חיפאים, צפוניים תשמיעו קול -

[חייםלוי]

חיפאים, צפוניים תשמיעו קול -

גיא, טיפקסית, ואחרים שאני לא יודע עליהם.

 

[חולת המירוץ]

אנחנו חיים...

תחת אש, אבל חיים.... בעיקרון כפר ורדים (איפה שאני גרה), אמור להיות במקלט כל הזמן אלא אם כן נותנים חלון התארגנות לסידורים וקניות שומעים פה בומים כל היום, לפעמים קרוב יותר, לפעמים רחוק.. שומעים מטוסים שלנו... שיהיה כבר שקט!! אמן...

 

[מדריך1]

עם ישראל חי

עברנו את פרעה , נעבור גם את זה. עברנו את השואה, נעבור גם את זה. עברנו את מלחמת העמאות, נעבור גם את זה. עברנו אתכל מלחמות ישראל, נעבורגם את זה. הרבה סבלנות, השמעו להוראות, שמרו על עצמכם.

 

[טיפקסית]

אהלן חיים

קודם כל וראשית כל-השם שלי הוא בשמת, אז אתה מוזמן להשתמש בו [כן זה שם מסובך אבל אפשרי]. כמו שאתה יודע בחיי היומיום שלי אני חיילת ומשרתת בפיקוד צפון,קיבלתי אפטר בן 48 שעות [היום ומחר] לפני שבת מלחמתית בבסיס,אני כרגע שנה וקצת בצבא,עוד 355 ימים לשחרור,ובינתיים מנסים להתמודד עם המצב. מה שמצחיק הוא שגם מקום המגורים שלי נמצא ממש בחזית הצפונית,אני גרה בקיבוץ שממש צמוד לנהריה [בלי לפרט שמות כמובן],וגם אנחנו כבר ספגנו נפילות של קטיושות, ולא מעט נזקים כלכליים. גם פה כמו בכפר ורדים אנחנו מקבלים חלון סידורים בכל יום,זה הזמן היחיד שיש לנו לסידורים, אם זה ללכת לקניות במרכז המכר בקיבוץ,בין אם להביא אוכל מחדר האוכל הביתה,ובין אם זה ללכת בתוך הקיבוץ לכל מיני סידורים למיניהם,כל אחד ועיסוקיו הוא. המפעל שלנו עובד במתכונת חירום מצומצמת למדי,ואבא שלי בתור מנהל מחלקה במפעל עובד כמו חמור, כדי לצמצם את הנזקים שכבר נעשו. רוב החברים מהכיתה שלי רובם אם לא כולם בצבא כרגע,ולכן לא יוצא לי ממש לדבר איתם אם בכלל,לשמחתי אנחנו חמש בנות מאותו קיבוץ באותו בסיס,ועוד חברות אחרות מהמועצה האיזורית,כך שיש לי מסגרת חברתית שמאפשרת לי לשמור על איזושהי שיחה שחורגת מגבולות המצב. בגלל שאני משרתת בפיקוד אני בעצם נמצאת על כביש נהריה-עכו-צפת באופן מתמיד,ועוברת מחזית אחת לשנייה,כמובן שזה לא מקל על המתח והמצב הנפשי,לפני שבוע היה לי התקף חרדה בבסיס שהתפתח לוירוס מה ששלח אותי הביתה לשבוע שלם,רק ביום ראשון האחרון חזרתי אחרי ששכבתי בבית במשך שבוע,אבל אני חוזרת לעצמי ומתחזקת מיום ליום,ואני חזקה ומאמינה שיהיה בסדר, ומתישהו כל המצב הזה ייגמר ונחזור לשגרה רגילה. אין ספק חסרה לי המסגרת של החברים בקיבוץ שאני כבר לא פוגשת,החופש והרגשת הביטחון שהייתה פה במשך שש השנים האחרונות,המצב שאנחנו נמצאים בו לא הפתיע אף אחד פה, כי זה היה ברור לנו שזה רק עניין של זמן שיקרה משהו כזה מהרגע שיצאנו מלבנון לפני שש שנים. לשמחתי בקיבוץ יש באמת התעניינות חברתית מתמדת בחיילים,בין אם זה בקבלת חבילות שמארגנים לנו ומחלקים,בין אם זה בתמיכה של אנשים בקיבוץ והרבה פרגון,תמיד שלום ומה נשמע ואיך בצבא,הגב של האנשים פה נותן לי באופן אישי הרבה חוזק וכוח להמשיך הלאה,לא להישבר,ללכת קדימהכל הזמן עם ראש מורם. אנחנו חיים כל הזמן באי ודאות,וסופגים את הנפילות של עכו,נהריה והאיזור כולו,ורק במרחק 40 דקות מפה הוצבה סוללת תותחנים שעושה עבודתה נאמנה,ולכן אנחנו סופגים גם את ירי התותחים וגם את הקטיושות,אבל למדנו להבחין בין סוגי הבומים השונים. העסקים בקיבוץ רובם סוגרים,ואת הילדים הקטנים עם המשפחות שלהם שלחו לאיזור מרכז הארץ,ואת הבוגרים יותר בגילאי הנעורים שלחו לקיבוץ אחר בדרום,בינתיים עד שהמצב פה ירגע קצת. זה לא קל לחיות את מציאות המלחמה הזו,זה קשה ומורט עצבים,אבל אנחנו חזקים,אנחנו לא מוותרים,לא נותנים לפחד לנצח אותנו. גם המשפחה שלי בחו"ל נוהגת לפחות פעם בכמה ימים לשלוח אלינו אימייל ולוודא שהכל בסדר,שואלים אם אנחנו זקוקים לעזרה או סיוע כלשהו,וגם זה מוציא אותנו מחוזקים בתחושה שזה הבית שלנו,הם מדרבנים אותנו להמשיך. אנחנו במלחמה ואנחנו נלחמים,זה לא קל,אבל כמו כל מלחמה גם למלחמה הזו יהיה סוף אבל עד אז-אנחנו נלחמים על החיים שלנו פה. נ.ב שכחתי גם לספר שעוד 22 ימים אני אחגוג את יום הולדתי ה-20 במספר,לצערי כנראה שזה יהיה בזמן הלחימה הזו,אין לי שום תוכניות ליום הזה,כי אי הודאות גדולה מדי מכדי לתכנן משהו.

 

[חייםלוי]

אני אשמח להשתמש בשם בשמת

אני מעדיף להשתמש בניק אלא אם כן בעל הניק אמר שאפשר להשתמש בשם האמיתי. את ממש בבאזור הקרבות מכול כיוון

אני מקווה שיעבור בשלום ושהמלחמה הזאת תיגמר כמה שיותר מהר. אני עוד זוכר את נסקאדים שנפלו ליד הבית שלי במלחמת המפרץ וזה ממש לא נעים. טוב שהקיבוץ והחברה מסביב תומכים ומעודדים זה את זה. אני יכול רק ל

 

[טיפקסית]

צהריים טובים

אני מעדיפה שאנשים ישתמשו בשם שלי כשאני מדברת איתם,למרות שאני מאוד גאה בניק שלי. כולנו מחכים שהמצב הזה ייגמר אבל זו מלחמה ובמלחמה אסור להישבר באמצע בכל מקרה תודה על התמיכה