חיפשתי משהו על "חמסין.." ולא מצאתי
לדעתי, הספר הטוב של השנים האחרונות. "חמסין וציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור-רותם בהוצאת "קשת" (עשה להוצאה שדרוג לשחקים) זה סיפורה של ישראלית שנולדה מיד לאחר מלחמת העולם ה- II ועלתה ארצה בגיל רך עם הוריה- ניצולי שואה. בילדותה נעלמת אימה מחייה- לא ברור לאן- ןהיא גדלה בחברת אביה, ידידו, ובן הידיד- במעין תא משפחתי ייחודי טעון ומורכב, של שני אבות ושני ילדים. חוויות הילדות שלה סבבו סביב חפירות ארכאולוגיות של שני ה"אבות" שהתחקו בקנאות אחרי שרידים מעברה הכנעני של הארץ. אחרי מות אביה, כשהיא בת 21 היא עוזבת בזעם את הצ´יכון שבו גדלה, ובמשך 27 שנים עובדת כדיילת, חייה בעיקר במטוסים, תלושה, בורחת ומנותקת מכל מגע עם עברה. בגיל 48 בעקבות צוואתו של הידיד של אביה, המוריש לה בתנאים מסוימים את ביתו היא שווה לארץ. כאן מתחיל ספור התחברותה לעברה האישי והישראלי. נבנה רומן שהוא למעשה חשבון נפש גם אישי וגם עם ישראל של פעם - עם הארץ שהבטיחו לנו ולא קיימו. סיפור יפהפה של קילוף והתקלפות .המחברת בנתה דמות ראשית מורכבת ובעלת עומק ונפח, והיא לא מהססת לבקר, באמפטיה אך ללא מורא, את המיתוסים הישראליים שניסו להנחיל לנו ועליהם גדלנו. בנוי בצורה מרתקת הן מבחינת מבנה העלילה וגם, ולא פחות חשוב, תוך שימוש עשיר בשפה.עברית נהדרת. סוף סוף ספר שמכוון גבוה ואף מצליח. השג ספרותי ואומנותי מרשים באופן מוחלט ובוודאי יחסית למצב הספרות העברית הנכתבת בעשור האחרון. אינני יכולה להימנע מלצטט את דבריו של פרופ´ שקד :" זהו אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעשור האחרון... לא כדאי להחמיץ את חווית הקריאה בו" , ושל יורם מלצר: " טוב יעשו הקוראים אם יקראו רומן זה וירעננו את המושג ´יצירה´ ". לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שגדל בארץ ישראל שלאחר קום המדינה עם "החבר´ה, החומוס והחמסין". ואחרי שתסיימי אותו- קראו את ספרה הקודם "מוצרט לא היה יהודי", משהו שונה לחלוטין אך טוב לפחות כמוהו, שהוא סאגה משפחתית בסגנון הראליזם הפנטסטי המתאר את חייהן של שתי משפחות יהודיות בארגנטינה החל מימי הברון הירש וכלה בראשית שנות המדינה.
לדעתי, הספר הטוב של השנים האחרונות. "חמסין וציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור-רותם בהוצאת "קשת" (עשה להוצאה שדרוג לשחקים) זה סיפורה של ישראלית שנולדה מיד לאחר מלחמת העולם ה- II ועלתה ארצה בגיל רך עם הוריה- ניצולי שואה. בילדותה נעלמת אימה מחייה- לא ברור לאן- ןהיא גדלה בחברת אביה, ידידו, ובן הידיד- במעין תא משפחתי ייחודי טעון ומורכב, של שני אבות ושני ילדים. חוויות הילדות שלה סבבו סביב חפירות ארכאולוגיות של שני ה"אבות" שהתחקו בקנאות אחרי שרידים מעברה הכנעני של הארץ. אחרי מות אביה, כשהיא בת 21 היא עוזבת בזעם את הצ´יכון שבו גדלה, ובמשך 27 שנים עובדת כדיילת, חייה בעיקר במטוסים, תלושה, בורחת ומנותקת מכל מגע עם עברה. בגיל 48 בעקבות צוואתו של הידיד של אביה, המוריש לה בתנאים מסוימים את ביתו היא שווה לארץ. כאן מתחיל ספור התחברותה לעברה האישי והישראלי. נבנה רומן שהוא למעשה חשבון נפש גם אישי וגם עם ישראל של פעם - עם הארץ שהבטיחו לנו ולא קיימו. סיפור יפהפה של קילוף והתקלפות .המחברת בנתה דמות ראשית מורכבת ובעלת עומק ונפח, והיא לא מהססת לבקר, באמפטיה אך ללא מורא, את המיתוסים הישראליים שניסו להנחיל לנו ועליהם גדלנו. בנוי בצורה מרתקת הן מבחינת מבנה העלילה וגם, ולא פחות חשוב, תוך שימוש עשיר בשפה.עברית נהדרת. סוף סוף ספר שמכוון גבוה ואף מצליח. השג ספרותי ואומנותי מרשים באופן מוחלט ובוודאי יחסית למצב הספרות העברית הנכתבת בעשור האחרון. אינני יכולה להימנע מלצטט את דבריו של פרופ´ שקד :" זהו אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעשור האחרון... לא כדאי להחמיץ את חווית הקריאה בו" , ושל יורם מלצר: " טוב יעשו הקוראים אם יקראו רומן זה וירעננו את המושג ´יצירה´ ". לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שגדל בארץ ישראל שלאחר קום המדינה עם "החבר´ה, החומוס והחמסין". ואחרי שתסיימי אותו- קראו את ספרה הקודם "מוצרט לא היה יהודי", משהו שונה לחלוטין אך טוב לפחות כמוהו, שהוא סאגה משפחתית בסגנון הראליזם הפנטסטי המתאר את חייהן של שתי משפחות יהודיות בארגנטינה החל מימי הברון הירש וכלה בראשית שנות המדינה.