חילוקי דעות במשפחה

yedidit

New member
חילוקי דעות במשפחה

כמה אני מבינה אותך, אביבה. זה באמת נורא מתסכל ומרגיז שכולם מסביב נותנים עצות ו"יודעים" מה צריך לעשות, בעוד שבעצם לך הכי קשה מכולם כי את היא זו שהכי קרובה לבעלך, נמצאת על ידו כל הזמן וממש מטפלת בו. האמת היא שזה די הגיוני שבתוך משפחה יש גישות שונות ולא כולם חושבים אותו דבר. טבעי גם שלכל אחד יש את האופי שלו עם הפחדים הפרטיים ואפילו רגשי האשמה... כולנו כאן גם מכירים את הרצון הראשוני להשאיר את אהובינו בבית ולא להרחיק אותם, כי הרי הכי טוב זה תמיד בבית. זאת הרגשה כל כך בסיסית וכל כך מובנת. עד ש... עד שלצערנו אין ברירה, כי הטיפול בבית לא אפשרי יותר. עכשיו אני יכולה להעיד (עם כל הכאב והרגשות המעורבים שעדיין מסוכסכים זה עם זה בתוך לבי) שהבית הטיפולי אכן יכול לתת לחולה טיפול יותר נכון למצבו מבחינה רפואית. אצל אמא שלי כבר ראינו שיפורון לאחר יומיים. היא התחילה לאכול, מדברת יותר ואפילו הוציאו לה כבר את העירוי. ככה שאני מחזקת אותך להיות אמיצה ולעשות את מה שהראש אומר לך - יש מצבים שהלב קצת מפריע...
יש לי גם שאלה לחברי הפורום: אני יודעת שזה אישי ותלוי בכל מיני נסיבות, אבל באיזו תדירות אתם באים לבקר בבית הטיפולי? האם פעם אחת ביום? כל יום? בבוקר? בערב? (אנחנו עוד חושבות ומרגישות שצריך להגיע פעמיים ביום, אבל אני רואה שלפעמים זה מפריע לצוות ואולי גם מעכב את אמא מלהיכנס לרוטינה). תודה ויום בהיר לכולנו.
 
../images/Emo24.gifידידית היקרה, אצל דוד של אישי

כשהכנסתי אותו לבית אבות לתשושי נפש בקרתי אותו יום יום בשעות 10-13 בצוהרים, האכלתי אותו צוהרים נפרדנו יפה כי הוא הלך לישון ולמחרת שוב אם לא היה לי זמן בשעות האלו הגעתי אחר הצהרים בשעה 4.30 הבאתי לו במבה או תפוח מקולף מהבית הוא מאוד שמח שהבאתי לו משהו, שרתי איתו וגם אמרנו יחד פרק תהילים ,הסתובבתי איתו עם כסא הגלגלים בחצר אחר כך ארוחת ערב האכלתי אותו והסיום שבא המטפל ולוקח אותו לישון הוא מברך אותי וכך אנו נפרדים בלהתראות מחר.,כל יום היה שמח שבאים לבקר. לא רק לבקר אלא לנגוע באמא ללטף ולהראות לה צומת לב ריגשית וגופנית לנסות מה שיותר להשכיח מהחולה את המחלה. חיזקי ואימצי ותבורכי על המצוות שאת עושה.
 

ronnyw

New member
תשובה לידידית

לגבי תדירות ביקורים - (שתלויה הרבה ביכולת של המבקר. האם אתם גרים קרוב? האם אתם יכולים בכלל לבקרה כל יום? כי אצלנו, ההורים גרים רחוק ממקום המגורים שלי, של אחי ושל כל נכדיהם, אז הדיון נראה אחר לגמרי...) בכל אופן התשובה תלויה במה היא מפיקה מהביקורים. האם היא מודעת לכך שאתם שם? האם היא מספרת לכם דברים שאיננה מספרת לצוות, או שהצוות "אטום" להם (לא כי הוא רע, אלא כי הוא לא מבין דווקא אותה...) האם מטרת הביקור היא "רק לראות שמטפלים בה טוב"? אני אתן לך דוגמאות: יש לי אחות בדרגת "צמח", מנותקת לחלוטין, שאיננה מפיקה שום דבר מביקורים כבר שנים. עם זאת, אחי (שמונה לעניין) מקפיד לבקר אותה, ולו על מנת שהצוות במקום יראה שיש פיקוח... כל לקוי שהוא מוצא (עקיצת יתוש, לבוש לא נקי וכו') הוא ניגש מיד לאחראים להתלונן... מטרת הביקור אחת: לוודא שהצוות יודע שיש השגחה של המשפחה... אימי מאושפזת כבר שבועיים, וממש לא יודעת מי בא ומי לא. בכל זאת כל בני המשפחה מבקרים - כולל דור הנכדים - קצת בשביל החינוך הנכון, קצת בשביל המעורבות שלהם, קצת בשביל לתת כתף לדור הביניים (דור הביניים, שזה הדור שלי + הפיליפיות שלנו עושה 24 שעות ביממה תורנות). אימא שלי בכלל לא יודעת שמבקרים אותה, ולמרות שמגיבה ומזהה - אינה זוכרת כלום. ככה שזה די תלוי במה שהיא מפיקה מהביקורים. בכל אופן בתחילת הדרך בואו בכל מיני שעות (אם זה אפשרי מבחינה לוגיסטית), ורצוי מידי יום. כשהיא - ואתם - תתרגלו למציאות החדשה - תפחיתו את התדירות. שוב - הכל בתלוי ביכולת שלכם.
 
למעלה