חיתוך מוקדם / מושהה של חבל הטבור

[עדייו גברת כמעט]

חיתוך מוקדם / מושהה של חבל הטבור

הייתי לפני כמה ימים בסיור בבית חולים כרמל, אפילו שהכל היה "בסדר" הרגשתי לא בנוח, ואפילו עזבנו לפני תום הסיור. אחד הדברים שהפריעו לי היו כששאלתי לגבי השהיית חיתוך חבל הטבור, המיילדת אמרה שהם לא חותכים מיד, אלא אחרי 2.5 דקות, שאז התנוק מקבל את מה שיש לשליה לתת, ואחרת יש לו "עודף דם", "רופאי הילדים לא אוהבים את זה" (לדבריה) והתינוק צריך לקבל סליין לדילול הדם. אף פעם לא שמעתי על דבר כזה... איכשהו תמיד נשמע לי מאוד הגיוני לחכות שהשורר יפסיק לפעום. רציתי לדעת מי מכירה את העניין של "עודף דם" והאם אכן קיים כזה חשש.

 

[צימעס]

כן, בטח. ככה תוכננו בידי האבולוציה

שאם תינוק יהיה מחובר לשיליה יותר משתי דקות ושלושים שניות, הוא יזדקק לרופאים. נ-כון.

 

[g a n i]

../images/Emo6.gif (או ../images/Emo4.gif?)

 

[debby12]

התופעה שהיא התייחסה אליה נקראת

פוליצטמיה. תריצי חיפוש ותוכלי לקרוא עליה עוד. המחקרים היום מורים שחיתוך מושהה בכלל לא קשור לפוליציטמיה, אבל למה לבלבל את בתי החולים עם עובדות. חיתוך מושהה הוא נבון לא רק כי התינוק מקבל פחות דם מהשילייה שעשיר בברזל וכך פחות אנמי, אלא גם כי אם חלילה הוא נולד עם מצוקה נשימתית אז בדקות הראשונות חבל הטבור מהווה מקור נוסף לחמצן (ולזה התוודעתי רק השבוע בקישור שאם פי שמה פה). עוד שתי סיבות בגללן בתי חולים אוהבים לנתק מהר: 1. התייחסות ללידה כאירוע חירומי. הנחת העבודה היא שהתינוק נולד במצוקה איומה (או בלשון הפורום הזה, "הוא פצצה מתקתקת שעלולה להתפוצץ אם לא יקחו אותו ממך מהר לטיפולים חשובים-עאלק"). הניתוק מאפשר להם לקחת אותו ממך לבדיקה, שקילה, רחיצה ושלל פעולות מעצבנות שקשה לעשות כשהוא עדיין קשור אלייך. 2. זמן זה כסף. רצון לפנות מהר את חדר הלידה לבאה אחריך שתכניס למוסד 7000 ש"ח קלים (היא עובדת, ביה"ח מקבל 7000 ש"ח ממשרד הבריאות). זה גם מפנה את הצוות לסיים איתך וללכת לחדר אחר. הצחיק אותי המשפט "רופאי הילדים לא אוהבים את זה". הם גם לא אוהבים אמהות שלא מוסיפות תמ"ל.... שוין.

 

[debby12]

אופס - פוליציטמיה (ברחה לי י')

 

[אם פי 3]

מה שהן אמרו.

 

[בלינקה]

כן, יש יותר דם, והוא מעט צמיגי

לא, זו לא פוליציטמיה, זה לא פתולוגי, זה לא מזיק, וזה עובר תוך כמה שעות-ימים. הם פוחדים, כי עבר כל כך הרבה זמן מאז מישהו ברפואה המערבית חיכה לחבל הטבור שיפסיק לפעום, עד שהם לא זוכרים שזה תקין ולא מסוכן. רק השנה התפרסמו שני מחקרים בכתבי עת רפואיים נחשבים (פדיאטריקס וה-לנסט) בהם נאמר באופן חד משמעי שאין שום סכנה בהמתנה של חיתוך חבל הטבור למשך יותר משתיים וחצי דקות. אבל כנראה שרופאי הילדים כבר לא קוראים ספרות מקצועית

 

[זהר כרמי]

ולא רק רופאי ילדים.. ../images/Emo4.gif

אגב, לאחרונה יש "טרנד" לא לשאוב את התינוקות המקוניאליים על הפרינאום כמו שהיה נהוג, אלא לחכות ליציאתם ולשאוב בפינת התינוק. מה שמעמיד באור די מגוחך את ההתנפלות עם הסקשן על התינוק ברגע שהראש בחוץ (והגוף עוד ברחם האם !), ההתנפלות הזו נהוגה עדיין ברוב המקומות...

 

[זהר כרמי]

אכן ב"כרמל" התרשמתי שניהול השלב

השלישי של הלידה הוא אפעס מאד אקטיבי...

בלידה בריאה זה ממש מיותר. לבוא מוכנים.

 

[עדייו גברת כמעט]

תודה על התשובות המחזקות

הנטיה שלי עכשיו היא לרצות ללדת בלניאדו, אני מקווה שהתנאים יאפשרו נסיעה מחיפה... יש עוד כמה שבועות, מרגש ומפחיד לחשוב על זה מתקרב. ונעים להאמין ולצפות שהכל ילך כשורה, ויאפשר לי גם להפעיל את סדרי העדיפויות שלי על כל שלב ושלב.

 

[יעל אוסטרליה]

../images/Emo18.gif שימי ../images/Emo23.gif

גם אם "הצלחת" להשהות את חיתוך חבל הטבור, יש מקומות בהם אוטומטית ישימו את הקליפס (בלי האשמות, מה שרגילים לעשות יום יום במשך שנים הופך להרגל של הגוף שלא חושבים עליו...) ואז כל ה"פואנטה" של המתנה עם חיתוך חבל הטבור מתפספסת וזה הופך למין הצגה בשביל ההורים... (כביכול המתנו, נתנו לאב/אם/אחות לחתוך לבד, נתנו לשלייה לצאת, אבל בעצם חבל הטבור כבר לא מתפקד וזה בדיוק כמו לחתוך אותו)