מאיר רוברך
New member
חינוך ל``שלום``
המלחמה הבאה כבר מובטחת, והיא מובטחת כי הדור הפלשתינאי הצעיר מחונך למלחמה ולשנאת ישראל ולא לשלום. בבתיה``ס הפלשתינאים לא מחנכים לדו קיום, אלא לקיום הפלשתינאי בלבד בארץ ישראל כולה וחיסול הקיום היהודי בשטח זה. אמנם נעשו מספר שינויים קוסמטיים בספרי הלימוד והוצאו ביטויים כמו האוייב הציוני והאוייב בכלל, אבל אין זה מספיק כי, כאמור אלו הם שינויים קוסמטיים וקוסמטיים בלבד. ערפאת, חיצונית, הכיר במדינת ישראל, אבל העובדה שהוא לא נותן לדור החדש להכיר בה, מראה כי בתוכו פנימה, הוא לא מכיר ולא יכיר בקיומה של היישות הציונית. הילדים לא ילמדו כי קיימת מדינה יהודית בא``י, כי מדינת ישראל לא מוזכרת בחומר הלימוד, ובמקומה יש את מדינת פלשתין, הם לא ילמדו שירושלים היא בירת ישראל, כי לא מוזכר אפילו שלעיר יש צד מערבי, כי גם אותו הם סיפחו בתאבון גדול והציבו על מפתם את אל-קודס, בירת פלשתין, הם גם לא ילמדו על תל-אביב, או על רמלה, או לוד, או אשקלון, כי אנשי החינוך הפלשתינאים המציאו גיאוגרפיה חדשה, היסטוריה חדשה ומציאות חדשה, שבהם אין לישראל מקום, מקום צפוף המזרח התיכון. כשהתעלמות זו מהיהודי ומהישראלי במערכת החינוך, לצד מחנכים ומורים ``אוהבי ישראל``, מצטרפת להסתה הפרועה בעיתונות, אשר בהחלט לא מתעלמת מישראל ומהיהודים ועוסקת כל העת בהשמצה, הסתה ושנאה, מתחנך הדור הצעיר לשנאה כלפי יהודים וכלפי ישראל, ואני בטוח שאין לחמאס, לג`יהאד האיסלאמי ולשאר ארגוני הטרור מה לדאוג בקשר לגיוס מתנדבים חדשים למלחמה נגד ישראל, כי הרש(ע)ות הפלשתינאית מכינה להם את התשתית המתאימה. זהו לא שלום, זהו לא דו-קיום, זהו לא ``מזרח תיכון חדש``, אלה הם שורשי המלחמה הבאה וכולנו נשלם על כך בדמנו בעוד מספר שנים ואולי עוד מוקדם יותר. שלום אמת ולא ה``שלום`` הפיקטיבי שמנהיגי ישראל ובראשם ברק מובילים אותנו אליו, יבוא אך ורק כשיהיה לו בסיס אנושי, רק כשהאנשים משני הצדדים ירצו בו, רק אז נזכה לשלום המיוחל ויתקיים הפסוק: ``עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן``, ועד אז כל שנוכל לעשות זה לנסות ולהביא דור חדש, המוכן לשלום ומוכן לדו-קיום אמיתי וליחסי שכנות בין בני הדודים משני צידי הקו הירוק, דור חדש ישראלי ודור חדש פלשתינאי, אשר יוכלו לחיות יחדיו.
המלחמה הבאה כבר מובטחת, והיא מובטחת כי הדור הפלשתינאי הצעיר מחונך למלחמה ולשנאת ישראל ולא לשלום. בבתיה``ס הפלשתינאים לא מחנכים לדו קיום, אלא לקיום הפלשתינאי בלבד בארץ ישראל כולה וחיסול הקיום היהודי בשטח זה. אמנם נעשו מספר שינויים קוסמטיים בספרי הלימוד והוצאו ביטויים כמו האוייב הציוני והאוייב בכלל, אבל אין זה מספיק כי, כאמור אלו הם שינויים קוסמטיים וקוסמטיים בלבד. ערפאת, חיצונית, הכיר במדינת ישראל, אבל העובדה שהוא לא נותן לדור החדש להכיר בה, מראה כי בתוכו פנימה, הוא לא מכיר ולא יכיר בקיומה של היישות הציונית. הילדים לא ילמדו כי קיימת מדינה יהודית בא``י, כי מדינת ישראל לא מוזכרת בחומר הלימוד, ובמקומה יש את מדינת פלשתין, הם לא ילמדו שירושלים היא בירת ישראל, כי לא מוזכר אפילו שלעיר יש צד מערבי, כי גם אותו הם סיפחו בתאבון גדול והציבו על מפתם את אל-קודס, בירת פלשתין, הם גם לא ילמדו על תל-אביב, או על רמלה, או לוד, או אשקלון, כי אנשי החינוך הפלשתינאים המציאו גיאוגרפיה חדשה, היסטוריה חדשה ומציאות חדשה, שבהם אין לישראל מקום, מקום צפוף המזרח התיכון. כשהתעלמות זו מהיהודי ומהישראלי במערכת החינוך, לצד מחנכים ומורים ``אוהבי ישראל``, מצטרפת להסתה הפרועה בעיתונות, אשר בהחלט לא מתעלמת מישראל ומהיהודים ועוסקת כל העת בהשמצה, הסתה ושנאה, מתחנך הדור הצעיר לשנאה כלפי יהודים וכלפי ישראל, ואני בטוח שאין לחמאס, לג`יהאד האיסלאמי ולשאר ארגוני הטרור מה לדאוג בקשר לגיוס מתנדבים חדשים למלחמה נגד ישראל, כי הרש(ע)ות הפלשתינאית מכינה להם את התשתית המתאימה. זהו לא שלום, זהו לא דו-קיום, זהו לא ``מזרח תיכון חדש``, אלה הם שורשי המלחמה הבאה וכולנו נשלם על כך בדמנו בעוד מספר שנים ואולי עוד מוקדם יותר. שלום אמת ולא ה``שלום`` הפיקטיבי שמנהיגי ישראל ובראשם ברק מובילים אותנו אליו, יבוא אך ורק כשיהיה לו בסיס אנושי, רק כשהאנשים משני הצדדים ירצו בו, רק אז נזכה לשלום המיוחל ויתקיים הפסוק: ``עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן``, ועד אז כל שנוכל לעשות זה לנסות ולהביא דור חדש, המוכן לשלום ומוכן לדו-קיום אמיתי וליחסי שכנות בין בני הדודים משני צידי הקו הירוק, דור חדש ישראלי ודור חדש פלשתינאי, אשר יוכלו לחיות יחדיו.