חילוקי דעות בלבנון
רבבות מפגינים צעדו השבוע בביירות במחאה על הגזרות הכלכליות שהטילה ממשלתו של פואד סיניורה, ודרשו את התפטרותו. גם הפעם ואפילו שמדובר בסוגיה כלכלית, המחאה נגזרת מיחסיה של לבנון עם סוריה, ומהפילוג בין תושבי לבנון ביחסם לקשר ההיסטורי בין שתי המדינות. לבנון מתמודדת כיום עם חוב ציבורי גדול וגרעון גדול, בתקציב השוטף. על מנת להשתלט על המצב, הוצעו מספר הצעות שבטווח הקצר יפגעו בכיסם של תושבי לבנון, ביניהן- העלאת המע"מ מ10% ל-12%, העלאת מחירי הדלק ב-30% וקיצוץ בשירותים סוציאליים נוספים. כמו בכל חברה, גם את הלבנונים מעניין יותר חשבון הבנק הפרטי מאשר זה הלאומי והם יצאו לרחובות. מאחר וסיניורה הוא אנטי-סורי בהשקפתו, נכחו בהפגנה ארגונים פרו-סוריים רבים שניצלו את ההזדמנות בכדי לקרוא לסיניורה להתפטר מתפקידו. על פי הערכת המשטרה, הנשלטת בידי משרד הפנים האנטי-סורי, צעדו 50,000 איש בהפגנה, ואילו על פי אחד מערוצי הטלוויזיה הפרו-סוריים, צעדו כחצי מיליון בני אדם, כך גם על פי החיזבאללה. האמת כרגיל שוכנת אי שם באמצע- משקיפים זרים אמדו את מספר משתתפי ההפגנה ברבע מיליון בני אדם, מספר המעיד על יכולת הגיוס של תומכי סוריה בלבנון, ובראשם השיעים. כמו בכל סוגיה פוליטית בלבנון, זהות התומכים והמתנגדים למדיניות מסוימת קשורה בזהות הדתית או האתנית של התושבים- במחנה הפרו-סורי ניתן למצוא את האוכלוסייה השיעית הנתמכת בכסף ובציוד על ידי איראן וסוריה כבר שנים, ואשר מנהיגה, חסן נסראללה, הוא בן בית בטהרן ובדמשק. לצדם של השיעים נמצאים גם רבים מקרב האוכלוסייה הנוצרית, כמו גם הפוליטיקאי הבכיר של העדה המרונית- הנשיא אמיל לחוד, אך ישנם נוצרים רבים המשתייכים לקואליציית המפלגות המתנגדות לנוכחות הסורית בלבנון ואת ההתנגדות לנוכחות הסורית מובילים בעיקר שני גושים- האוכלוסייה הסונית בעלת היריבות המסורתית עם האוכלוסייה השיעית, ובראשה סיניורה וסעד חרירי, בנו של רה"מ לשעבר רפיק אל חרירי, שחוסל בשל התנגדותו לסורים. בן הברית החשוב של הסונים הוא וואליד ג'ומבאלט, מנהיג העדה הדרוזית, התקיף מאוד ביחסו לסורים ובעיקר לבני בריתם, החיזבאללה. לכתבה המלאה
רבבות מפגינים צעדו השבוע בביירות במחאה על הגזרות הכלכליות שהטילה ממשלתו של פואד סיניורה, ודרשו את התפטרותו. גם הפעם ואפילו שמדובר בסוגיה כלכלית, המחאה נגזרת מיחסיה של לבנון עם סוריה, ומהפילוג בין תושבי לבנון ביחסם לקשר ההיסטורי בין שתי המדינות. לבנון מתמודדת כיום עם חוב ציבורי גדול וגרעון גדול, בתקציב השוטף. על מנת להשתלט על המצב, הוצעו מספר הצעות שבטווח הקצר יפגעו בכיסם של תושבי לבנון, ביניהן- העלאת המע"מ מ10% ל-12%, העלאת מחירי הדלק ב-30% וקיצוץ בשירותים סוציאליים נוספים. כמו בכל חברה, גם את הלבנונים מעניין יותר חשבון הבנק הפרטי מאשר זה הלאומי והם יצאו לרחובות. מאחר וסיניורה הוא אנטי-סורי בהשקפתו, נכחו בהפגנה ארגונים פרו-סוריים רבים שניצלו את ההזדמנות בכדי לקרוא לסיניורה להתפטר מתפקידו. על פי הערכת המשטרה, הנשלטת בידי משרד הפנים האנטי-סורי, צעדו 50,000 איש בהפגנה, ואילו על פי אחד מערוצי הטלוויזיה הפרו-סוריים, צעדו כחצי מיליון בני אדם, כך גם על פי החיזבאללה. האמת כרגיל שוכנת אי שם באמצע- משקיפים זרים אמדו את מספר משתתפי ההפגנה ברבע מיליון בני אדם, מספר המעיד על יכולת הגיוס של תומכי סוריה בלבנון, ובראשם השיעים. כמו בכל סוגיה פוליטית בלבנון, זהות התומכים והמתנגדים למדיניות מסוימת קשורה בזהות הדתית או האתנית של התושבים- במחנה הפרו-סורי ניתן למצוא את האוכלוסייה השיעית הנתמכת בכסף ובציוד על ידי איראן וסוריה כבר שנים, ואשר מנהיגה, חסן נסראללה, הוא בן בית בטהרן ובדמשק. לצדם של השיעים נמצאים גם רבים מקרב האוכלוסייה הנוצרית, כמו גם הפוליטיקאי הבכיר של העדה המרונית- הנשיא אמיל לחוד, אך ישנם נוצרים רבים המשתייכים לקואליציית המפלגות המתנגדות לנוכחות הסורית בלבנון ואת ההתנגדות לנוכחות הסורית מובילים בעיקר שני גושים- האוכלוסייה הסונית בעלת היריבות המסורתית עם האוכלוסייה השיעית, ובראשה סיניורה וסעד חרירי, בנו של רה"מ לשעבר רפיק אל חרירי, שחוסל בשל התנגדותו לסורים. בן הברית החשוב של הסונים הוא וואליד ג'ומבאלט, מנהיג העדה הדרוזית, התקיף מאוד ביחסו לסורים ובעיקר לבני בריתם, החיזבאללה. לכתבה המלאה