כותבת מתחילה
New member
חיפה
"גבירותיי ורבותיי," נעורו הרמקולים בכריזה חרישית, "מדבר הקברניט. לפני שתי דקות נכנסו למסלול גישה והתחלנו בסיבוב והקפת האטה. מצד ימין, ממש במישור הטיסה שלנו תוכלו להבחין בצדק." כל הנוסעים בצידה הימני של 'עצמאות', פרט לאחד, הציצו מבעד לחלונות הרחבים, לקול מחאה רועמת של נוסעי הצד השמאלי. ואולם, הקברניט, שהיה מנוסה בטרוניות של עכברי היבשה, גילגל מקץ חצי דקה את החללית סביב צירה, והודיע בחיוך כי גם הנוסעים בצד השמאלי יכולים לחזות במראה המרהיב. למרבה ההפתעה, רבים מהם היו עסוקים בתמיהה כיצד הם לא נופלים "למטה" לאחר הסיבסוב, במקום להתענג על המראה הייחודי. "הנה הירח," צווח ילד קטן. "הגרם השמימי הקרוב אלינו ביותר הוא קאליסטו. בקוטרו הוא גדול במעט מהירח שלנו, ואף המרחק שלנו ממנו דומה למרחק הארץ מהירח, כ 400 אלף ק"מ," אמר הקברניט. "אז איפה צדק?" שאל גבר בחליפת עסקים, שישב במקביל לנוסע היחיד שלא טרח להציץ מהחלון. "אם תביטו מעבר לקאליסטו, במרחק של מעט פחות מ 2 מיליון ק"מ מאחוריו, מואר עד כדי שלושה רבעים ע"י השמש - זהו צדק." "ממש יפה," אמר הגבר לצעיר שישב לשמאלו, אך הצעיר המשיך לבהות קדימה במבט חולמני, ממלמל לעצמו. "איפה ארץ?" שאלה מישהי מירכתי החללית. "במרחק של כ 630 מיליון ק"מ לפנינו. עוד עשרים דקות," אמר הקברניט. רק אז הבחין הגבר כי הצעיר ממלמל למעשה את הזמן שנותר עד לנחיתה. "פגישה חשובה?" שאל. הצעיר פנה אליו וחייך. "חברה שלי. מחכה לי בחיפה. קבענו בתשע לסרט." "כולה סרט," אמר איש העסקים. "חברה שלי," אמר הצעיר כשחיוך טיפשי נמתח על שפתיו, "היא הכי יפה בשביל החלב." "הכי יפה?" תהה הגבר. "הכי יפה! יש לה עיניים ירוקות-אפורות, ושיער שחור מתולתל, וחיוך שלא נגמר, וידיים ש..." "אז כמה זמן לא ראית אותה?" הגבר קטע אותו, מצטער בכלל על שפתח בשיחה. "שבועיים." "בהצלחה," אמר ושקע בקריאת הדו"ח שבידיו. "תשע עשרה דקות, עשר שניות," דיקלם הצעיר את ספרות הענק שהיבהבו על צג היעד במסעד הכסא שלפניו. "ערב טוב," אמרה דיילת הקרקע. "נחתנו בתל-אביב, השעה שבע שלושים ואחת, הטמפרטורה בחוץ היא עשרים ושש מעלות, ואני מאחלת לכולכם שהייה נעימה בארץ. נשמח לשוב ולהפגש בטיסות נוספות של אל-חלל-על, נתיבי התעופה החלליים המהירים בגלקסיה." הצעיר דילג במהירות על מדרגות היציאה ועצר מונית. "לחיפה," הפטיר לנהג בעודו מתיישב על הכורסא האחורית, "ובלי הסיבובים שאתם עושים לתיירים. אני חיפאי, יש לי פגישה בתשע, והיא תהרוג אותי אם אאחר." "פחחח..." אמר הנהג, וחייך. "אמרו עכשיו ברדיו שהיתה תאונה בחוצה ישראל צפון, אילון חסום ברוקח בגלל תערוכה, כביש החוף עמוס מגעש עד פולג, ובהמשך פקוק מבית ינאי עד קיסריה. שעתיים וחצי. מינימום." "שעתיים וחצי? שעתיים וחצי!!? אתה יודע איפה הייתי לפני שעתיים וחצי? הייתי מחוץ למערכת השמש!" "נו?" תמה הנהג. "אז אתה יכול להגיע מתל אביב לאנדרומדה יותר מהר מאשר מתל אביב לחיפה. ספר לי משהו חדש."
"גבירותיי ורבותיי," נעורו הרמקולים בכריזה חרישית, "מדבר הקברניט. לפני שתי דקות נכנסו למסלול גישה והתחלנו בסיבוב והקפת האטה. מצד ימין, ממש במישור הטיסה שלנו תוכלו להבחין בצדק." כל הנוסעים בצידה הימני של 'עצמאות', פרט לאחד, הציצו מבעד לחלונות הרחבים, לקול מחאה רועמת של נוסעי הצד השמאלי. ואולם, הקברניט, שהיה מנוסה בטרוניות של עכברי היבשה, גילגל מקץ חצי דקה את החללית סביב צירה, והודיע בחיוך כי גם הנוסעים בצד השמאלי יכולים לחזות במראה המרהיב. למרבה ההפתעה, רבים מהם היו עסוקים בתמיהה כיצד הם לא נופלים "למטה" לאחר הסיבסוב, במקום להתענג על המראה הייחודי. "הנה הירח," צווח ילד קטן. "הגרם השמימי הקרוב אלינו ביותר הוא קאליסטו. בקוטרו הוא גדול במעט מהירח שלנו, ואף המרחק שלנו ממנו דומה למרחק הארץ מהירח, כ 400 אלף ק"מ," אמר הקברניט. "אז איפה צדק?" שאל גבר בחליפת עסקים, שישב במקביל לנוסע היחיד שלא טרח להציץ מהחלון. "אם תביטו מעבר לקאליסטו, במרחק של מעט פחות מ 2 מיליון ק"מ מאחוריו, מואר עד כדי שלושה רבעים ע"י השמש - זהו צדק." "ממש יפה," אמר הגבר לצעיר שישב לשמאלו, אך הצעיר המשיך לבהות קדימה במבט חולמני, ממלמל לעצמו. "איפה ארץ?" שאלה מישהי מירכתי החללית. "במרחק של כ 630 מיליון ק"מ לפנינו. עוד עשרים דקות," אמר הקברניט. רק אז הבחין הגבר כי הצעיר ממלמל למעשה את הזמן שנותר עד לנחיתה. "פגישה חשובה?" שאל. הצעיר פנה אליו וחייך. "חברה שלי. מחכה לי בחיפה. קבענו בתשע לסרט." "כולה סרט," אמר איש העסקים. "חברה שלי," אמר הצעיר כשחיוך טיפשי נמתח על שפתיו, "היא הכי יפה בשביל החלב." "הכי יפה?" תהה הגבר. "הכי יפה! יש לה עיניים ירוקות-אפורות, ושיער שחור מתולתל, וחיוך שלא נגמר, וידיים ש..." "אז כמה זמן לא ראית אותה?" הגבר קטע אותו, מצטער בכלל על שפתח בשיחה. "שבועיים." "בהצלחה," אמר ושקע בקריאת הדו"ח שבידיו. "תשע עשרה דקות, עשר שניות," דיקלם הצעיר את ספרות הענק שהיבהבו על צג היעד במסעד הכסא שלפניו. "ערב טוב," אמרה דיילת הקרקע. "נחתנו בתל-אביב, השעה שבע שלושים ואחת, הטמפרטורה בחוץ היא עשרים ושש מעלות, ואני מאחלת לכולכם שהייה נעימה בארץ. נשמח לשוב ולהפגש בטיסות נוספות של אל-חלל-על, נתיבי התעופה החלליים המהירים בגלקסיה." הצעיר דילג במהירות על מדרגות היציאה ועצר מונית. "לחיפה," הפטיר לנהג בעודו מתיישב על הכורסא האחורית, "ובלי הסיבובים שאתם עושים לתיירים. אני חיפאי, יש לי פגישה בתשע, והיא תהרוג אותי אם אאחר." "פחחח..." אמר הנהג, וחייך. "אמרו עכשיו ברדיו שהיתה תאונה בחוצה ישראל צפון, אילון חסום ברוקח בגלל תערוכה, כביש החוף עמוס מגעש עד פולג, ובהמשך פקוק מבית ינאי עד קיסריה. שעתיים וחצי. מינימום." "שעתיים וחצי? שעתיים וחצי!!? אתה יודע איפה הייתי לפני שעתיים וחצי? הייתי מחוץ למערכת השמש!" "נו?" תמה הנהג. "אז אתה יכול להגיע מתל אביב לאנדרומדה יותר מהר מאשר מתל אביב לחיפה. ספר לי משהו חדש."
