חילוקי דעות לאחר חתונה

חילוקי דעות לאחר חתונה

שלום
אנחנו זוג נשוי ללא ילדים.
אני מעוניינת לגשת ללימודי המשך למען הקריירה בעתיד (לפני שאכנס להתחייבות של ילדים).
במהלך השנים האחרונות בן זוגי למד גם ללימודים גבוהים, והוציא את התעודות שרצה.
אני עובדת כיום במשרה נוחה (בעלת תואר ראשון) אך עדיין הייתי רוצה תעודה נוספת לעתיד - ללמוד משהו שמעניין אותי וגם שישמש אותי בעתיד.
אני שמחה שהוא עשה את זה כי זה נותן לו סיפוק אישי והצלחה בקריירה בעתיד.
כמובן שאני תמכתי, עבדתי במשך שנה כשהוא למד. ועשיתי הכל באמת מכל הלב. הוא עזר לי בכל הקשור לעבודות בבית. דאג ובאמת ניסה כמה שפחות להכביד.
מבחינת מצב כלכלי אנחנו לא בשמיים - יש לנו הוצאות עתידיות של בית, שזה עוד רחוק מאיתנו ורכב ואנחנו רוצים גם להיכנס להריון בעתיד הקרוב.

בימים אלה אני מבררת על לימודים כי אני באמת חוששת שלא אוכל לעשות זאת בעתיד - אם הים קשה בעתיד עם ילד יהיה פי שלוש קשה.
אני חוששת שכולם יתקדמו ואני אשאר מאחור, וגם כשארצה ללמוד בעתיד תמיד יהיה חסר כסף ותמיד הוא יגיד לי - אין לנו עכשיו. אז מה יהיה? אני אף פעם לא אתקדם.
בקיצור נוצר ויכוח. ואני לא יודעת מה לעשות. 9544
 

AlabamaW0rley

New member
לא חושבת שצריך לפעול מתוך מניע של

"אם הוא עשה אז גם לי מותר", כי סך הכל זה זמן וכסף של שניכם. יכול להיות שלו ישתלם התואר השני ולך לא. יכול להיות שיותר חשוב כרגע לפעול בנוגע לילדים.
הכל תלוי במקצוע שלך. לא בכל המקצועות תואר שני נותן יתרון משמעותי שיצדיק את הזמן והכסף. קשה לי להאמין שהתואר הזה זו הדרך היחידה שלך להתקדם. בטח יש כל מיני אפיקים אחרים, בטח אפשר למצא עבודה אחרת בשכר גבוה יותר, להתקדם לתפקיד אחראי יותר...
 

רואה 6 6

New member
מה לא תוכלי לעשות בעתיד?

הכל אפשר לעשות בעתיד.
אבל כרגע נראה לי שאת רוצה יותר מדי. גם בית,גם ילד...
אם את יכולה לעשות חישוב שהכל יסתדר ולא יחסר כלום,ותוכלי למצוא תוכנית שתאפשר עבודה במקביל,מילגה או משהו אחר אז אולי אפשר הכל ביחד.
עד שתעשי את זה, אל תשברי את הראש על "הוא לא מסכים" אלא על "יש פואנטה במה שהוא אומר,בואו נראה מה כן ניתן לעשות".
 
בלי קשר לחילוקי הדעות ביניכם

קשה מאוד לשלב לימודים והורות (טוב, לטעמי הורות היא תמיד קושי אדיר), וכדאי לך להחליט מה בעדיפות ראשונה בזמן הקרוב *עבורך*. אני לא מכירה את הפרטים, אבל כמו שנאמר כאן, תואר גבוה ברוב המקרים לא מבטיח קידום בעבודה, ואת צריכה לברר עם עצמך מה הסיבה שבגללה את רוצה בזה, ועד כמה זה חשוב לך (כנ"ל לגבי הורות ורכישת דירה, אם צריך לומר את זה). זו משימה קשה בפני עצמה גם בלי לערב את בן הזוג, ולדעתי את צריכה לחשוב על זה קודם כל באופן נקי עם עצמך.

לאחר שתעשי הערכת מצב בעיניים פקוחות, אני מקווה שיהיה לך קל יותר לדון בזה יחד עם בן הזוג, באופן שקול, עם שיתוף אמיתי וללא מתחים סמויים או גלויים.
מצד אחד, אתם לא צריכים להיות בתחרות אחד עם השני ("הוא למד אז גם אני צריכה"). מצד שני, אסור לך למצוא את עצמך במצב שבו את מרגישה שאת מקריבה את עצמך וצוברת מרמור על בן הזוג. אני, למשל, לא מבינה את המשפט "הוא *עזר* לי בכל הקשור לעבודות הבית". הוא למד ואת עבדת - מדוע עבודות הבית לא התחלקו ביניכם שווה בשווה? מדוע הוא "עזר" לך?
אולי אתם צריכים לברר ביניכם את ה"כללים" הבסיסיים של מערכת היחסים ביניהם.
 

Berethor

New member
אני נוטה להסכים איתך על זה

זה בדיוק הסיבה שהרבה פעמים גם האחד בא על חשבון האחר, אפילו אם לא בכוונה.
 
תשובה

הוא לא בתחרות,אני קצת מרגישה אולי קצת נחותה מבחינת יוקרת המקצוע ומחפשת ללמוד משהו שיקדם אותי בעתיד וכן לעשות הסבת מקצוע.
לבנתיים אני מבררת על מוסד לימודים. דיברנו. הוא אמר לי תשמעי אם יהיה משהו בסכום כסף לא גבוה שנוכל להסתדר מבחינה כלכלית אז בסדר. ואז הוא הכניס את זה שלא אוכל להסתדר עם ילד. שאלתי אותו-למה אתה כזה בטוח שלא אסתדר? סה בסהכ שנתיים לימודים מתוכם כמה חודשים עד שאלד. בקיצור הוא מפחד שלא נסתדר כלכלית ונפשית...
 

Berethor

New member
רק אל תשכחי מהשעון הביולוגי

הוא לא יחכה לך עד שתסיימי את כל התארים שלך. בין גלאי 40 -50 זה כבר המועד האחרון. אז תשקלי מה יותר חשוב לך.
 
מה שלי תפס את העין

שאת חוששת שכולם יתקדמו ואת תשארי מאחור.

העולם הוא תחרותי, מאד. אם החלטת שהתחרות עם העולם יותר חשובה לך, הפסדת מראש כי תמיד יהיה מישהו שעשה/ למד/ ראה יותר ממך.
אני בעד שהתחרות תהיה קודם עם עצמנו. להגדיר קודם דברים שלנו באופן אישי חשובים ולבנות תוכנית להשגתם. מהכי חשוב להכי פחות ולכאלה שאפשר לעשות אותם במקביל. אם החלטת שזוגיות חשובה לך, כדאי שהתכנית תהיה זוגית.

לצד זה, חשוב לקחת בחשבון שהחיים יכולים להיות לא צפויים לעיתים והקלפים יכולים להיטרף, אז לא לשכוח לצד התחרות הזאת לעצור להביט בנוף, להריח פרח ולנשק אדם אהוב.
 
תודה על התגובה

אכן תמיד יהיו כאלה שיהיו יותר טובים ממני.האמת שאני מרגישה אולי קצת נחותה מבחינת יוקרת המקצוע ומחפשת ללמוד משהו שיקדם אותי בעתיד וכן לעשות הסבת מקצוע שתיתן לי את התחושה הזאת.
לבנתיים אני מבררת על מוסד לימודים. דיברנו. הוא אמר לי תשמעי אם יהיה משהו בסכום כסף לא גבוה שנוכל להסתדר מבחינה כלכלית אז בסדר. ואז הוא הכניס את זה שלא אוכל להסתדר עם ילד. מצד אחד אני רוצה ילד אני חושבת אבל שזה יכבול אותי ולא אוכל ללמוד בעתיד אחרי הכל אנחנו לא במצב כלכלי סביר.
 
סדר עדיפויות

עזבי בת בת כמה את, ושאיכות הביציות נפגעת.

עם היד על הלב
תהיי כנה עם עצמך
ותשאלי

מה את באמת רוצה כרגע?
ללמוד?
או ללדת?

אם את רוצה כרגע ללמוד, לכי על זה ובגדול.
או אם רוצה ללדת כנל,

חסרונות
אם תלדי רק בגלל השעון ולא מהרצון האמיתי שלך (גם בגלל לחץ בעלך וההורים וכו), לילד יהיה טוב יותר כשתהיה לו אמא שבשלה להיות אמא,
מישהי שרצה שהוא יוולד, מאהבה ורצון אמיתי באימהות
((מפחדת מביציות, תקפיאי אותן, אנחנו חיים במאה ה21 ))

אם את רוצה ללדת,
תמיד תמצאי הזדמנויות ללמוד, יש מלגות, זה לא עולם השלישי.
אני מכירה נשואות אימהות לשני ילדים שהתחילו רק ללמוד תואר ראשון.

בקיצור
הכל בחיים זה סדר עדיפויות
מה את באמת הכי רוצה עכשיו?
בהצלחה
 
אני רוצה הכל.אני בעיקר רוצה להרגיש

לא מופסדת.
מצד אחד אני רוצה ילדים מצד שני אני רוצה להתקדם כי מרגיש לי שאם לא אלמד הזמן יעבור והרצון להתקדם לא יתממד והייתי רוצה מקצוע טוב שהילד שלי יתגאה בי ושגם אני ארגיש שיש לי קריירה משלי
 
תצטרכי

לעשות סדר עדיפויות
זה גם נוגע בערכים שלך
מה יותר חשוב לך כרגע.

ילד יתגאה זה לא מעניין כרגע אלא
מה שחשוב קודם כל שאת תתגאי בעצמך.
 
למעלה