חינוך למצוות - יחס למצוות "ואהבת"

[Dina Ktovim]

חינוך למצוות - יחס למצוות "ואהבת"

שלום לכולם,
אני עושה עבודה על המאמר "חינוך למצוות" של ליבוביץ ועלתה לי נקודה שאני לא מצליחה להבין.
הוא רושם "בתורה עצמה - עם כל היותה תכלית לעצמה - יש אלמנטים שהם בגדר אמצעים ואלמנטים שהם בגדר תכלית ("כוונה שנייה" ו"כוונה ראשונה" של הרמב"ם); עצמה ומהותה של הדת מובעים ב"ואהבת" "
ניסיתי לחפש אבל לא מצאתי אז אשמח אם מישהו יכול להסביר לי או להפנות אותי להסבר על שני דברים:
1. מה זה כוונה ראשונה וכוונה שנייה של הרמב"ם?
2. מה בעצם היחס של ליבוביץ למצוות "ואהבת"? למה הוא מדרג אותה כתכלית?
תודה!

 

[iricky]

נו סוף סוף יש כאן מישהי

ששואלת לעניין שלשמו התכנסנו - עיון בהגותו של ליבוביץ.
קודם כל שאי ברכה שבחרת לכתוב עבודה על מאמר של ליבוביץ. אמה מה, דעי שהמאמר הזה קשה לקליטה, הואיל והוא נוגע בנושאים שונים שהם מיסודי הדת, אבל הוא רק נוגע בהם, אפשר לומר על קצה המזלג, ועל מנת להבין את דברי ליבוביץ לאשורם דרוש ידע מקיף של הגותו.
ועכשיו לשאלותיך:
1. שאלה מוזרה המעלה כמה וכמה תהיות. שהרי התשובה לה מצויה ממש במשפט הפותח את המאמר. את בטוחה שיש בידיך הנוסח המקורי?
2. יש כאן שתי שאלות בכפיפה אחת.
2א. מה יחסו של ל' ל"ואהבת"? ובכן משאלתך 2ב משתמע שאת יודעת שהוא מתיחס אליה כאל תכלית, אז מה בעצם את שואלת?
2ב. למה בוחר ליבוביץ להתיחס ל"ואהבת" כאל תכלית? השאלה למה שואלת גם היא על התכלית. בעצם את שואלת על תכליתו של ליבוביץ בבחירת "ואהבת" כתכלית. בעצם את שואלת מהי התכלית של התכלית. על זה אפשר לענות רק בלשונו של הרמב"ם, המצוטתת אף היא במאמר, שזה "מיעוט שכלו (של האדם) שאינו מבין זה השיעור והוא מבקש לתכלית "תכלית" אחרת".

צר לי אם התשובות האלה הן למורת רוחך, אבל הן האמת.

 

[חיים פרידמן1]

ראי מורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ב

 

[iricky]

אל תבלבל אותה

זה לא שייך לעניין. מדובר בג:כז.

 

[אשר אטדגי]

שבוע טוב

לייבוביץ הבין שתי כוונות ברמב"ם בנוגע לתכלית עבודת אלוהים באופן עקרוני. הראשונה, היא החלק של טעמי המצוות ברמב"ם שלדעתו לא נועדו אלא להיות אמצעי לתכלית שהיא הכרת אלוהים. על זה הרמב"ם נותן שטייגן שלם במו"נ במקטע הקודם לטעמי המצוות, וכמובן בכל המקטע הגדול על טעמי המצוות. כלומר, המצוות נועדו לזקק (אם תרצי) את האדם להכרת בוראו (ובמקרה של הרמב"ם לידיעתו) ואילו בסיום כל המסכת הזו, לאחר 25 פרקים של טעמי המצוות, בפרק נ"א אומר הרמב"ם דבר מה מוזר, שכאילו מייתר את כל החלק העצום שהוא דיבור אודותיו קדם לכן: "ודע שמעשי העבודות האלו כולם, כקריאת התורה, והתפילה, ועשות שאר המצוות, אין תכלית כוונתם רק להתלמד להתעסק במצוות האלוה יתברך ולהיפנות מעסקי העולם, וכאילו אתה התעסקת בו יתברך ובטלת מכל דבר זולתו". כלומר הפיכת האמצעי (המצוות) לתכלית עצמה. ובלשון פשוטה: הכוונה הראשונה ברמב"ם היא שהמצוות הן אמצעי לתכלית, ואילו בכוונה השנייה התכלית היא קיום המצוות. לייבוביץ לא ראה בזה פרדוקס אלא דיאלקטיקה מופלאה, והוא נתן לה הסבר ראוי.

עליי לציין בפנייך, שקריאתו זו ברמב"ם היא אפשרית (ונראים לי דבריו מדברי אחרים שבכלל דבריו דבריהם) אך אני חייב לומר שרבים לא הבינו כך את הרמב"ם. בכל אופן, את כותבת על לייבוביץ, ודעתו היא הנותנת.

מקוה שסייעתי.

אגב, סתם סקרנות, זו עבודת מאסטר.. ?

 

[iricky]

גם אתה מבלבל אותה

וגם זה לא שייך לעניין שאותו מאמר עוסק בו. אני לא מבין למה אתם צריכים לחפש הסברים מההפטרה כשליבוביץ עצמו מצביע באותו מאמר על דברי הרמב"ם שאליהם הוא כיוון. קראת את המאמר?

 

[אשר אטדגי]

לא קראתי. ייתכן ואתה צודק אקרא אותו.. תודה

 

[אשר אטדגי]

קראתי אותו עתה. למה אתה חושב שהוא לא מדבר על מה שאני דובר?

 

[אשר אטדגי]

אנחנו מדברים על מאמרו שאוגד בספר יהדות עם יהודי וכו'..

בעמ' 59 נכון? (המאמר מתחיל ב-57 אבל המקטע שהיא מדברת אודותיו מצוי בעמ' 5 בפסקה השנייה?)

 

[אשר אטדגי]

צ"ל: עמ' 59 בפסקה השנייה

 

[iricky]

על סמך הפסוק הפותח את המאמר

וכל הדיון שבא בהמשכו. הוא מדבר על שאלת האמצעים (תיקון הגוף) ושאלת התכלית (תיקון הנפש) בדת. אין שם זכר לא לטעמי המצוות ולא לאותה הערה מפורסמת בפרק נב.

 

[אשר אטדגי]

על איזה פסק אתה מדבר.. ?

המאמר פותח במילים: "כוונת כלל התורה - שני דברים: תיקון הנפש ותיקון הגוף' (מו"נ ח"ג פכ"ז)". ואתה יודע הרי שזה ההקדמה שלו במורה לקראת הפרקים (25) של טעמי המצוות (הסבר שחוזר בכלל משנתו והיא מופיעה גם בפיהמ"ש), ואשר בסיומן כותב הרמב"ם את מה שציטטתי בתגובתי לעלמה. ונראה לי בהחלט שזו הייתה כוונת לייבוביץ בסוגריים (כוונה ראשונה וכוונה שנייה) של מאמר זה שעסק בחינוך באופן כללי וחינוך למצוות ובאופן פרטני. אינני רואה אפילו עתה אפשרות שהוא דיבר על משהו אחר, ועל כך אני שואלך, האם יש באמתחתך אפשרות אחרת שהוא דיבר אודותיה? באם כן, אשמח לדעתה.

 

[אשר אטדגי]

אתה יודע מה..

ייתכן שאתה צודק הוא אולי התכוון לכוונה ראשונה היינו תיקון הגוף, הגוף וכוונה שנייה היינו תיקון הנפש.. כן, במאמר שעוסק בחינוך באופן כללי ייתכן שלזה הוא התכוון..

 

[iricky]

המחיה

 

[iricky]

אבל אנחנו מדברים

על ליבוביץ ולא על הרמב"ם, ועל מאמרו הספציפי הזה. מה כל כך קשה להבין שכוונה ראשונה וכוונה שניה הן תיקון הגוף ותיקון הנפש (או בהיפוך הסדר, תלוי אם מדברים על הסדר הכרונולוגי או על סדר החשיבות), והרמב"ם מתבטא בפרק כז ממש במונחים אלה, של כוונה ראשונה וכוונה שניה, שאינם מצויים בפרק נב. ויש עוד רמזים במאמר המכוונים לפרק כז דווקא, אלא שכרגע אין המאמר לפני ואיני יכול לצטט לך.

 

[חיים פרידמן1]

המונחים כוונה ראשונה וכוונה שנייה הם בפרק לב

ושם זה מופיע כחלוקה בין המצוות עצמן.

 

[iricky]

גם

אבל הקונטקסט שם לא מתאים כלל לנושא המאמר

 

[אשר אטדגי]

עלמה נאווה..

לאחר שנתיישבתי במאמר זה ובקודמים לו ובאלו שאחריו, היטב הדק, נמצאו דבריו של ריקי צודקים, אשר על כן, דבריי שכתבתי לך אע"ג שהם נכונים כשלעצמם, כלל לא רלוונטיים למאמר זה, ועל כן צדק ריקי שייתכן ואני מבלבל אותך. קבלי את דבריו.

ודבר שני, אחת שאלתי ואותה אבקש, ועשית נא עימדי חסד של אמת, אם תוכלי לשלוח את עבודתך בסיומה למייל: [email protected] (פעמים שנחשפים בעבודות מסוג זה למקורות לייבובציאניים שטרם התוודעתי אליהם, ואם כבר מצויה את בעניין, שאע"פ שלבי חושק בדברים אלו, הפנאי עושק, לא יהא הדבר לך לטורח רב)

 

[iricky]

תשמע לא בטוח

שהיא מבינה את השפה הזאת. פאקט, היא התעופפה ולא חזרה.

 

[u r i el]

היא התעופפה

עוד לפני שפרשה כנפים.

אין לה כנראה עניין, לא בליבוביץ ולא בהגותו ולא בפורום. יש לה עניין בנקודות אקדמיות, בכתיבת "עבודות" ובעיקר בקבלת ציון. זה גם גורלו של מו"נ כך שליבוביץ נמצא במובן זה בחברה טובה. תורה שלא לשמה. ואם היא בריאה ושלמה - היא גם לא נימוסית.