חיסון קטלני המאמר באנגלית

[תמי גלילי]

חיסון קטלני - תרגום

חיסון קטלני כשמחקר גילה שייתכן שהכספית בחיסונים בגיל הילדות גרמה לאוטיזם בקרב אלפי ילדים, הממשלה מיהרה להסתיר את הנתונים – ולמנוע מהורים לתבוע את חברות התרופות על תפקידן במגפה. מאת רוברט פ.קנדי הבן 16 ביוני,2005 ביוני 2000, קבוצת מדענים בכירים ופקידי בריאות מהממשלה נפגשו במרכז הקונגרסים המבודד "סימפסונווד" שבנורקרוס, ג'ורג'יה. הפגישה, שארגנה הרשות לפיקוח ומניעת מחלות (Cnter for Disease Control and Prevention = CDC(, התקיימה במרכז המתודיסטי השוכן באיזור כפרי מיוער ליד נהר הצ'טהוצ'י, כדי להבטיח סודיות מוחלטת. הרשות לא פרסמה הודעה לציבור על המפגש,רק הזמנות אישיות ל-52 משתתפים. הם היו פקידים רמי דרג מה- CDC וממינהל המזון והתרופות (FDA), המומחה מס' אחת לחיסונים מאירגון הבריאות העולמי בז'נבה, ונציגים מכל יצרני החיסונים הגדולים, כולל גלאקסוקליין סמית', מרק, ויית' ואבנטיס פסטר. פקידי ה-CDC הזכירו למשתתפים שוב ושוב שכל הנתונים המדעיים הנדונים היו "חסויים". אסור להם לצלם מסמכים ואסור להם לקחת איתם ניירות כשיעזבו. הפקידים הפדרליים ונציגי התעשייה נאספו לדון במחקר חדש ומטריד שהעלה שאלות קשות לגבי הבטיחות של שורת חיסוני ילדות שניתנים לתינוקות ולילדים קטנים. לדבריו של טום וורסטראטן, האפידמיולוג של ה-CDC, שניתח את בסיס הנתונים העצום של הרשות הכולל תיקים רפואיים של 100,000 ילדים, תמירוסל – חומר משמר על בסיס כספית המצוי בחיסונים – נראה אחראי לגידול הדרמטי באוטיזם ובשורה של הפעות נוירולוגיות אחרות בילדים. "הייתי ממש המום ממה שראיתי", אמר וורסטראטן לנאספים בסימפסונווד, כאשר ציטט את המספר המדהים של מחקרים מוקדמים שהצביעו על קשר בין תמירוסל ועיכוב בדיבור, ADD, היפראקטיביות ואוטיזם. מאז 1991, כשה- CDC וה-FDA המליצו להוסיף עוד שלושה חיסונים עם החומר המשמר לחיסונים הניתנים לתינוקות צעירים מאוד – במקרה אחד, בתוך שעות אחרי הלידה – המספר המשוער של מקרי האוטיזם גדל פי 15, מאחד ל-2,500 ילדים לאחד ל-166 ילדים. המימצאים הבהילו אפילו את המדענים והרופאים המורגלים בהתמודדות עם עניינים של חיים ומוות. ד"ר ביל ווייל, יועץ של the American Academy of Pediatrics, אמר לקבוצה "אפילו אם תשחקו עם התוצאות, הן עדיין יהיו בעלות חשיבות סטטיסטית". ד"ר ריצ'רד ג'ונסון, אימונולוג ורופא ילדים מאוניברסיטת קולורדו, שנולד לו נכד בבוקר היום הראשון של הפגישה, היה אפילו יותר מזועזע. "מהי תחושת הבטן שלי?" אמר, " סילחו לי על ההערה האישית – אני לא רוצה שהנכד שלי יקבל חיסון עם תמירוסל עד שנדע יותר". אבל במקום לנקוט צעדים מיידיים כדי להזהיר את הציבור ולהיפטר ממלאי החיסונים עם התמירוסל, הפקידים והמנהלים בסימפסונווד בילו את רוב היומיים הבאים בדיונים איך להסתיר את הנתונים המזיקים. בהתאם לפרוטוקולים שקיבלתי דרך ה –Freedom of information act (חוק חופש המידע), רבים בפגישה דאגו איך ישפיעו הגילויים המזיקים לגבי התמירוסל על השורה התחתונה של תעשיית החיסונים. "אם נצטרך להתגונן מפני תביעות, מצבנו גרוע ", אמר ד"ר רוברט ברנט, רופא ילדים בבית החולים אלפרד ו. דופויינט לילדים במדינת דלוור. "זה ישמש הייטב את עורכי הדין המאוד-עסוקים במדינה". ד"ר בוב צ'ן, ראש המחלקה לבטיחות החיסונים ב-CDC, הביע הקלה מכך ש"לנוכח רגישות המידע, הצלחנו לשמור עליו, איך לנסח את זה, מליפול בידיים לא אחראיות". ד"ר ג'ון קלמנטס, יועץ לענייני חיסונים לאירגון הבריאות העולמי, הכריז פשוט שהמחקר "לא היה צריך להיערך כלל" והזהיר שהתוצאות "יפלו בידי אחרים שישתמשו בהן בדרכים שמעבר לשליטתה של הקבוצה הזו. בתוצאות המחקר יש לטפל." למעשה,הממשלה הוכיחה שהיא מצטיינת בטיפול בנזק הרבה יותר מאשר בהגנה על בריאות הילדים. ה-CDC שילם ל-Institute of Medicine לערוך מחקר חדש כדי לטייח את הסיכון שבתמירוסל, והורה לחוקרים "לפסול" את הקשר של הכימיקל לאוטיזם. הם הסתירו את המימצאים של וורסטראטן, למרות שהם נועדו לפירסום מיידי, ואמרו למדענים האחרים שהנתונים המקוריים "אבדו" ולא ניתן לשכפלם. וכדי לעקוף את Freedom of Information Act, הרשות העבירה את בסיס הנתונים העצום שלה לחברה פרטית, ובכך הוציאה אותו מחוץ לתחום לגבי חוקרים. כשוורסטראטן פירסם סוף סוף את מחקרו ב-2003, הוא עבד כבר בגלקסו סמית' קליין ושיפץ את הנתונים כדי להסתיר את הקשר שבין תמירוסל ואוטיזם. יצרני החיסונים התחילו כבר להוציא את התמירוסל בהדרגה מהחיסונים הניתנים לתינוקות באמריקה, אבל המשיכו למכור את המלאי עם הכספית עד השנה שעברה. ה-CDC וה-FDA סייעו להם בכך שהם קנו את החיסונים הפגומים כדי לייצא אותם למדינות מתפתחות ובכך שהרשו לחברות התרופות להמשיך להשתמש בחומר המשמר בכמה חיסונים אמריקניים – כולל כמה חיסונים לילדים נגד שפעת וזריקות טטנוס הניתנות באופן קבוע לילדים בני 11. חברות התרופות נעזרות גם במחוקקים בעלי השפעה בוושינגטון. מנהיג הרוב בסנאט, ביל פריסט, שקיבל תרומות של 873,000 דולר מתעשיית התרופות, פועל להשגת חסינות מתביעות ליצרני החיסונים ב-4,200 תביעות שהגישו הורים לילדים שנפגעו. בחמישה מקרים נפרדים, פריסט ניסה להטיל חיסיון על כל מסמכי הממשלה הקשורים לחיסונים – כולל הפרוטוקולים מסימפסונווד- ולהגן על חברת אלי לילי, מפתחת התמירוסל, מפני צווי בית משפט. ב-2002, יום אחרי שפריסט הגניב פסקה נלווית ל-Homeland Security Act המכונה בשם "חוק אלי לילי", תרמה החברה 10,000 דולר למסע הבחירות שלו וקנתה 5,000 עותקים של ספרו על ביוטרוריזם. הקונגרס ביטל את התוספת ב-2003, אבל לפני כן באותה שנה פריסט הגניב עוד סעיף לחוק נגד טרוריזם שמונע פיצוי לילדים שסובלים מפגיעת מוח הקשורה לחיסונים. "התביעות הן בהיקף כזה, שהן עלולות לחסל את יצרני החיסונים ולהגביל את יכולתנו להתמודד עם התקפה ביולוגית של טרוריסטים", אומר אנדי אולסן, עוזר חקיקה לפריסט. אפילו שמרנים רבים נדהמו ממאמציה של הממשלה להסתיר את הסכנה בתמירוסל. דן ברטון, רפובליקני מאינדיאנה, פיקח על חקירה בת שלוש שנים לגבי תמירוסל לאחר שנכדו אובחן עם אוטיזם. "התמירוסל המשמש כמשמר בחיסונים קשור ישירות למגפת האוטיזם", הסיקה וועדת ה- House Government Reform שלו בדו"ח הסופי שלה. "רוב הסיכויים שמגפה זו הייתה נמנעת או מצטמצמת אם ה-FDA לא היה נרדם על משמרתו לגבי היעדר נתונים על תמירוסל, נוירוטוקסין ידוע, בזריקות". ה-FDA ורשויות אחרות של בריאות הציבור לא פעלו, הוסיפה הוועדה, מתוך "מעילה בתפקיד כדי להגן על עצמן", ו"הגנה מוטעית על תעשיית התרופות". הסיפור של קשירת הקשר בין רשויות הבריאות של הממשלה לבין חברות התרופות כדי להסתיר את הסיכון בתמירוסל מהציבור הוא מקרה מצמרר של שחצנות, כוח ותאוות בצע ממשלתית. נסחפתי לתוך המחלוקת בחוסר רצון. כעורך דין ופעיל בענייני סביבה, שבילה שנים בעבודה על רעילות הכספית, פגשתי לעתים קרובות אימהות לילדים אוטיסטיים שהיו משוכנעות לחלוטין שילדיהן נפגעו מהחיסונים. ביני לבין עצמי, הייתי ספקן. הטלתי ספק שאפשר להאשים מקור יחיד באוטיזם, והבנתי לגמרי את הצורך של הממשלה להבטיח להורים שהחיסונים בטוחים; חיסולן של מחלות ילדות קטלניות תלוי בכך. נטיתי להסכים עם ספקנים כמו הנרי וקסמן, דמוקרט מקליפורניה, שהעביר ביקורת על עמיתיו ב-House Government Reform Committee" על קפיצה למסקנות לגבי אוטיזם וחיסונים. "למה להפחיד אנשים לגבי חיסונים", אמר ווקסמן באחד השימועים, "עד שנדע את העובדות?"

 

[תמי גלילי]

חיסון קטלני - המשך

רק לאחרי שקראתי את הפרוטוקולים מסימפסונווד, למדתי את המחקר המדעי המוביל ודיברתי עם רבים מהאוטוריטות לגבי כספית, שוכנעתי שהקשר בין תמירוסל ומגיפת האוטיזם אכן קיים. חמישה מילדיי שייכים לדור התמירוסל – אלו שנולדו בין 1989-2003 – שקיבלו כמויות ענק של כספית מהחיסונים. "בתי הספר היסודיים מוצפים בילדים עם סימפטומים של נזק נוירולוגי או חיסוני", אמרה פטי וייט, אחות בית ספר, ל- House Government Reform Committee ב-1999. "החיסונים אמורים לעשות אותנו בריאים יותר; ובכל זאת, ב-25 שנות שירות לא ראיתי כל כך הרבה ילדים חולים ופגועים. משהו מאוד מאוד רע קורה לילדינו". יותר מ-500,000 ילדים סובלים כרגע מאוטיזם, ורופאי ילדים מאבחנים יותר מ-40,000 מקרים חדשים מדי שנה. המחלה לא הייתה ידועה עד 1943 . באותה שנה זיהו ואיבחנו אוטיזם אצל 11 ילדים שנולדו בחודשים הראשונים אחרי תוספת התמירוסל לחיסוני תינוקות, ב-1931. יש ספקנים שחולקים על כך שהעלייה באוטיזם נגרמה מחיסונים עם תמירוסל. הם טוענים שהעלייה היא תוצאה של איבחון טוב יותר – תאוריה מפוקפקת במקרה הטוב, כיוון שרוב המקרים החדשים של אוטיזם מתרכזים בדור יחיד של ילדים. "אם המגפה היא אכן תוצאה של איבחון גרוע", אומר בזילזול ד"ר בויד היילי, אחד מהאוטוריטות העולמיות לגבי הרעלת כספית, "איפה כל האוטיסטים בני ה-20?" חוקרים אחרים מצביעים על כך שאמריקנים חשופים לעומס מצטבר יותר מאי פעם בעבר, מדגים מזוהמים ועד לסתימות אמלגם, ואומרים שיתכן שהתמירוסל בחיסונים הוא רק חלק מבעיה רחבה יותר. אין ספק שזה מקור לדאגה, שצריך לקבל הרבה יותר תשומת לב – אבל בכך מתעלמים מהעובדה שריכוזי הכספית בחיסונים מגמדים מקורות חשיפה אחרים לילדינו. מה שהכי מזעזע זה כמה רחוק הלכו רבים מראשי החוקרים כדי להתעלם מהעדות לגבי תמירוסל ולהסתירה. ההוכחות המדעיות נגד תוסף הכספית היו מלכתחילה עצומות. החומר המשמר, שנועד למנוע התפשטות פטריות וחיידקים בחיסונים, מכיל אתילמרקורי, נוירוטוקסין רב עוצמה. מחקרים על גבי מחקרים הראו שכספית נוטה להצטבר במוח של פרימטים וחיות אחרות אחרי שהזריקו להן חיסונים, ושמוחותיהם המתפתחים של תינוקות הם רגישים במיוחד. ב-1977, מחקר רוסי מצא שמבוגרים שנחשפו לכמויות אתילמרקורי נמוכות בהרבה מאלה הניתנות לילדים אמריקניים יסבלו מנזק מוחי שנים לאחר מכן. רוסיה אסרה על שימוש בתמירוסל בחיסוני ילדים לפני 20 שנה, ודנמרק, בריטניה וכל מדינות סקנדינביה הלכו מאז בעקבותיה. "לא ניתן לבנות מחקר שיראה שתמירוסל הוא בטוח" אומר היילי, ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת קנטקי. "זה פשוט רעיל מדיי, לעזאזל. אם אתה מזריק תמירוסל לחיה, המוח שלה יחלה. אם אתה מוסיף את זה לרקמה חיה, התאים מתים. אם אתה שם את זה בצלחת פטרי, התרבית מתה. לנוכח המידע הנ"ל, זה יהיה מוזר אם אפשר יהיה להזריק את זה לתינוק בלי לגרום נזק". מסמכים פנימיים מגלים שאלי לילי, שפיתחה את התמירוסל, ידעה מלכתחילה שהמוצר שלה עלול לגרום לנזק, ואפילו מוות, בחיות ובבני אדם. ב-1930, החברה בדקה את התמירוסל באמצעות הזרקתו ל-22 חולים עם דלקת קרום המוח במצב סופני. כל החולים מתו בתוך שבועות מההזרקה, עובדה שאלי לילי לא טרחה לדווח עליה במחקר המצהיר על תמירוסל כבטוח. ב-1935, חוקרים של יצרן חיסונים אחר, פיטמן-מור, הזהירו את אלי לילי שטענותיה לגבי בטיחות התמירוסל "לא תואמות את מימצאינו". חצי מהכלבים שבפיטמן הזריקו להם חיסונים המבוססים על תמירוסל חלו, והביאו את החוקרים להצהיר שהחומר "אינו מספק לשימוש בכלבים". בעשרות השנים שחלפו מאז, העדויות נגד תמירוסל המשיכו להצטבר. במלחמת העולם השנייה, כשמשרד ההגנה השתמש בחומר בחיסונים לחיילים, הוא דרש מאלי לילי לשים עליו תווית "רעל". ב-1967, מחקר במיקרוביולוגיה מצא שתמירוסל הרג עכברים כשהוסיפו אותו לחיסונים שהזריקו להם. ארבע שנים אחר כך, המחקרים של אלי לילי עצמה הבחינו שתמירוסל "רעיל לתאי רקמה" בריכוזים נמוכים עד כדי חלק אחד ממיליון – חלשים פי 100 מהריכוז בחיסון טיפוסי. אפילו אז, החברה המשיכה לקדם את התמירוסל כ"בלתי רעיל" ואף הוסיפה אותו לחומרי חיטוי טופיקליים. ב-1977, 10 תינוקות בבית החולים בטורונטו מתו אחרי ששפשפו חומר חיטוי ששומר בתמירוסל לתוך חבל הטבור שלהם. ב-1982, ה-FDA הציע להטיל איסור על מוצרים מעבר-לדלפק המכילים תמירוסל, וב-1991 הם שקלו לאסור על שימוש בתמירוסל בחיסונים לחיות. אבל למרבית הצער, באותה שנה ה-CDC המליץ לחסן תינוקות בסידרה של חיסונים עם כספית. יילודים יחוסנו נגד צהבת B בתוך 24 שעות מהלידה, ותינוקות בני חודשיים יחוסנו נגד המופילוס אינפלואנזה B ודיפטריה-טטנוס-פטרוזיס. תעשיית התרופות ידעה שהחיסונים הנוספים מסוכנים. באותה שנה שה-CDC אישר את החיסונים החדשים, ד"ר מוריס הילרמן, אחד מאבות תוכנית החיסון של מרק, הזהיר את החברה שתינוקות בני 6 חודשים שקיבלו את הזריקות יסבלו מחשיפה מסוכנת לכספית. הוא המליץ להפסיק להשתמש בתמירוסל, "בעיקר בתינוקות ובילדים", בהעירו שהתעשייה הכירה אלטרנטיבות בלתי רעילות. "הדרך הטובה ביותר", הוסיף, "היא לעבור לייצר חיסונים בלי תוספת חומרים משמרים". אבל בשביל מרק וחברות התרופות האחרות, המחסום היה כסף. התמירוסל איפשר לתעשיית התרופות לארוז חיסונים בבקבוקונים שבהם מנות רבות. בבקבוקונים כאלה נחוצה הגנה נוספת כי קל יותר לזהם אותן בכניסות רבות של מחטים. עלות הייצור של הבקבוקונים הגדולים יותר היא מחצית מעלות הייצור של הבקבוקונים הקטנים יותר, שיש בהם רק מנה אחת. כך קל יותר לרשויות בינלאומיות להפיץ אותן באיזורים מוכי עוני המצויים בסכנת מגיפות. מרק, שניצבה בפני "שיקולי העלות" הנ"ל, התעלמה מהזהרותיו של הילרמן, ופקידי ממשלה המשיכו לדחוף לילדים עוד ועוד חיסונים מבוססים על תמירוסל. לפני 1989, ילדי גן באמריקה קיבלו 11 חיסונים – נגד פוליו, דיפטריה-טטנוס-פטרוסיס וחצבת-חזרת-אדמת. ככל שמספר החיסונים הלך וגדל, התפוצץ שיעור האוטיזם. במהלך שנות התשעים כארבעים מיליון ילדים קיבלו חיסונים שמכילים תמירוסל,ובכך קיבלו כמיוית חסרות תקדים של כספית בתקופה קריטית להתפתחות המוח. למרות שהסכנות של שימוש בתימיריסול מתועדות היטב, משום מה אף אחד לא טרח לחשב את הכמויות המצטברות של הכספית שהילדים קיבלו מחיסונים המחויבים על פי חוק. "מה לקח ל FDA כל כך הרבה זמן לעשות את החישוב?" שאל פטר פטריארקה, דירקטור למוצרים ויראלים של הFDA, בדואל ששלח ל CDC ב1999. "למה ה CDC והגופים המייעצים לא ביצעו את החישובים הללו כשהחליטו להרחיב את פרוטוקול החיסונים?" אבל כשהשאלות הללו נשאלו, הנזק כבר נעשה. התינוקות שקיבלו את כל החיסונים שלהם, כולל זריקות האצה, קיבלו עד גיל שישה חודשים סה"כ של 187 מיקרוגרם של אתילמרקורי – ארבעים אחוז יותר מהרמה המקסימלית לחשיפה יומית של הEPA למתילמרקורי, רעל מאותה משפחה. למרות שיצרני החיסונים טוענים בתוקף כי אתילמרקורי איננו מסוכן כיוון שהרעל מתפרק במהירות ומסולק מהגוף, מספר מחקרים – כולל מחקר שפורסם באפריל על ידי ה national institute of health - מראים כי אתילמרקורי הינו למעשה עוד יותר רעיל למוחות מתפתחים מאשר מתילמרקורי ונשאר במוח עוד יותר זמן ממנו. בעקבות הכמות המוגברת של החיסונים, לעיתים קרובות ניתנו מספר זריקות באותו יום: בגיל חודשיים, כשהמוח של התינוק עדיין בשלב קריטי של גידול, ילדים קיבלו באופן שיגרתי שלוש חיסונים שביחד הכילו כמות גדולה פי 99 מגבול החשיפה המאושר לכספית.

 

[תמי גלילי]

חיסון קטלני - חלק 3

פקידי מדינה האחראים על חיסוני ילדים, מתעקשים כי החיסונים הנוספים היו נחוצים כדי להגן על הפעוטות ממחלות וכי תימירוסול הינו עדיין חיוני במדינות מתפתחות. מדינות אלו, הם טוענים, אינן יכולות לממן את חיסונים במנה יחידה, כאלה שאינם זקוקים לחומר משמר. ד"ר פול אופייט, אחד מהיועצים הבחירים של הCDC בנושא חיסונים, אמר לי "אני חושב שאם תהיה לנו מגיפת שפעת – ואני בטוח שתהיה במהלך העשרים שנים הבאות – אין שום דרך שבה נוכל לחסן 280 מיליון איש עם חיסונים במנה יחידה, נהיה חייבים להשתמש במנות מרובות". אך בעוד שפקידים הממונים על בריאות הציבור היו בעלי כוונות טובות, רבים מחברי הוועדה המייעצת של הCDC הם בעלי קשרים קרובים לתעשית התרופות. ד"ר סם כץ, יושב ראש הוועדה המייעצת של ה CDC, היה יועץ בתשלום לרוב יצרני החיסונים הגדולים, יש לו גם פטנט על החיסון לחצבת יחד עם מאראק, שגם מייצרים את החיסון לצהבת B. ד"ר ניל הלסי, אחד מחברי הוועדה, עבד במחקר בשביל יצרני החיסונים וקיבל אותות כבוד מאבוט לאבס על המחקר לחיסון נגד צהבת B. בחבורה הסגורה של המדענים שעובדים על חיסונים, ניגודי אינטרסים כאלה נפוצים למדי. חבר הקונגרס ברטון אומר שה CDC " מאפשר באופן קבוע למדענים בעלי ניגוד אינטרסים בוטה להשתתף בועדות מייעצות שמחליטות על חיסונים חדשים" למרות שיש להם "אינטרס כלכלי בנוגע לחברות ולמוצרים שעליהם הם אמורים לפקח ללא משוא פנים". בדיקות ועדת הרפורמה של בית המחוקקים מצאו כי ארבעה מתוך שמונת היועצים של הCDC שאישרו את ההנחיות בדבר חיסונים לרטרווירוסים "היו קשורים כלכלית לחברות התרופת שפיתחו גירסאות שונות של החיסון" בשיחה עם אופיט, שחולק פטנט על אחד החיסונים הוא אכן אישר בפני שהוא "יעשה כסף" אם ההצבעה שלו תוביל למוצר שניתן לשווקו. הוא פטר כלאחר יד את האפשרות כי האינטרס הכלכלי של מדען עלול להטות את שיקול דעתו. "זה לא גורם לי לקונפליקט" הוא מתעקש "התהליך רק גרם לי להיות יותר מודע, לא יותר מושחת". חוקרים ומפקחים אחרים בקשר לחיסונים הצהירו הצהרות דומות. כמו אופיט, הם רואים את עצמם כמלאך השומר על בריאות הילדים, והם גאים ב"שותפות" שלהם עם חברות התרופות, חסינים בפני הפיתוי לרווח אישי, ונתונים להתקפה מצד אקטיביסטים לא רציונליים שמסע יחסי הציבור שלהם נגד החיסונים מסכן את בריאותם של הילדים. לרוב, הם עויינים כאשר שואלים אותם שאלות. "את המדע", אומר אופיט, "יש להשאיר בידי המדענים". ובכל זאת, כמה מפקידי הממשלה נזעקו בשל ניגוד האינטרסים. באימייל למנהלני ה-CDC ב-1999, פול פטריארקה מה-FDA האשים את המפקחים הפדרליים בכך שלא בחנו מספיק את הסכנה שהציבו החיסונים הנוספים לתינוקות. "אין מנוס לדעתי מהמסקנה האפשרית שה-FDA , ה-CDC והגופים הקובעים את המדיניות לגבי חיסונים נרדמו על משמרתם לגבי התמירוסל עד עכשיו", כתב פטריארקה. הקשרים ההדוקים בין הפקידים המפקחים ותעשיית התרופות, הוסיף, "יעלו גם שאלות לגבי גופי ייעוץ שונים שהמליצו באגרסיביות להשתמש" בתמירוסל בחיסונים לילדים. גם אם הפקחים הפדרליים ומדעני הממשלה לא הבינו את הסיכון בתמירוסל כל השנים, איש מהם אינו יכול לטעון שלא ידע אחרי הפגישה הסודית בסימפסונווד. אבל במקום לערוך עוד מחקרים כדי לבדוק את הקשר לאוטיזם וסוגים אחרים של נזק מוחי, ה-CDC בחר בפוליטיקה על פני המדע. הרשות מסרה את בסיס הנתונים שלה לגבי חיסוני ילדות, שפותח ברובו על חשבון משלם המיסים, לידי סוכנות פרטית, America’s Health Insurance Plans. בכך הבטיחה שאי אפשר יהיה להשתמש בו למחקר נוסף. הרשות גם הורתה ל- - Institute of Medicine (=IOM), גוף מייעץ שהוא חלק מ-National Academy of Sciences, להנפיק מחקר המבטל את הקשר בין תמירוסל והפרעות במוח. ה-CDC "רוצה שנצהיר, ובכן, שהדברים האלה הם די בטוחים". כך אמרה ד"ר מארי מקקורמיק, שעמדה בראש הוועדה לבחינת בטיחות החיסונים של ה-IOM, לעמיתיה למחקר כאשר נפגשו לראשונה בינואר 2001. "בשום אופן לא נגיע למסקנה ש[אוטיזם] הוא תופעת לוואי אמיתית" של חשיפה לתמירוסל. בהתאם לפרוטוקולים מהישיבה, ראש הצוות הבכירה, קתלין סטראטון, ניבאה ש ה-IOM יסיק שההוכחות "אינן מספיקות כדי לקבל או לדחות יחס סיבתי" בין תמירוסל לאוטיזם. היא הוסיפה שזו הייתה התוצאה ש"וולט רוצה" – בהתייחסה לד"ר וולטר אורנשטיין, ראש תוכנית החיסונים הלאומית של ה-CDC. עבור אלה שהקדישו את חייהם כדי לקדם את נושא החיסונים, הגילויים לגבי התמירוסל איימו למוטט את כל מה שעבדו בשבילו. "אנחנו בדילמה קשה", אמר ד"ר מייקל קבק, עוד חבר בוועדה. "ככל שדברינו יהיו שליליים יותר, אנשים יחסנו פחות – ואנחנו יודעים מה יהיו התוצאות. אנחנו במלכודת. האתגר שלנו הוא איך לצאת ממנה". אפילו בפומבי, פקידי המימשל הבהירו שמטרתם העיקרית בחקירת התמירוסל היא להפריך את הספקות נגד החיסונים. "כרגע נערכים ארבעה מחקרים כדי לפסול את הקשר המוצע בין אוטיזם ותמירוסל", כך ד"ר גורדון דגלס, שהיה אז מנהל התכנון האסטרטגי למחקר על חיסונים ב-National Institutes of Health, הבטיח בהתאספות באוניברסיטת פרינסטון במאי 2001. "כדי לבטל את ההשםעה המזיקה של המחקר הטוען לקשר בין חיסון [החצבת] לבין סיכון מוגבר לאוטיזם, עלינו לערוך ולפרסם מחקרים נוספים שירגיעו את ההורים שהחיוסנים בטוחים". דגלס שירת לפני כן כנשיא מחלקת החיסונים אצל מרק, שם התעלם מהזהרות לגבי הסיכונים בתמירוסל. במאי שנה שעברה, ה-IOM פירסם את הדו"ח הסופי שלו. מסקנת הדו"ח: לא הוכח הקשר בין אוטיזם ותמירוסל בחיסונים. במקום לערוך סקירה של גוף המחקר העצום המתאר את רעילות התמירוסל, הדו"ח הסתמך על ארבעה מחקרים אפידמיולוגיים, פגומים באופן מחפיר, שבחנו מדינות אירופיות, שבהן הילדים מקבלים כמויות קטנות בהרבה של תמירוסל מאשר ילדים באמריקה. הדו"ח גם ציטט גירסה חדשה של המחקר של וורסטראטן, שפורסמה בכתב העת Pediatrics, שעבר שיפוץ כדי להפחית את הקשר בין תמירוסל לאוטיזם. המחקר החדש כלל ילדים צעירים מכדי להיות מאובחנים כאוטיסטיים והתעלם מאחרים שהראו סימני מחלה. ה-IOM הכריז על הנושא כסגור, ובנקיטת עמדה מפתיעה לגבי גוף מדעי, המליץ לא לערוך כל מחקר נוסף. הדו"ח אולי סיפק את ה-CDC, אבל לא שיכנע אף אחד. איש הקונגרס דיוויד וולדון, רופא רפובליקני מפלורידה החבר ב-House Government Reform Committee, תקף את ה-IOM באומרו שה-IOM הסתמך על קומץ מחקרים שהיו "פגומים באופן פטלי" בגלל "תכנון לקוי" ולא ייצגו את "כל המחקר המדעי והרפואי הקיים". פקידי ה- CDC אינם מעוניינים בחיפוש אחרי האמת, אמר לי וולדון, כי "קשר בין חיסונים ואוטיזם יאלץ אותם להודות שהמדיניות שלהם הזיקה נזק בלתי הפיך לאלפי ילדים. מי היה רוצה להסיק זאת לגבי עצמו?" תחת לחץ מהקונגרס, הורים וכמה מחבריו, ה-IOM כינס פאנל שני באי רצון כדי לסקור את מימצאים של הראשון. בפברואר, הפאנל החדש, המורכב ממדענים אחרים, העביר ביקורת על הפאנל הראשון על היעדר הבהירות שלו והפציר ב-CDC לפתוח לציבור את בסיס הנתונים שלו על חיסונים.

 

[תמי גלילי]

חיסון קטלני - חלק 4

עד כה הצליחו רק שני מדענים לקבל גישה לבסיס הנתונים. ד"ר מארק גאייאר, נשיא The Genetics Center of America, ובנו דייוויד, נאבקו במשך שנה לקבל את התיקים הרפואיים מה-CDC. מאז אוגוסט 2002, כשחברי הקונגרס לחצו על הרשות למסור את הנתונים, השלימו מארק ודייוויד גאייאר שישה מחקרים המראים יחס חזק בין תמירוסל לנזק מוחי בילדים. מחקר אחד, המשווה את הכמות המצטברת של כספית שקיבלו ילדים בין 1981 ו-1981 לזו שקיבלו אלה שנולדו בין 1990 ל-1996, מצא "יחס משמעותי מאוד" בין אוטיזם לחיסונים. מחקר אחר לגבי ביצועים בלימודים מצא שילדים שקיבלו כמות גדולה יותר של תמירוסל בחיסונים הראו סבירות גדולה פי שלושה לאיבחון של אוטיזם וסבירות גדולה יותר מפי שלושה לסבול מהפרעות דיבור ופיגור שכלי. מחקר אחר שעומד להתפרסם בקרוב מראה ששיעור האוטיזם בירידה בעקבות הוצאת התמירוסל לאחרונה מרוב החיסונים. כיוון שהממשלה הפדרלית מנסה למנוע מדענים מלחקור את החיסונים, אחרים מילאו את החסר וחקרו את הקשר לאוטיזם. באפריל, לקח על עצמו הכתב דן אולמסטד מ-UPI את אחד המחקרים היותר מעניינים. הוא חיפש ילדים שלא נחשפו לכספית בחיסונים, מסוג האוכלוסיות שמדענים משתמשים בהן כ"קבוצת ביקורת" במחקרים, ובדק את בני האמיש במחוז לנקסטר, פנסילבניה, המסרבים לחסן את התינוקות. בהינתן השיעור הלאומי של אוטיזם, אולמסטד חישב שהיו צריכים להיות 130 אוטיסטיים בין האמיש. הוא מצא רק ארבעה. אחד מהם נחשף לכמויות גבוהות של כספית מתחנת כוח. השלושה האחרים, כולל ילד אחד שאומץ מחוץ לקהילת האמיש – קיבלו את החיסונים. ברמה הלאומית, פקידי מימשל רבים ערכו סקירות מעמיקות על תמירוסל. כשה-IOM היה עסוק בטיוח הסיכונים, המחוקק באיווה סרק בקפדנות את כל הנתונים המדעיים והביולוגיים האפשריים. "אחרי סקירה שארכה שלוש שנים, השתכנעתי שיש מספיק מחקר מהימן המראה קשר בין כספית והעלייה במקרי האוטיזם", אומר סנטור קן וינסטרה, רפובליקני שפיקח על החקירה. "אפילו העובדה שהגידול בן 700 האחוזים באוטיזם באיווה החל ב-1990, מייד אחרי שעוד ועוד חיסונים נוספו לרשימת החיסונים לילדים, היא הוכחה מספקת כשלעצמה". בשנה שעברה, איווה הייתה למדינה הראשונה שאסרה על כספית בחיסונים, וקליפורניה הלכה בעקבותיה. איסורים דומים נשקלים עתה ב-32 מדינות אחרות. אבל במקום לעשות כמעשי האחרים, ה-FDA ממשיך להרשות ליצרנים לכלול תמירוסל בשורה של תרופות מעבר-לדלפק ואף סטרואידים וקולגן בהזרקה. מה שאפילו מזעזע יותר הוא שהממשלה ממשיכה לשלוח חיסונים ששומרו בתמירוסל לארצות מתפתחות, שכמה מהן חוות עתה פיצוץ פתאומי בשיעורי האוטיזם. בסין, שם הייתה המחלה בלתי ידועה לפני שיצרני תרופות אמריקניים הכניסו תמירוסל ב-1999, דו"חות בחדשות מעידים שיש כרגע יותר מ-1.8 מיליון אוטיסטים. למרות שקשה לקבל מספרים מהימנים, שיעורי האוטיזם נוסקים כנראה גם בהודו, ארגנטינה, ניקרגואה ומדינות מתפתחות אחרות המשתמשות עתה בחיסונים עם תמירוסל. אירגון הבריאות העולמי משיך להתעקש שהתמירוסל הוא בטוח, אבל מבטיח "להמשיך לבדוק" את האפשרות שהוא קשור להפרעות נוירולוגיות. הקדשתי מזמני כדי ללמוד את הנושא כי אני מאמין שמדובר במשבר מוסרי שחייב להפתר. אם, כפי שהראיות מראות, רשויות הבריאות שלנו הרשו במודע לתעשיית התרופות להרעיל דור שלם של ילדים אמריקניים, מדובר באחד מהסקנדלים הגדולם בתולדות הרפואה באמריקה. "הCDC אשם באוזלת יד וברשלנות פושעת" אומר מרק בלקסוויל, סגן הנשיא של Safe Minds, אירגון שלא למטרות רווח המודאג לגבי תפקיד הכספית בתרופות. "הנזק שהחשיפה לחיסונים גורמת הוא מאסיבי. הנזק גדול יותר מאזבסטוס, גדול יותר מטבק, גדול יותר מכל מה שראית אי פעם". קשה לחשב את הנזק למדינתנו, ולמאמצים הבינלאומיים להדביר מגיפות, אם מדינות העולם השלישי יגיעו למסקנה שהיוזמה האמריקנית לסיוע חוץ, שקיבלה הכי הרבה פירסום, מרעילה את ילדיהן. לא קשה לנבא איך יפרשו את המצב אויביה של אמריקה בחו"ל. המדענים והחוקרים, שרבים מהם ישרים ואפילו אידאליסטיים, המשתתפים במאמצים להסתיר את המדע לגבי תמירוסל, טוענים שהם מנסים לקדם את המטרה הנעלה של הגנת ילדים במדינות מתפתחות מפני מגפות. הם טועים טעות מרה. כשלונם להודות באשמתם לגבי התמירוסל יחזור לרדוף את ארצנו ואת האוכלוסיות העניות בעולם". על המחבר: רוברט פ. קנדי הוא פרקליט בכיר ל-Natural Resources Defense Counsil, תובע ראשי לטובת Riverkeeper ונשיא Waterkeeper Alliance הוא אחד המחברים של הספר "The Riverkeepers”.

 

[ההורים של תומר]

תמי, תודה רבה

התחלתי לקרוא באנגלית, אבל לי בעברית זה הרבה יותר קל. תודה

 

[לגית]

תודה רבה לך תמי

 

[תלמה פינץ]

מרתיח ולא יאומן../images/Emo122.gif../images/Emo10.gif../images/Emo7.gif../images/Emo46.gif../images/Emo10.gif

ואין לי מילים להביע את עוצמת גועל הנפש והכעס והעצבים שאני חשה למקרא הדברים האלו. פשוט גועל נפש הרעילו מיליוני ילדים בעולם ואת שני ילדי שלי, היקרים לי מכל ואין פוצה פה ואין פיצוי ואין ממש עם מי לדבר א נ ח נ ו ה ה ו ר י ם משלמים את המחיר היקר מכל על כאב הלב, על הטיפולים האינסופיים, על אובדן הציפיות והתחושה שאין עם מי להתייעץ ולדבר פה בארץ. על אלפי השקלים שאנו מוציאים מכיסינו, כדי לעזור לילדינו שהורעלו במזיד... והכל בשביל מה???? בשביל לשמור על אינטרסים של חברת אלי לילי תאבת הכוח והכסף וההכחשות. הקשר הכואב והלא יאומן המראה כי רופאים וחוקרים מושחתים וא ר ו ר י ם הרסו את המוח ואת הבריאות של ילדי וממשיכים בפשע הזה גם היום. פשוט ל א י א ו מ ן

 

[יואב מירושלים]

ואצלנו גם

העליתי את הנושאים הללו בפני המנכ"ל וגם הקודם (בעז לב) שקיבל ממני העתק של המחקר המקורי של וסטרדן, תוך העלאת דרישה להקים ועדת בדיקה. תנחשו מה עשו עם זה....

 

[meyravbh1]

סליחה על הבורות,אבל:איזה מנכ"ל? ומי

זה בועז לב? ולמה פונים דווקא אליו לצורך הקמת ועדת חקירה?האם יש גורמים נוספים?

 

[אמא יעל]

בארה"ב קיימת תביעה נגדם

בלילה בו נכנסתי לאינטרנט לאחר קבלת האבחנה של אספרגר, עליתי על משרד משפטנים שמקדם תביעה נגד חברת התרופות על שימוש בתימרוזל. יש שם רשימה של חיסונים שמכילים תימרוזל. מיד בדקתי והחשש התאמת לגבי החיסונים שנתנו לילד שלנו. בינתיים עברו שנתיים ולא עקבתי אחרי הלינק הזה. למישהו יש מושג מה התחדש עם זה?

 

[עץ תבואה סוכך]

המאמר הזה אמין?

 

[razgalili]

כן

 

[bisty]

תמי תודה רבה! (ובקשה...)

אני אשמח מאוד לקבל קישור למאמר הזה באנגלית דווקא. חשוב לי שבעלי יקרא.

 

[bisty]

ראיתי עכשיו את הקישור כאן-תודה!

 

[קטרין שוורץ]

תודה רבה לך תמי

 

[ליאתיש]

אז איך בכל זאת לחסן?

אני מבינה שבחיסונים שנותנים כעת יש חומר רעיל. שאלתי היא - האם יש עבורי דרך אחרת להשיג חיסון ללא החומר הזה? איך בכל זאת אחסן את ילדי מפני מחלות אחרות, גרועות לא פחות?

 

[אמאלה ט]

טיפות "חלב"

בטיפת החלב בכפר-סבא ממליצים להורים לתת 3 חיסונים שונים בפעם אחת. הם נותנים ביחד חיסון ל MMR+פוליו+אבעבועות. האחיות ממליצות בחום לתת את כל החיסונים ביחד בטענה שזה לא מסוכן, וחוסך מהילד סבל מיותר. לבוא שלוש פעמים לחיסון. וכך הם מחסנות ילדים רבים. אנחנו בטיפת חלב אחרת קיבלנו יחדיו את ה MMR והפוליו. ושבועיים אחר-כך את ה-PDD . האם אין כל פיקוח על טיפות החלב שנותנות יחד חיסונים?

 

[razgalili]

תלוי את מי

את הילד האוטיסט לא כדאי לחסן בכלל, אף פעם, בשום צורה (ותשאלי את דני להב למה אני טועה) לילד אוטיסט יש כשלים של המעיים הכבד מערכת החיסון והמוח. את האחים של הילד האוטיסט גם כן אני חושב שלא צריך לחסן בשום פנים ואופן אבל אם את בכל מקרה מתעקשת לחסן, פרסמתי בעבר תרגום של "מדריך לילד שני בריא" בפורום השכן שם יש בן השאר הוראות איך ומה לחסן.

 

[חגית35]

הפרדת חיסונים- שאלות:

שלום שאלה: אני קוראת כאן המון ומברכת על המידע פה בפורום אני אם לילדים ADHD+Tourette ופעילה בפורומים אלו לאור הניסיון עם הבן הבכור בו אחרי חיסון הראשון בכתה א' חלה החמרה חריפה בטיקים והיפראקטיביות למשל מס' חודשים, אני שוקלת לשנה הבאה שבני הצעיר עולה לא' להפריד חיסונים נאמר לי שזה אפשרי רק שלא אוכל לעשות לו בבי"ס ע"י האחות אלא באופן פרטי לרכוש חיסון חיסון ולתת בהפרשים של זמן שאלתי: האם כדאי? האם זה אאפשרי לקבל מרשם מרופאת הילדים ולרכוש פרטי? האם אחות קופ"ח תסכים לחסנו עבורנו כי זה לא דרך משרד הבריאות אלא הקופה? מה הפרשים המומלצים? (אודה גם על התייחסות לחיסון הבא אחריו בכתה ב')

 

[razgalili]

האם את יכולה לפרט איזה חיסונים

אמור הילד לקבל? ובכללי - כיוון שיש כבר פגיעה נוירולוגית אצל ילד אחד במשפחה, כדאי מאד להזהר עם האחרים, להפחית מספר חיסונים למינמום, להפריד בין החיסונים, לתת חיסונים רק בזמן שהילד בריא, ולתת ויטמינים תומכים לפני ואחרי החיסון. הדבר הכי חשוב זה לוודא שהילד לא יקבל שום חיסון שמכיל כספית. שום חיסון שמכיל כספית לא שווה את הסיכון שבכספית (אלא אם כן תהיה מגיפה של אבעבועות שחורות) יש חיסונים שילדים מקבלים לא כדי להגן על הילד אלא כדי להגן על החברה כקבוצה. על חיסונים כאלה כדאי לוותר לחלוטין. כדאי לבדוק נוגדנים לחיסונים שהם רק בוסטר, יכול להיות שהילד כבר מחוסן ולא זקוק לבוסטר. ניתן לרכוש כמעט הכל באופן פרטי. אם האחות תסכים או לא תלוי באחות, ותצטרכי לשאול אותה.