חילול במובן של חילול הקודש וחילול השם

[down und]

חילול במובן של חילול הקודש וחילול השם

מה המשמעות העמוקה מבחינה לשונית, כלומר אטימולוגית, של המלה חילול?

האם זה מלשון חול של ההיפך מקודש?
האם זה בא מהמלה חלל כמקום ומרחב או בכלל מהמלה חלל כמו חלל צה"ל?

כי אם זה מלשון חול, קרי חולין, אזי ההגיון שלי אומר שהיו צריכים לאמר חילון השם או חילון הקודש.

אגב, לפי כמה חוקרים באקדמיה שמו של זה שרבים מחללים הוא בכלל
ye-ha-ve ולא כמו שכמעט כולם חושבים ye-ho-va

 

[איתי שלר]

אין סיבה שיהיה "חילון השם".

1. במילה "חול" אין נו"ן.
2. במילה "חולין" הנו"ן היא נו"ן הרבים הארמית ואינה שורשית.
3. המילה בעברית מודרנית "חילון" נגזרת מהמילה המודרנית "חילוני" (ואינה יכולה לשמש בביטוי עתיקים).

לכן אין סיבה שתופיע נו"ן.

השורש של המילה "חילול" הוא חל"ל, ומשורש זה גם המילים "חול" (ההפך של קודש, לא החול שעל חוף הים), "חולין" ו"חלילה" (במובן של חלילה לך מעשות כדבר הזה).

לגבי הגיית השם המפורש, אין מסורת קריאה, אז אפשר רק להעלות השערות וספקולציות (ונדמה לי שהקריאה שהצעת דווקא אינה מקובלת במחקר. ובכל אופן הוי"ו בוטאה כנראה כ-w ולא כ-v). האפשרות המוכרת (ye-ho-va), היא תוצר כלאיים של שילוב הקרי והכתיב, הנובע מכך שבעלי המסורה ניקדו את צורות הכתיב לפי הניקוד של הקרי, אך על פי האמת ניקוד השם הזה מתייחס אך ורק לקרי (כלומר לשם "אדוני" - שמנוקד בחטף פתח/שווא-חולם חסר-קמץ).

 

[trilliane]

בשני המקרים מדובר בשורש ח-ל-ל, אבל זו הומונימיה ולא פוליסמיה

כלומר אלה שני שורשי ח-ל-ל נפרדים, לא משמעויות שונות של אותו שורש ח-ל-ל. יש בעברית כמה שורשים ח-ל-ל נפרדים בעלי משמעויות נבדלות. תוכל לראות פירוט שלהם במילון האטימולוגי של קליין, כאן (עמ' 219 בספר).

אחת הסיבות ל"התלכדות" שורשים היא מעתקי עיצורים. אם אתה מכיר קצת ערבית, אתה ודאי יודע שיש בה שתי חי"ת: הראשונה "רגילה" (לועית) והשנייה עם נקודה ("מלוכלכת", שנהגית כמו כ"ף רפה). בעברית הן התלכדו לאותה חי"ת ראשונה (שאיבדה את הלועיות שלה ברבות השנים ולמעשה נהגית כיום כמו החי"ת השנייה, בפי רוב הישראלים).

חֹל >> חֻלִּין כמו חֹק >> חֻקִּים (שורש ח-ק-ק), תֹּף >> תֻּפִּים (ת-פ-ף) וכו', כלומר גזרת הכפולים (ע"ע). הסיומת נו"ן אינה שורשית, זו סיומת ריבוי מתקופת חז"ל בהשפעת הארמית (כמו נישואין, גירושין, אירוסין וכיו"ב. הרחבה באתר האקדמיה ללשון).

שורש ח-ל-ל קיים גם במשמעות חור / מרחב וכו' (החלל החיצון, חלּון, חליל, חללית, מְחִלָּה וכו'). כלי הנגינה העתיק חליל הוא כמובן חלול, והנגינה בו היא חילול, אבל לא כזה שקשור לחילול הקודש, כאמור.

למען האמת קליין מפריד את הנגינה בחליל לשורש נפרד... ומחבר את המשמעות של 'חלל' הריקני לחלל מלחמה. במילונים אחרים החלוקה יכולה להיות שונה. כמו כן קיים שורש ח-ל-ל במשמעות ראשית, התחלה (הֵחֵל, תְּחִלָּה).

 

[down und]

אז איזו משמעות לשורש חלל במובן של ההיפך מקידוש?

לא הבנתי בסוף למה התכוונת.
הבנתי שזה לא חור או חלול, שממנו הגיע כלי הנגינה חליל.

אז מה זה כן חילול הקודש, באיזו מובן השורש חל"ל מגיע כאן?

 

[trilliane]

התשובה בגוף השאלה... חול הוא ההפך מקודש, זו המשמעות

וקליין מביא לפועל לחלל השוואות משפות שמיות אחרות שבהן יש לו משמעות דומה (להפוך משהו ללא-קדוש, לטמא אותו, להמרות, לנבל וכו'). כאמור, אתה מוזמן להציץ בקישור.

 

[down und]

תודה

ושאלה נוספת, האם הפועל חל (אתמול חל יום הזכרון וגו')
הוא מאותו שורש או שמא הוא משורש אחר?

 

[שוקי כארים]

שורש חו"ל =נפל/פגע בדומה לחלל (שורש חל"ל)-מת או חל"י מחלה

חילול הוא לא ההפך מקודש, הוא הפרת הקודש. כלומר לא כל מה שאינו קדוש בהכרח מחולל.

 

[trilliane]

לא, הוא שייך לגזרת ע"ו (ח-ו-ל). שורש ח-ל-ל לא נוטה בבניין קל

אבל לו היה נוטה הוא היה יכול להישמע כך בצורות העבר והבינוני (הווה) ולכן זה מבלבל (ההבדל בעבר/בינוני הוא קמץ לעומת פתח, לא שומעים אותו). לעומת זאת אם מטים לצורות האחרות, בע"ו יש שורוק (לרוּץ, לצוד, לעוף, למות וגם לחוּל – חג החנוכה יחול בכסלו) לעומת חולם (חסר) בע"ע או על דרך השלמים (לָחֹן וגם לַחְנֹן, לָסֹב וגם לִסְבֹּב וכו').

נשווה שורשים דומים, למשל "היתוש חג באוויר" (לחוג, כמו מחוג, מחוגה, חוגה, לחייג... עוגה עוגה במעגל נחוגה) הוא שורש ח-ו-ג, לעומת שורש ח-ג-ג (חגיגה) שנוטה על דרך השלמים (הוא חגג את החג), אם כי בעתיד אפשר נחגוג לצד נחֹג וכך גם בשם הפועל (לחֹג או לחגוג). כך גם לבזוז (ב-ז-ז) לעומת לבוּז (ב-ו-ז) או לגרור (ג-ר-ר) לעומת לגור (ג-ו-ר). רוב הכפולים (ע"ע) נוטים בבניין פעל (בעבר) על דרך השלמים.

בבניין הפעיל קל יותר לזהות את ההבדל, כי ע"ע נוטים בצירה צירה (הֵחֵל, הסב, הגן, האט, הפר, הקל...) וע"ו בצירי חיריק (הֵחיל, הכין, האיר, העיר, המית, הטיס, העיף...).

עוד דרך לזהות את השורש היא להיעזר בקשר הסמנטי של גרימה (גרימת פעולה, הפעלה) שקיים (בפעלים רבים, אך לא בכולם) בין הפעיל לפעל (קל):
השר החיל את החוק על... החוק חָל על... (ח-ו-ל)
המאמן הריץ את הספורטאי, הספורטאי רץ (ר-ו-ץ)
הילד העיף עפיפון, העפיפון עף (ע-ו-ף)
הטייס הטיס את המטוס, המטוס טס (ט-ו-ס)
האב העיר את בנו בבוקר, הבן ער (ע-ו-ר)
הוא המית את הכלב, הכלב מת (מ-ו-ת)

 

[איתי שלר]

לחידוד ולהבהרה

1. כשאמרת שמדובר בהומונימיה, הכוונה לחלל של "חילול הקודש" ולחלל של "החלל החיצון". אבל ל"חילול הקודש", "חולין" ו"חֹל" שורש אחד.
2. לפי קליין "לחלל (בחליל)" נגזר משם העצם "חליל" שבעצמו נגזר מ"חלל" במשמעות ריקון (חלול), וזו ההשערה המסתברת.

 

[שוקי כארים]

אי אפשר באמת להסתמך על מעתקי הגאים. בערבית השורש ח'ל"ו מקביל לחלל (מקום פנוי) אם יש הבדל בין שורש ע"ע לל"ו למה שנניח שהגייה המקורית היא דווקא ב-ח' ולא ב-ח?
&nbsp
עוד דוגמאות:
צנם מול צלם
&nbsp
חצר-חרציה-חלצים
&nbsp
ח'לע- חלץ

 

[trilliane]

מי הסתמך על מעתקי הגיים? זה היה רק הסבר להומונימיה בשורשים

אני לא מניחה דבר לגבי ההגייה המקורית; להשוואות אטימולוגיות הפניתי לקליין.

 

[שוקי כארים]

מה הקשר בין השאלה של השואל לבין קיום 2 עיצורי חי"ת?

 

[trilliane]

הסבר כללי על הומונימיה בשורשים, פירטתי בפסקה השנייה

ואין לי איך לבדוק כעת, אבל למיטב זיכרוני בהשוואות של קליין דווקא היו סוגי חי"ת שונים.

 

[down und]

שאלה נוספת אבל מתחום אחר לגמרי

מדוע מידעים (ה"א הידיעה) שמות של חבלי ארץ?
הרי ברגע שיש שם לכאורה לא צריך ליידע. בדיוק כפי שלא מידעים את חיפה או ת"א
או גדרה מדוע כן מידעים את נגב, שפלה, שרון וכו'?

אומרים השרון הוא חבל ארץ פורה או הנגב הוא מקום חם
(ולא אומרים שרון הוא חבל ארץ וגו' ולא אומרים נגב הוא מקום חם).

 

[שוקי כארים]

אני משער שהשמות הללו היו בעלי משמעות

כמו למשל הנגב= האזור הדרומי/ האזור היבש...

 

[trilliane]

מקובל ליידע בעברית גם שמות הרים ונהרות, כך זה בתנ"ך

הכרמל, הגלבוע, הירדן, הירקון... ואכן גם חבלי ארץ – הגלעד, הגליל, הנגב... (כל אלה ועוד מתועדים כך בתנ"ך). זו המסורת שלנו, ככה זה בעברית

.

 

[down und]

עם יוצאי דופן, כמובן

רמת יוחנן
רמת ישי
רמת אביב (למרות שהמלה אביב בפני עצמה בד"כ היא ועוד איך מיודעת)
מעלה גלבוע (ולא מעלה הגלבוע)
רמת דוד

בקיצור אם המלה השניה, בביטוי בן שני מלים, היא שם פרטי הרי לא יהיה ידוע.
אבל אביב היא כן מלה שצריך לידע אותה (האביב בפתח / שוב חשים במתח/
לא צריך שבשבת כדי לדעת שיהיה שמח [אהוד בנאי הענק]).

גם בעיר הכי מפורסמת בארץ, תל אביב, אין ידוע של תקופת האביב.

לכן, היפותטית, אם היה מעין עם המלה סתיו היינו צריכים לאמר עין סתיו ולא
עין הסתיו.

אגב, עין עירון, ישוב קטנטן שצמוד לכפר פינס היותר מפורסם, שניהם בכניסה לואדי
ערה או בשמה העברי נחל עירון, אין ידוע למלה עירון. לא אומרים עין העירון.


אם אפשר בתמציתיות (אם יש בכלל כללים למה שאני הולך לשאול עוד 4 שניות)
את כללי היידוע למלה השניה בצמד מילים.

כי יש את רמת הגולן
או את משמר השרון

אבל יש את עין עירון
תל אביב
מעלה גלבוע

 

[trilliane]

למה יוצאי דופן? אלה לא חבלי ארץ והם לא תואמים את התבנית

לא כתבתי שכל שם של מקום מיודע, קל וחומר שמות ערים/שכונות. אתה מערבב כאן שמות גאוגרפיים מסוגים שונים ומשליך מאחד לשני בלי שום קשר.

הקשר ל"תל אביב" תמוה במיוחד. הלא מדובר בכלל בשם של ספר במקור. כך תרגם נחום סוקולוב את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" (מילולית בגרמנית: ארץ ישנה חדשה. אלט = old, נוי =new, לנד = land). העיר העברית החדשה (אז עוד רק שכונה), שנקראה בראשיתה "אחוזת בית" נקראה בהמשך ע"ש הספר (בעקבות הצעה של מנחם שינקין). אין לזה שום קשר לשאלה המקורית שלך, או ליידוע של חבלי ארץ, נהרות והרים בתנ"ך...

 

[down und]

את לא צריכה ללמד אותי על נחום סוקולוב והספר שהוא תרגם

אני כמעט בטוח שהנני מבוגר ממך ויש לי ידע כללי בכמה רמות מעל הממוצע
וכמובן שידעתי זאת כבר בתור ילד קטן.

העניין הוא שאין בעברית אביב ללא ידוע.
כשמדברים על העונה הזו תמיד מוסיפים לה ה"א הידיעה.
את אומרת שהאביב מביא לך פריחה בעור או ההיפך האביב הוא עונה שאת מחכה לה כל השנה (כמו השיר החמוד של האחים והאחיות).

לכן עפ"י כללי העברית היה צריך לאמר תל האביב.

את גם התעלמת ממלא דוגמאות שהבאתי.
מעלה גלבוע, היי, אומרים בד"כ הגלבוע ולכן היה צריך להיות מעלה הגלבוע.

נמשיך בשוונג של הפיתה, דברתי על חבל ארץ ו/וא נחל בשם עירון.
הרי אומרים הירדן, הירקון, הקישון, לכן ההגיון הוא שצריך לאמר העירון.

נחל העירון כמו שכן אומרים נחל התנינים או נחל הקיבוצים.

כלומר בשמות של אתרים בארץ, נחלים, שכונות וערים שהשם השני שלהם הוא לא שם פרטי לא תמיד מיידעים את המלה השניה למרות שעל פניו ולפי כללי העברית
כן צריך ליידע את המלה השניה.

 

[trilliane]

ובכל זאת שאלתה שאלה שאינה קשורה לשאלה הקודמת...

ראשית, אין קשר בין "תל אביב" לדיון בתצורת שמות מקומות (שהרי העיר קרויה על שם ספר) בכלל ולשמות של חבלי ארץ, הרים ונחלים בפרט... (שאינם שמות יישובים, לתשומת ליבך).

שנית, בניגוד לדבריך, יש בעברית 'אביב' גם בלי יידוע ("שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע – פסח בא", "איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב", "אָבִיב כִּי בָּא, תִּקְוָה לִי אֲנַגֵּנָה"). למעשה הצירוף 'תל אביב' מופיע כך כבר במקרא: "וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר..." (יחזקאל ג טו).

לסיכום ת"א, אף שעל פי רוב מיידעים את שמות העונות (ואגב, המילה 'אביב' אינה רק שם של עונה) אין חובה לעשות זאת, ומאחר שיש כאן גלגול של שם שמופיע ללא יידוע, כך הוא נשאר.

לא התעלמתי מדוגמאות אחרות שהבאת, התייחסתי אליהן באופן כללי והבהרתי שהן אינן רלוונטיות. אתה התעלמת מהניסוח שלי – כתבתי שמקובל ליידע (חבלי ארץ, הרים ונחלים; לא כל מקום באשר הוא ולא שמות יישובים), לא כתבתי שחובה ליידע. כשמיידעים את השם בהקשר מסוים כמו "הגלבוע" לא בהכרח מיידעים אותו בצירופים אחרים. בהקשר דומה, אף שאת הכרמל מיידעים (כהר), בשם העיר "טירת כרמל" הוא אינו מיודע (זו טעות נפוצה שגם אני חטאתי בה).

בשורה התחתונה, לא את כל שמות הנחלים או ההרים מיידעים ואין בכך דבר חריג. אין "צריך", יש מסורת.