האנקי דורי
New member
חירות האזרח, פטרוניות הממשלה
מצאתי כאן כתבה מדהימה מדהימה מדהימה המדגימה יפה את הסוגיה של חירות האזרח אל מול זכות הממשלה לפטרוניות. מקריאת הדיון אפשר ללמוד על השיח האמריקאי בכל הנושא של האיזון בין 'זכויות הציבור לחירות' לבין 'זכות הממשלה לכפות את מה שנראה לה'
הרבה סוגיות של זכויות אדם מתקבצות בתוך כתבה אחת, 'תמימה', כביכול שעוסקת בנושאים שיפים למדורה של אודטה דנין ב'ידיעות' ( אופס היא בגדה ! ) אבל למעשה עוסקים בעצב המרכזי של זכויות האזרח: האם למדינה מותר להתערב בחירויות האזרח 'לטובתו'?
הפילוסופים הגדולים של המוסר הדגישו תמיד את הסוגייה של האחריות האישית המסופחת והממוצ"בת ( מלשון מצ"ב - 'מצורף בזאת' ) לחירות
האם לציבור, הדורש את חירותו לאכול ככל רצונו בתוקף זכותו של האדם על גופו, ישנה זכות 'לבוא בטענות' כיצור פאסיבי אל השלטונות? ידוע שבארצות הברית, ארץ התביעות הבלתי מוגבלות, ישנן תביעות שונות ומשונות, חלקן מבצרות את זכויות האזרח- ואחרות מבצרות את תוכניות ריקי לייק/ אופרה ווינרי למיניהן: או שמא ההוויה האמריקנית גרמה לילדים שמנים לתבוע את 'מקדולנדס' על השמנתם? מה אומרים אותם 'ילדים שמנים'? שבעצם אינם אחראים למעשיהם ובעצם 'מקדונלדס' אחראית להשמנתם !!! האמנם? לו היה כך, הרי שהיה צורך לגופים כלכליים / ממשלתיים להצר את צעדיעיהם של אנשים שמנים: שכן אינם אחראים למעשיהם !!! אלא 'מקדונלדס'
ברגע ש'ילדים שמנים' תובעים את מקדונלדס הם מאבדים במידה מעטה אך כזאת שעלולה להוות מדרון תלול- את חירותם האישית, בכך שהם טוענים שאינם אחראים ומזמינים גורמים בריאותיים/ממשלתיים/כלכליים להכנס לטריטוריה שפילוסופים קלאסים קבעו שהיא כולה שלהם
- אחריות
אלכסיס דה טוקוייל, אציל צרפתי מן המאה ה 19, אחד מההוגים החשובים של חירויות האזרח- קבע לא פעם כי הממשלה חייבת להתערב התערבות מינימלית בחיי אזרחיה
האמנם? האמנם ממשלה שסופרת לאזרחיה את הקלוריות היא ממשלה שמתערבת בחיי אזרחיה התערבות מינימלית?
מדרון תלול
כל הפרת זכויות אדם מתחילה ב'קצת' כאשר הכוונות הן 'הרבה'. יש לי כלב נחמד ששמו טומי, שכל פעם שהוא רוצה לעלות על הספות למרות ש'אסור לו' הוא עולה באיטיות ובהדרגה, וכל פעם מקרב את רגלו עוד סנטימטר ועוד סנטימטר לכיוון הספה. הוא 'כאילו' ב'עלק' 'הגיע לספה במקרה, לא חלילה מתוכנית מכוונת, 'זדונית' ומחושבת שלו אלא מכך שכל פעם קירב את רגלו לספה בעוד מילימטר ועוד מילימטר. טומי שלנו דומה במקצת להפרת זכויות האזרח: הרשות השלטונית מבקשת 'קצת מקום' בטריטוריה ההיא שנקראת 'החירות שלך' וזאת לצורך נורא חשוב ( 'הצלת חיי אדם' ) - אחר כך היא תנגוס בעוד חלק ועוד חלק- וכל זה מלווה בנימוקים המלווים בהבעה שעושה מריה תרזה כשהיא מתקרבת לפתח בית יתומים בהודו;
הדינמיקה כאן היא דומה: דריסת רגל
הרשות השלטונית אינה מבקשת להתערב בחייהם של אנשים שמנים, אלא רק 'כמה ביסים'
מתחומי הפרות זכויות אדם אחרות ניתן לראות כיצד מה שהתחיל ב'כמה ביסים' הופך להיות כרסום משמעותי בזכויות: האם לרשות השלטונית ישנה הזכות להתערב 'בקטן' כמו למשל לספק לילדים בבית הספר 'תעודות משקל'?
עוד אפיון של הרשות השלטונית, משהו טיפוסי למדי: הבעייה של השמנה היא תקציבית: מוסדות הזנה בבית הספר משתמשים במאכלים עתירי שומן וממותקים בשל עלות יצור והכנה נמוכה: מצב שנוצר עקב אי תקציב גורם לרשות לראות ב'אדם המובטל' את הבעייה ולא את ה'אבטלה' כבעייה: הרשויות, במקומות שבהן הן מזינות אוכלוסייה, מזינות אותה ב'מאכלים שמנים' מטעמי חסכון? אולם למה להלחם באבטלה כשניתן להלחם במובטל? אזרחי ארצות הברית יעברו שקילות על ידי האח הגדול, ויספרו קלוריות בקצב שבו וינסטון סמית' מ 1984 עושה את תרגילי הבוקר שלו אל מול המכשיר ענבל
מצאתי כאן כתבה מדהימה מדהימה מדהימה המדגימה יפה את הסוגיה של חירות האזרח אל מול זכות הממשלה לפטרוניות. מקריאת הדיון אפשר ללמוד על השיח האמריקאי בכל הנושא של האיזון בין 'זכויות הציבור לחירות' לבין 'זכות הממשלה לכפות את מה שנראה לה'