חי על אוויר
שלום ,
התלבטתי כבר הרבה זמן , אם לכתוב את השאלה שלי כאן משום שלא הייתי
בטוח מה זה יכול להועיל.
ובכל זאת, הגעתי למסקנה שלפרוק קצת אולי ייקל במעט עליי.
אך בטח לא ישנה את דעתי.
אני ערן בן 40 כמובן שלא נשוי , ללא ילדים, ללא זוגיות -- בעצם ללא כלום.
לא בא לי לתת יותר מידי פרטים מזהים, אך בשורה התחתונה אינני מוצא כל כך טעם לחיי.
אין לי שום בעיה פיזית ,
זה נכון שאני לא אוהב את עצמי כל כך , וכן ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים שהייתי
בן 20 ואחר כך בן 27 ואפילו בגיל 33--- אבל שום דבר לא ממש הועיל לי.
אני כן עובד, כן מתפקד , הולך כל בוקר לעבודה ועושה את המטלות באופן מושלם.
אני מאוד אהוד חברתית, אבל ניתקתי בשנתיים האחרונות המון קשרים כי
אני פשוט בלי מצב רוח ולא בא לי להיות בחברה (ממתי שנולדתי זה ככה) - אם כי
זה מעולם לא הפריע לאנשים לאהוב אותי ולרצות ממש להיות בחברתי. (מלא הומור)
עם בחורות כמו שאני רוצה מעולם לא הלך לי וכנראה שלא יילך (אני לא מספיק ברמה )
ולצאת עם סתם בחורה , אני לא רוצה. (יש שיגידו שזו סנוביות או חוסר ביטחון
אז שיגידו)
אני לא רוצה כבר זוגיות ועל ילדים כבר ויתרתי (אני פשוט לא רוצה).
ניתקתי קשר עם המשפחה (ביוזמתי בלבד! לא ניכנס לסיבות ).... והם עדיין לא מוותרים
על מנת שארצה לחדש את הקשר (הניתוק מהם ממש לא קשור למצב שלי. )
בקיצור, אם הייתם שואלים אותי בגיל 14 , אם ככה הייתי רואה את עצמי בגיל 40
אז הייתי אומר לכם ש.... כן. (עם כל הצער שבדבר). -- הכתובת הייתה על הקיר עוד בהיותי ילד קטן.
וכרגע שהגעתי לגיל המבוגר הזה, אני פשוט מרגיש שאין לי בשביל מה להיות כאן.
ועוד יותר מפחידה המחשבה שכך גם אשאר בגיל 50 ו 60.
אני זוכר תמיד בחופש הגדול, כשהייתי בן 17 וכשהייתי בשכונה אצל סבתא שלי (ז״ל) ,
תמיד היינו החברים, יושבים בחוץ בלילה.
היה מידי פעם יושב בצד שם (ליד הבית של סבתא שלי), זקן בן 60
ללא משפחה וללא ילדים , בלי כלום....והוא היה נהנה לשמוע אותנו צוחקים, מסתלבטים וכל מיני דברים כאלה.... ומידי פעם היינו קוראים לו שיישב איתנו.....
האמת די ריחמנו עליו .
אני לא רוצה להיות כזה.
אני בטח לא מסכן.
אני בטח לא נראה מסכן ואם הייתם רואים אותי אז בכלל לא הייתם מאמינים
שאני בן 40.... ובטח לא מאמינים שככה אני מרגיש בפנים.
אבל זו המציאות ואותה אני לא יכול להסתיר מפניי.
אז לסיכום השאלה שלי:
האם אתם מכירים או שמעתם על הארגון הזה שנקרא ״דיגניטאס״ ?
ואיך אפשר בדיוק להגיע אליו? והאם מדובר אך ורק במחלות חשוכות מרפא?
או סתם כאלה שבחרו במוות מאשר בחיים?
מבחינה כספית לא נראה לי שתהיה בעיה (הבנתי שמדובר ב 30-40 אלף שקל?)
נתתי את כל ההקדמה הזו על מנת שתבינו שאני עושה את זה בדיעה צלולה,
אני לא מחפש תשומת לב או משהו בסיגנון.
אשמח אם יש פה מישהו שיוכל להגיד לי כיצד ניתן ליצור בכלל קשר עם האירגון הזה?
ואם זה תקף בכלל לאנשים כמוני.
זה לא שמחר, מחרתיים או בעוד שבוע אני כבר הולך לעשות את זה......
אבל אני רוצה לברר כבר על האפשרות הזו...... וברגע שאחליט שהכוחות שלי
כבר לא עומדים לי..... אז אחליט לפנות לכיוון הזה.
בן אדם ללא זוגיות, ללא ילדים, משפחה, חברים, כסף ועם עתיד לא עתיד,
אין לו מה לחפש פה .
ולשנות כבר אי אפשר כי אני לא רוצה.
שלום ,
התלבטתי כבר הרבה זמן , אם לכתוב את השאלה שלי כאן משום שלא הייתי
בטוח מה זה יכול להועיל.
ובכל זאת, הגעתי למסקנה שלפרוק קצת אולי ייקל במעט עליי.
אך בטח לא ישנה את דעתי.
אני ערן בן 40 כמובן שלא נשוי , ללא ילדים, ללא זוגיות -- בעצם ללא כלום.
לא בא לי לתת יותר מידי פרטים מזהים, אך בשורה התחתונה אינני מוצא כל כך טעם לחיי.
אין לי שום בעיה פיזית ,
זה נכון שאני לא אוהב את עצמי כל כך , וכן ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים שהייתי
בן 20 ואחר כך בן 27 ואפילו בגיל 33--- אבל שום דבר לא ממש הועיל לי.
אני כן עובד, כן מתפקד , הולך כל בוקר לעבודה ועושה את המטלות באופן מושלם.
אני מאוד אהוד חברתית, אבל ניתקתי בשנתיים האחרונות המון קשרים כי
אני פשוט בלי מצב רוח ולא בא לי להיות בחברה (ממתי שנולדתי זה ככה) - אם כי
זה מעולם לא הפריע לאנשים לאהוב אותי ולרצות ממש להיות בחברתי. (מלא הומור)
עם בחורות כמו שאני רוצה מעולם לא הלך לי וכנראה שלא יילך (אני לא מספיק ברמה )
ולצאת עם סתם בחורה , אני לא רוצה. (יש שיגידו שזו סנוביות או חוסר ביטחון
אז שיגידו)
אני לא רוצה כבר זוגיות ועל ילדים כבר ויתרתי (אני פשוט לא רוצה).
ניתקתי קשר עם המשפחה (ביוזמתי בלבד! לא ניכנס לסיבות ).... והם עדיין לא מוותרים
על מנת שארצה לחדש את הקשר (הניתוק מהם ממש לא קשור למצב שלי. )
בקיצור, אם הייתם שואלים אותי בגיל 14 , אם ככה הייתי רואה את עצמי בגיל 40
אז הייתי אומר לכם ש.... כן. (עם כל הצער שבדבר). -- הכתובת הייתה על הקיר עוד בהיותי ילד קטן.
וכרגע שהגעתי לגיל המבוגר הזה, אני פשוט מרגיש שאין לי בשביל מה להיות כאן.
ועוד יותר מפחידה המחשבה שכך גם אשאר בגיל 50 ו 60.
אני זוכר תמיד בחופש הגדול, כשהייתי בן 17 וכשהייתי בשכונה אצל סבתא שלי (ז״ל) ,
תמיד היינו החברים, יושבים בחוץ בלילה.
היה מידי פעם יושב בצד שם (ליד הבית של סבתא שלי), זקן בן 60
ללא משפחה וללא ילדים , בלי כלום....והוא היה נהנה לשמוע אותנו צוחקים, מסתלבטים וכל מיני דברים כאלה.... ומידי פעם היינו קוראים לו שיישב איתנו.....
האמת די ריחמנו עליו .
אני לא רוצה להיות כזה.
אני בטח לא מסכן.
אני בטח לא נראה מסכן ואם הייתם רואים אותי אז בכלל לא הייתם מאמינים
שאני בן 40.... ובטח לא מאמינים שככה אני מרגיש בפנים.
אבל זו המציאות ואותה אני לא יכול להסתיר מפניי.
אז לסיכום השאלה שלי:
האם אתם מכירים או שמעתם על הארגון הזה שנקרא ״דיגניטאס״ ?
ואיך אפשר בדיוק להגיע אליו? והאם מדובר אך ורק במחלות חשוכות מרפא?
או סתם כאלה שבחרו במוות מאשר בחיים?
מבחינה כספית לא נראה לי שתהיה בעיה (הבנתי שמדובר ב 30-40 אלף שקל?)
נתתי את כל ההקדמה הזו על מנת שתבינו שאני עושה את זה בדיעה צלולה,
אני לא מחפש תשומת לב או משהו בסיגנון.
אשמח אם יש פה מישהו שיוכל להגיד לי כיצד ניתן ליצור בכלל קשר עם האירגון הזה?
ואם זה תקף בכלל לאנשים כמוני.
זה לא שמחר, מחרתיים או בעוד שבוע אני כבר הולך לעשות את זה......
אבל אני רוצה לברר כבר על האפשרות הזו...... וברגע שאחליט שהכוחות שלי
כבר לא עומדים לי..... אז אחליט לפנות לכיוון הזה.
בן אדם ללא זוגיות, ללא ילדים, משפחה, חברים, כסף ועם עתיד לא עתיד,
אין לו מה לחפש פה .
ולשנות כבר אי אפשר כי אני לא רוצה.
