חיפה או בר אילן?

[noffit]

חיפה או בר אילן?

שלום חבר'ה. מעוניינת להתייעץ איתכם לגבי תוכנית ההסבה לעו"ס. אשמח לשמוע ממי שלמד /לומד ובכלל... אני מתלבטת בין התוכנית בחיפה - היישר לתואר שני, כמה נחמד, לבין התוכנית בבר אילן. חשוב לציין שאני תושבת המרכז ואין בכוונתי לנדוד צפונה. האם נראה לכם ריאלי בכלל ללמוד בחיפה במצב כזה? ובכלל האם מישהו יוכל לעדכן אותי עד כמה מייחסים חשיבות לתואר שני במקצוע הזה? בבתי חולים? בפנימיות? בלשכות רווחה? האם ריאלי לפנטז על להגיע להיות עו"ס נערות או עו"ס בפנימיה רק עם תואר ראשון? האם יש איזשהי התייחסות במשכורת או בכל מישור אחר למי שהינו בעל שני תארים ראשונים? המון תודה למגיבים.

 

[SuperGirl 25]

התואר הראשון הוא תואר מעשי

כלומר, את יכולה בסופו לעבוד כעו"ס, לכן בטח שאת יכולה לפנטז (ולממש את הפנטזיה) על להיות עו"ס נערות או בפנימיה. זהו המצב בשטח בדר"כ. ברווחה שבה אני עובדת, מספר "בכירים" (ראשי צוותים, מדיכים ופקידי סעד ותיקים מאוד) סיימו את התואר השני כשאני סיימתי את הראשון (לפני שנה וחצי), כך שאפשר להתקדם גם בלי תואר שני. להערכתי, תואר שני טוב, בין היתר, אם את רוצה תפקיד ניהולי.

 

[טל קר]

בנוגע לאונ' חיפה,

אני עושה כרגע את התוכנית בחיפה (של מסלול ישיר לתואר שני). יש כאלה שעושים/ות אותו בלי לעבור לגור בחיפה - פשוט מגיעים לימי הלימודים המרוכזים, ואת ימי העבודה המעשית עושים בסביבת מקום המגורים.

 

[noffit]

עוד שאלות

תודה לכן. אז אם אני מבינה נכון מבחינה מקצועית - טיפולית אין מי יודע מה ערך לתואר שני, אני צודקת? אשמח לעוד תגובות מאנשים נוספים. טל- בכמה ימי לימוד מרוכזים מדובר בשנה השנייה והשלישית? אני בוגרת פסיכולוגיה אז אני מאמינה שאהיה פטורה מחלק מהקורסים. עד כמה יש צורך להיות באוניברסיטה בשביל ספרייה או פגישות עם מרצים? את מאמינה שאפשר לשלב עבודה במסלול שכזה? תודה תודה

 

[טל קר]

עבודה סוציאלית זה גם עיסוק וגם

דצפלינה, אני חושבת שמבחינה מקצועית עדיף להיות עם תואר שני מאשר עם ראשון, ובכל מקרה יש הכשרה כדי לקבל רישיון עיסוק גם במסלול הישיר לתואר שני. בתור בוגרת פסיכולוגיה את מקבלת פטור מ0 קורסים של התוכנית... חוץ מתוכנית ההשלמות בשנה א' יש גם השלמות נוספות למי שמגיע מתחומים אחרים לגמרי (מבואות בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, סטטיסטיקה, פסיכופתולוגיה וכד'), מההשלמות האלה של השנה הראשונה מחלקן תהיי פטורה. את הקורסים של התוכנית - תצטרכי לעשות את כולם. בשנה הראשונה מדובר ביום מרוכז אחד + יומים עבודה מעשית + השלמות נוספות למי שצריך (שמרובן כנראה תהיי פטורה). בשנה השניה זה פחות מרוכז... יש יום מרוכז אחד, פלוס יום שישי לסטטיסטיקה פלוס עוד יום באמצע השבוע שהוא פחות מרוכז פלוס יומים עבודה מעשית. עד כמה יש צורך וגו' - זה מאוד שונה, יש כאלו שנפגשים עם מרצים כל שני וחמישי, ויש כאלו שאפפעם לא, יש כאלה שיושבים בספריה שנים, ויש כאלה שבאים גומרים הולכים. בנוגע לעבודה- זו בעיה קשה אפשר לעבוד רק באופן מאוד מאוד מאוד חלקי בשנה השניה (אלא אם כן מדובר בעבודה כמלצרית או במשמרות). בשנה השלישית יש רק את מה שנותר מהתואר השני, שזה כיומיים בשבוע.

 

[noffit]

תודה טל ועוד

תודה טל. היה לי ברור שמהקורסים של התוכנית לא אהיה פטורה... הכוונה הייתה לכל השאר (פסיכופתולוגיה/ התפתחותית וכו'). האם אין פרקטיקום גם בתואר השני? ז"א בשנה השלישית? כי על פי האתר של האוניברסיטה תלמיד תואר שני חייב במאה שעות פרקטיקום, אז לא כ"כ הבנתי את הקטע הזה... מאוד מאוד מודה לך.

 

[טל קר]

בשנה השלישית הפרקטיקום הוא של כ4

שעות שבועיות. אחרי 16 השעות השבועיות שהיו בשנה הראשונה והשניה, זה נראה פתאום כל כך זניח...

 

[noffit]

חמודה - המון תודה

המון תודה לך. את יודעת אם גם את זה ניתן לעשות בכל מקום... ז"א במרכז?? יש איתך סטודנטים מהמרכז ודרומה? את יודעת איפה הם עושים את ההכשרה שלהם? האם המגמה של נוער נחשבת לקשה לקבלה?? שוב תודה נופית

 

[טל קר]

נדמה לי שכן.

זה היה בנוגע למיקום של הפרקטיקה בשנה ג'. בנוגע לסטודנטים - בשנה א' היו שני סטודנטים מהדרום (שעברו השנה לצפון), אבל יש סטודנטים מהמרכז - רעננה, תל אביב, רמת השרון. הרבה נוסעים ב"פולים". מקום ההכשרה - בשנה ב' תלוי בתחום ההתמחות, בשנה א' לא. המקומות משתנים - תחנות לטיפול בסמים, בתי חולים, מרפאות לבריאות הנפש, מחלקות פסיכיאטריות, לשכות חברתיות, מרכזי חירום לילדים וכד' (את כולם יש לא רק בצפון אלא גם במרכז וגם בדרום). המגמה של ילד ונוער נחשבת ככל שידיעתי מגעת בשלוש ההתמחויות המובילות מבחינת ביקוש, יחד עם קלינית ומשפחתית.

 

[אבי חברוני]

איתי בתוכנית ההשלמות

למדו עו"סיות מהמרכז שעבדו במשרה מלאה לפני הלימודים, וצמצמו אותה מעט כדי לפנות זמן ללימודים. הן סיימו יחד איתי. אמנם הציונים שלהן היו נמוכים יותר אבל שתיים מהן התקבלו למשפחתית.

 

[noffit]

השתפכות והתלבטות

תודה לכם. אבי וטל וסופר גירל.... על כל שיתוף הידע.... מה לעשות, יש לי פחד מסוים. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, בהצטיינות. לא מצאתי עבודה מי יודע מה שתואמת באמת את כישוריי ויכולותיי. אני עושה בערך את מה שעשיתי בתור סטודנטית. שנה שעברה נרשמתי לבר אילן לתוכנית ההסבה וברגע האחרון התחרטתי. האמת? הרבה "בזכות" עובדים סוציאליים שונים. שוטטתי גם הרבה בפורום הזה - ומרוב מחפשי העבודה תפסתי "רגליים קרות". פשוט לא הצלחתי למצוא עובד סוציאלי אחד שיגבה אותי בהחלטה ללמוד את המקצוע... בסופו של דבר לא התחלתי ללמוד, דבר שמאוד חסר לי והגעתי לאיזשהי מסקנה שדי, אני רוצה את המקצוע הזה וזהו. ועכשיו מגיע ההתלבטות לגבי ההמשך. התוכנית של חיפה יושבת "בול" על מה שאני מחפשת: גם הסבה אבל גם תואר שני, אין מה לעשות, זאת תחושה לא נעימה לסיים תואר ראשון בהצטיינות ולעשות אח"כ עוד אחד... ומצד שני... הצפון הרחוק. אין לי אפילו ידידה ותיקה מימי הצבא כדי ליפול עליה לאיזה לילה בשבוע.... אני מנסה להבין אם זה ריאלי לגור במרכז (ואפילו קצת דרומה...) ובכל זאת לעשות את התוכנית. ברור לי שבשנה השנייה לא אוכל לעבוד, אבל לפחות בראשונה.... ואולי בכלל כדאי לעשות את החיים קלים וללמוד בבר אילן או באריאל? בגלל זה אני מנסה להבין עד כמה חשוב התואר השני במציאת עבודה. אז שוב תודות גם על המידע וגם על ההקשבה.

 

[SuperGirl 25]

לדעתי...

תואר שני הוא לא הכי חשוב במציאת העבודה. התואר השני יותר חשוב (ומתבקש) כאשר רוצים לעבוד במשרה ניהול. ורשמתי כבר מה קורה אצלנו ברווחה לגבי בכירים שסיימו תואר שני לפני שנה וחצי (אחרי שהם נהפכו כבר לבכירים). המדריכות וראשי הצוותים עברו קורס מדריכים וזה כנראה הספיק. האם חשבת על תואר שני בפסיכולוגיה או שעו"ס יותר מעניין אותך? אני חושבת שהתואר הראשון בפסיכולוגיה יכול להוסיף לך גם כן במציאת עבודה, אל תשכחי אותו

 

[אבי חברוני]

אנחנו מדברים על 100 ק"מ?

לכוון אחד? נכון? זו מדינה קטנה... בארה"ב נוסעים יותר מזה בכל כוון בכל יום לעבודה, וזה לא נראה נורא... אני חוזר ואומר שלמדו איתי מספר עובדות סוציאליות מבוגרות, בעלות משפחה, עובדות בהיקף משרה גדול, גרו במרכז, ועמדו בכל מטלות התוכנית וסיימו אותה בזמן (אם כי בחרו שלא לעשות תיזה אלא עבודת גמר). אם הלימודים מסתיימים בשש בערב, למה שתצטרכי להשאר לישון בחיפה? ובעניין העבודה - אם תחליטי ללמוד לתואר ראשון במרכז את מאמינה שיהיה לך יותר זמן לעבוד?

 

[noffit]

קצת יותר מ100

היי תודה. נו... אתם יודעים... אני מתלבטת כאילו שכבר כולם קיבלו אותי ואני צריכה רק להחליט.... באיזשהו מקום, אם אני לומדת במרכז החיים יותר "קלים". אפשר לעבוד לילות לפני יום לימודים, אפשר להגיע היישר מהלימודים לעבודה... טוב, נו לא ממש אפשר. אבי, אתה צודק.... על תואר שני בפסיכולוגיה חשבתי וגם התקבלתי ובסוף החלטתי לוותר. גם כי התקבלתי למשהו שפחות רציתי וגם כי המסלול הזה מראה לי מעייף, ארוך ולא פרקטי. אני יודעת שכולכם כל הזמן כותבים על הקטע של הפרטי מול הציבורי- הרשו לי להמם אתכם - אני מעוניינת לעבוד במגזר הציבורי, אין לי שום כוונה להכניס את העבודה הבייתה ולפתוח קליניקה פרטית. כן, אני רוצה להיות שכירה, רצוי במשרד ממשלתי ולהנות ממה שאני עושה. זהו, תודה לכם על הכל. אגב, אני מחולון, לא מתל אביב ככה שזה הרבה יותר רחוק (וכל זה בהנחה שלא יהיה לי אוטו...)

 

[דובת הקוטב]

מקסימום,

יש גם רכבת - אז אולי יהיה לך יותר רלוונטי לנסוע עם הרכב לרכבת ת"א ההגנה, או אולי לתחנה של ראשון (מה שיותר קרוב אליך, אני לא כל כך מכירה את האיזור הזה) ולנסוע עם הרכבת לחיפה.

 

[אבי חברוני]

אם אני מנסה להבין מה בדיוק חשוב לך

תואר מתקדם או נוחות, אני מבין שאם יכולת ללמוד לתואר שני באיזור המרכז לא היית בוחרת ללמוד תואר ראשון, על אף שאת רוצה להיות שכירה ולא לפתוח קליניקה פרטית לעולם ועד (והשם ישמור...). מכך אני מבין שהנוחות חשובה לך ואת מעדיפה שלא להטלטל על פני מרחקים. גם העובדה שוויתרת על תואר שני בפסיכולוגיה כי הוא מעייף וארוך מחזקת את המסקנה הזו. ככל הידוע לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית עמוס יותר מהתואר השני (הוא מקביל אולי לשנה השניה של ההשלמות מבחינה זו), וגם זה עשוי להיות שיקול שתרצי לקחת בחשבון. משהו נוסף שרציתי לומר - מאד יתכן שבעלי תואר שני אינם בהכרח מקצועיים יותר מבעלי תואר ראשון. הוותק משחק כאן תפקיד משמעותי יותר מאשר התואר עצמו. עם זאת אני בטוח שמתייחסים אחרת לבעלי תואר שני בהשוואה לתואר ראשון. חוצמזה, ולא נעים לומר, זה משנה מבחינת ההרגשה הפנימית, וגם זה משהו.

 

[noffit]

לאבי - תודה על סיעור המוחות

אבי (וכמובן כל שאר החבריה העליזה) המון תודה. אני אנסה, בעזרתך, למקד מה בדיוק חשוב לי: קודם כל, חשוב לי ללמוד מקצוע. הטראומה הזאת של לסיים תואר בלי שיהיה לו שימוש הייתה נוראית עבורי. ז"א הכי חשוב לי לגשת למסלול שהכי יקרב אותי לעבודה בסיומו. דבר שני, נוחות חשובה לי, זה כן. אבל בהחלט גם בתוכנית של בר אילן או אריאל או אשקלון יש "פאקים" בנוחות (הצורך לעשות קורסים נוספים ביהדות - היקף של עוד 3 קורסים בשנה נוסף על ששת קורסי ההשלמה, שלושה ימי הכשרה מעשית בשנה השנייה....) ז"א השיקול שכתבת לגבי העומס- מאוד מדבר אליי. הדבר האחרון הוא כזה, להגיע לחיפה ליום הלימודים המרוכז - בשנה הראשונה זאת בטח לא בעיה. בשנה השנייה זה כבר יותר רציני אבל מה שאני מנסה להבין זה האם יש צורך להשתמש הרבה בשירותי האוניברסיטה כדוגמאת ספריה? מה שאני מתכוונת לומר זה שבהחלט לא נורא כ"כ להגיע לשם לימודים השאלה אם יש צורך להיות במקום עצמו יותר משעות הלימודים עצמם. ולסיום, מאוד התחברתי למה שאמרת לגבי הרגשה פנימית, זה אכן שיקול חשוב. כפי שאמרתי הייתי רשומה השנה לתוכנית בבר אילן והסיבה הגדולה שלא התחלתי אותה הייתה ה"באסה" מלעשות תואר ראשון שוב פעם. תחושה כזאת של תקיעות במקום. ואגב, לא התחלתי תואר שני בפסיכולוגיה בגלל שבסופו מחכה דרך חתחתים של התמחויות ובלאגנים - וכמו שאמרתי - אני רוצה כבר מקצוע, אם אגיע אליו בשנתיים או שלוש זה כבר לא כ"כ משנה אבל 6 שנים לעבוד בשביל זה זה כבר מוגזם.... (מה גם שאני פשוט כבר לא מאמינה שצריך להתמחות 4 שנים כדי לצאת לעבודה) ואחרון חביב - זה לא שאני לגמרי מוחקת את הרעיון לפתוח קליניקה פרטית אבל נראה לי שזה דבר שצריך לשאוף אליו רק אחרי כמה וכמה שנות נסיון במגזר הציבורי - ז"א שבתור שלב א' אני שואפת להגיע למגזר הציבורי. וואוווו ---- זה היה ארוך, תודה על ההקשבה, אם אתה עדיין איתי

 

[אבי חברוני]

האמת היא שאני כבר לא זוכר

עד כמה הייתי צריך להשתמש בשירותי הספריה. לגבי השאלה בעניין היכולת האובייקטיבית ללמוד להשלמות בעיר אחרת, אני יכול רק לחזור ולומר שלמדו איתי.... וגו'. אני לא זוכר שהן השקיעו יותר מדי ובודאי שלא הגיעו לימים נוספים כדי להשתמש בשירותי הספריה. את הפרקטיקום הן עשו במרכז, כך שלחיפה הגיעו רק לצורך הלימודים. אני חושב שכדאי לנסות להגיע קודם להסכמה עצמית להשקיע שוב. זה קשה בהחלט לחזור ולהפיק מאמץ ללימודים אחרי שמסיימים תואר, בעיקר כאשר עושים זאת מחוסר ברירה, כי התואר הראשון אינו פרקטי. זה כמו רץ מרתון שסיים את המסלול ואז מודיעים לו שנשארו עוד כמה קילומטרים. הם יהיו לו קשים יותר מכל המירוץ. עם זאת.... הרי לא תשארי עם תואר ראשון בפסיכולוגיה. אני יודע כמוך שאין מה לעשות איתו.

 

[SuperGirl 25]

לגבי הסיפריה-

את יכולה להשתמש בסיפריה של בר-אילן, לא?

 

[noffit]

מסיימת בתודה גדולה../images/Emo13.gif