתחרטת על כלום. את כל מה שאני יודעת היום, הרווחתי ביושר, במו ידיי, רגליי, נפשי, חושיי וכו'... אני מרגישה כיום כמו חיילת משוחררת, תרתי משמע. אני חופשיה לעשות (עם השיער שלי

) "מה שאני רוצה!" תודה על העידוד

{אני מקווה שבחלק התשובה הזה שלי, אני עונה (לעצמי בעיקר) מתוך אמונה בתהליך ולא מתוך פחד מהתמודדות או מתוך שלל אמונות שיש לי לגבי הצלחה...} המצב ש(נדמה לי...)אני רוצה להיות בו: לעבוד בעבודה כלשהי, שאינה מצריכה ממני מעורבות רגשית (מהסוג שדיברנו עליו). מין עבודה שבאים, גומרים, הולכים. עם חברה אנושית מעניינת, תפקיד שיעניין אותי לפחות לתקופה כלשהי

, עם שכר הולם ובעיקר שיאפשר לי לפתח את עצמי בתחום לימוד כלשהו שאבחר.

לעשות רשימה... רצונות, הגדרות, מטרות, יעדים, רעיונות... גם את אלה שנראים לי פנטזיה קסומה??

ושאלה אחרונה לסיום ההודעה הזו: אני לא אוהבת עבודות משרדיות. אני משתגעת תוך זמן קצר

אני לא אוהבת עבודות מכירות ושידול. ניסיתי. זה לא מתאים לי

אני זקוקה לחלון פתוח, עם אוויר או פשוט להיות שם. באוויר הפתוח. מעדיפה לרוץ ממקום למקום כמו עכבר, מאשר לשבת במחילה כל היום. את שני המשפטים הראשונים יכולתי לכתוב על דרך החיוב, אבל אני לא רוצה

מודה מכל הלב על היותך! יה-יה

 

[pinibs]

תראי איזה יפה השביל...

הי יה יה, נו, טוב, אז גם אני אלך לפי הסדר...

כאבא וכמי שעובד עם ילדים אני מאד מזדהה עם החוויה שאת מתארת לגבי העבודה איתם. אני גם מכיר את אותם מקומות אצלי, אשר גורמים לי, לא פעם, להעמיד את עצמי במקום הילדים ולהשליך עליהם את מה שבעצם עבר ועובר עלי. אני חושב שעצם העובדה שזיהית אצלך את התשובה הזו כבר יכולה לקדם אותך לעבר מקום שיהיה לך נוח, נכון ובריא יותר. זה לוקח זמן, וטוב שזה לוקח זמן... הפסקת העבודה עם ילדים במתכונת של גננת נראית דבר מאד נכון שעשית עבור עצמך. למעשה, זה נראה כמו יישום נהדר של ההסכמה הרביעית (טוב, גם אני אוהד שרוף של דון מיגל רואיס...

). הרי אף אחד לא אמר שכדי להגיע לפתרון מסוים צריך ללכת כל הזמן ראש בראש עם הבעיה... מה גם שבכל זאת השקעת ארבע שנים שלמות בעבודה הזו. זהו זמן מאד מאד משמעותי! נפלא. עכשיו תנסי משהו אחר. אם את אוהבת לעבוד עם ילדים, כנראה שמתישהו יצא לך לחזור לזה בפורמט כזה או אחר.

אשר למה שכתבת בנושא השינוי, ועל כך שכל צעד הוא שיעור, ועל החופש לעשות כרצונך עם השיעור שלך - כל מילה בסלע

תפיסה נפלאה וכל כך חיובית של המציאות; תפיסה שיכולה רק לסייע לך. הדברים שאת כותבת לא מעבירים תחושה שאת עובדת מתוך פחד. כלל וכלל לא. זה מרגיש כמו אמונה אמיתית וכנה בתהליך, כמו ראייה נכוחה. גם זה מקום שאני מזהה פעמים רבות אצל עצמי - לעשות משהו שהוא נכון עבורי, ואז מייד להכניס את ההתלבטות בנוסח "האם זה באמת נכון לי או ש...". אנחנו פשוט צריכים לתת לעצמנו את הקרדיט. בתוך תוכנו אנו יודעים טוב מאד מה נכון לנו ומה לא. את סימני השאלה אנחנו מכניסים לדיאלוג הפנימי הזה פשוט מתוך הרגל. לכך אילפו אותנו כל השנים - להטיל ספק, לא לקחת סיכונים, לחשוב על ה"לא" במקום על ה"כן", לעשות את הדברים באופן שימנע אכזבה. ואז מגיע הזמן של כל אחד מאתנו להתנער מהספק, להתנער מהאילוף, לבטוח בעצמו, להאמין, לא לפעול מתוך פחד. חזקי ואמצי

לגבי השאלה שלך בעניין רשימת הרצונות... בוודאי שלרשום גם את אלה שנראים לך פנטזיה קסומה! כן, אל תגבילי את עצמך, רשמי הכל, שחררי מעצורים, אל תצנזרי את עצמך בדבר. זה לא יהפוך אותך למרחפת / לפּחות עם רגליים על הקרקע / ל"לא מחוברת למציאות" או כל מיני דברים שכאלה. זה פשוט יקרב אותך אל עצמך, אל מה שאת באמת מרגישה ורוצה. כשיגיע הרגע את תדעי מה לעשות עם כל זה. (אם תרצי הנחיות ורעיונות נוספים לגבי עבודה מהסוג הזה - בשמחה).

בסוף ההודעה שלך כתבת: "ושאלה אחרונה לסיום ההודעה הזו:", אך למעשה לא הצבת שום סימן שאלה...

במקום, הצבת ארבע הצהרות מאד ברורות וחשובות. מקסים, לא...? את נמצאת ממש על השביל הנכון. המשיכי כך!

פיני

 

[kung fu]

ושוב ../images/Emo45.gif

 

[kung fu]

../images/Emo45.gif יפה!

 

[אמירדרור]

קצת סדר

זה נשמע שלפניך מונחות שתי שאלות. הראשונה והגדולה - איך להיכנס לתהליך של זיהוי המקצוע / העיסוק / העבודה שבאמת נכונה עבורך. שאלה שנייה - במה לעבוד עכשיו כאשר התהליך הגדול עשוי לקחת זמן מה ובינתיים צריך להתפרנס. האם הבחנה זו מקובלת עליך ? נתחיל מכאן, אמיר

 

[shargil]

יש לי רעיון קטן פרקטי

היי יה-יה. האמת? אין לי כח לקרוא את כל השרשור. מודה! וחוצמזה אני גם עושה זאת בזמן העבודה... (נסיבות מקילות?)

בכל מקרה, אני לא דואגת, כי פיני עטף אותך (במלוא מובן...) ואני סומכת עליו ב-100%. לכן, אני "אברח" להצעה אחת קטנה ופרקטית - כזו שגם השתמשתי בה בעבר בעצמי, וגם מאד מאפיינת אותי, כמי שתמיד מחפשת ונוטה אל הרעיונות היישומיים: כשאני חיפשתי כיוון, התחלתי תהליך של ייעוץ והכוונה בבחירת מקצוע, ב"הדסה". לי זה מאד עזר. אספר לך מה הועיל לי באותו התהליך, ואולי תוכלי לקחת מזה משהו (גם אם לא תפני אל אחד מאותם מכונים): 1. היתה שם ספריה מדהימה, עם מאות תיקיות. תיקייה אחת גדולה ושמנה לכל מקצוע. בכל תיקייה כזו תוייקו הרכיבים הבאים: תיאורי תפקיד. השכלה נדרשת. מוסדות השכלה בהם ניתן לרכוש את המקצוע. משך הלימוד בהם וכד'. ראיונות עם אנשים שעובדים במקצוע מעט שנים וגם הרבה שנים. ראיונות עם אנשים שמרוצים מהמקצוע, וגם ראיונות עם אנשים שעזבו את המקצוע ומה הסיבות לכך. ועוד המון דברים שלא ידעתי, ולא מצאתי בשום מקום אחר. 2. היתה שם מערכת "משוב" שזו מערכת מידע אינטראקטיבית (שמאז לדעתי ניתן לשחק בה אפילו דרך האינטרנט) שמאפשרת לך משחק רב. המערכת מתחילה מרשימה של 150 מקצועות או אולי יותר. בכל פעם המערכת שואלת אותך שאלה. לדוגמה: "האם את זקוקה לבטחון במקום העבודה?" אם את עונה בחיוב, המערכת מסירה מהרשימה את כל המקצועות שבהם את עובדת כעצמאית, ועל כן יש בהם יותר סיכון ופחות בטחון. ואז המערכת מציגה לך את נבחרת המקצועות שהיא הסירה. ומסבירה לך מדוע היא הסירה מקצוע זה או אחר בהתאם לתשובה שנתת לה. וכך את יכולה בכל פעם ללכת צעד קדימה ו/או צעד אחורה. עד שאת מגיעה לרשימה מצומצמת יותר של מקצועות, שעונים בצורה האופטימלית על הציפיות שלך. זה כמובן לא אומר שנתתי למערכת המידע הזו, או לחבר'ה ב"הדסה" לקבוע עבורי לאיזו דרך אפנה. אבל השתתפות פעילה, ועירנית מצידי, בתוך כל התהליך הזה, סייעה לי להפיק מהם את המקסימום ולבחור בכיוון שבדיעבד הוא כנראה לא רע בכלל עבורי...

אז זהו. בהצלחה.

 

[shargil]

מצאתי. זה לא משוב כי אם "משיב"

http://kivunim.huji.ac.il/meshiv.html

 

[יה-יה]

איך אומרים בעברית-

תודה ענקית מכל הלב... תודה תודה תודה. אני כבר מגששת שם באתר מזה זמן מה ומחר אבדוק גם את המשיב (צריך לקנות קוד כניסה, אבל רק עד השעה שמונה בערב אפשר, אז מחר). ממש ממש מודה לך. אני מקווה שזה יתן איזשהו כיוון, לפחות...

בהזדמנות זו, עוד תודה על המשוב החיובי להודעותיי

קורה לי הרבה פעמים בכתיבת הודעות, שאני מקבלת בסוף תחושה שהתברברתי. נו, מה'לשות. תודה

יה-יה.

 

[אמירדרור]

ה ד ר ך

הדרך שאני מצאתי שמחוללת אור בעבודה עוברת דרך למידה ומודעות רגשית במיוחד במקומות של מצוקה, בהבנת רגעים של כעס ורגשות קשים אחרים, בזיהוי דפוסים חוסמים. בנוסף לכך כדי לבחור מחדש עליינו לזהות ולהכיר את האמונות שאנו מחזיקים, לא תמיד בבחירה, לגבי כסף, ביטחון, הצלחה וכו'. כאשר אנו בוחרים כיוון מקצועי חדש אנו עלולים בלי שנשים לב ליפול לאותן בחירות, או למקבילות שלהן בתחומי עיסוק אחרים, ואז אנו לא מבטיחים שעלינו על דרך חופשית חדשה. הליכה מהירה לשאלות תכליתיות נראית הגיונית, אנו מורגלים לחשוב על תנועה לקראת מטרה מוגדרת אבל בתהליך הזה יש כוחות יקום, פנימיים וחיצוניים שגם הם צריכים מרחב, והמרחב הזה נוצר מתוך ובתוך העבודה הפנימית. עם כל הכבוד לאקדמייה ולניסיון המחקרי, את הכשרונות ואת המצוקות שלנו רק אנחנו באמת יכולים לזהות ולעבוד עליהם. זאת הדרך - למיטב הבנתי ! בהצלחה במה שיבוא יום טוב, אמיר דרור תודה על ההקשבה בלב פתוח

 

[יה-יה]

למרות הכל, השתמשתי בשירותי ה"משיב"

לאחר שיקולים משיקולים שונים, סוננו מאות מקצועות ובסופו של דבר, נשארתי עם מקצוע אחד

בעל/ת עסק. כל הסימנים מראים לאותו כיוון. גם הבטן שלי...

הופתעתי שנשארתי רק עם אופציה אחת, אבל לא הופתעתי שיצא המקצוע הזה. נותרה השאלה... איזה עסק? תיזהר שגדליה לא יעשה ממך רסק!

טוב, חומר למחשבה... למי יש כוח להמשיך אתי בכיוון החדש?

 

[pinibs]

../images/Emo41.gifכיוון חדש../images/Emo41.gif

הי יה יה, לפעמים זה פשוט כיף להישאר עם אופציה אחת...

האם יש לך תחושות / מחשבות כלשהן לגבי אותו כיוון חדש? לאן וכיצד את רוצה להמשיך? אשמח לשמוע. פיני

 

[אמירדרור]

הגעת למעבר קבל 85 שח שלם מס בולים

נשמע טוב המלצה שיכולה להכיל הכל ( כמעט ) אם זה עוד עבר דרך הבטן - נפלא האם אני שומע שם עיסק ? והגדליה הזה, מה הוא רוצה לומר באיום שלו ? מהן ספקות הכוח הללו ? קדימה לעבודה ! דוכן למיץ סחוט ? הפעלות בימי הולדת ? משתלה הידרופונית ? יבוא יצוא ? מה האסוציאציות שיש לך לעניין עסק ? לעבודה ! אמיר