לולה לוליטה
New member
חיפשתי פורום כזה בנרות!
כמה נפלא שמישהו חשב על פורום שכזה... הנה המכתב שלי: א.פ, יש לך מושג כמה אני אוהבת אותך? אם הייתי צריכה להכין רשימה של 10 האנשים שאני הכי אוהבת בחיים שלי, אתה היית שם, ישר עם אמא שלי והחברה ההכי טובה שלי. אני לא אוהבת אותך בצורה רומנטית, מהסוג שחולף עם הזמן, אני פשוט אוהבת אותך. את הבנאדם שהוא אתה... אני תמיד שם בשבילך כשאתה צריך, אף פעם לא אומרת לך לא. ואתה... פניתי אלייך בבקשה לשיחת עידוד בסה"כ, רק שיחה, מספר דקות של הקשבה...ואתה לא היית מוכן לתת לי אפילו את זה. ואם לא מספיק שלא התקשרת כשיכולת, לאחר מכן הודעתי לך שאני כועסת עלייך ושעשית לי רע, ולא ענית. ואז התנצלתי ואמרתי סליחה שהתיצבנתי עלייך, ואתה המשכת להיות רע...אמרת לי שגם אם היית זוכר אותי אולי ורק אולי היית מתקשר. למה להיות רע?! למה להתאכזר?! לא יכולת להגיד שאם היית זוכר היית מתקשר? לא היית חייב להוסיף אח"כ שאתה לא חייב לי כלום. אני מוכנה לתת לך את החיים שלי אם צריך, ואתה לא מוכן להקדיש לי 5 דקות מזמנך... כבר שנתיים שאני אוהבת אותך אהבה ידידותית עזה נטולת תנאים, וכל פעם מחדש אתה מכאיב לי, פוגע בי, מתנהג כאילו שאתה החבר ההכי טוב שלי ובשנייה שבה אני זקוקה לך מתעלם ממני. ואני ממשיכה לאהוב אותך, ולרצות בקירבתך, ואתה, בשלך. חסר התחשבות ואיכפתיות, לא מחזיר טלפונים, לא זוכר ימי הולדת...למה?! אתה הרי מתקשר איתי מצויין, אין אדם שחולק עימך כ"כ הרבה תחומיי עניין כמוני. כשאתה יושב לדבר איתי אתה נפתח לגמרי (או לפחות כך נדמה לי) ואתה מחשיב אותי לידידה שלך...ככה לא מתנהגים אל חברים!!! ואני בוכה בגללך...ואני לא אפסיק לבכות בגללך גם עוד הרבה זמן, עד הפעם הבאה שתהיה נחמד אליי ואני ארגיש שאתה ידיד שלי שוב...אני אוהבת אותך כ"כ ודורשת כ"כ מעט בחזרה, למה שלא תיתן לי את המעט הזה?!?! למה להכאיב? למה להתאכזר? למה לגרום לי לבכות...
כמה נפלא שמישהו חשב על פורום שכזה... הנה המכתב שלי: א.פ, יש לך מושג כמה אני אוהבת אותך? אם הייתי צריכה להכין רשימה של 10 האנשים שאני הכי אוהבת בחיים שלי, אתה היית שם, ישר עם אמא שלי והחברה ההכי טובה שלי. אני לא אוהבת אותך בצורה רומנטית, מהסוג שחולף עם הזמן, אני פשוט אוהבת אותך. את הבנאדם שהוא אתה... אני תמיד שם בשבילך כשאתה צריך, אף פעם לא אומרת לך לא. ואתה... פניתי אלייך בבקשה לשיחת עידוד בסה"כ, רק שיחה, מספר דקות של הקשבה...ואתה לא היית מוכן לתת לי אפילו את זה. ואם לא מספיק שלא התקשרת כשיכולת, לאחר מכן הודעתי לך שאני כועסת עלייך ושעשית לי רע, ולא ענית. ואז התנצלתי ואמרתי סליחה שהתיצבנתי עלייך, ואתה המשכת להיות רע...אמרת לי שגם אם היית זוכר אותי אולי ורק אולי היית מתקשר. למה להיות רע?! למה להתאכזר?! לא יכולת להגיד שאם היית זוכר היית מתקשר? לא היית חייב להוסיף אח"כ שאתה לא חייב לי כלום. אני מוכנה לתת לך את החיים שלי אם צריך, ואתה לא מוכן להקדיש לי 5 דקות מזמנך... כבר שנתיים שאני אוהבת אותך אהבה ידידותית עזה נטולת תנאים, וכל פעם מחדש אתה מכאיב לי, פוגע בי, מתנהג כאילו שאתה החבר ההכי טוב שלי ובשנייה שבה אני זקוקה לך מתעלם ממני. ואני ממשיכה לאהוב אותך, ולרצות בקירבתך, ואתה, בשלך. חסר התחשבות ואיכפתיות, לא מחזיר טלפונים, לא זוכר ימי הולדת...למה?! אתה הרי מתקשר איתי מצויין, אין אדם שחולק עימך כ"כ הרבה תחומיי עניין כמוני. כשאתה יושב לדבר איתי אתה נפתח לגמרי (או לפחות כך נדמה לי) ואתה מחשיב אותי לידידה שלך...ככה לא מתנהגים אל חברים!!! ואני בוכה בגללך...ואני לא אפסיק לבכות בגללך גם עוד הרבה זמן, עד הפעם הבאה שתהיה נחמד אליי ואני ארגיש שאתה ידיד שלי שוב...אני אוהבת אותך כ"כ ודורשת כ"כ מעט בחזרה, למה שלא תיתן לי את המעט הזה?!?! למה להכאיב? למה להתאכזר? למה לגרום לי לבכות...
