צהריים טובים,
תהיתי אם פשוט להתעלם מהחלום, אבל מנסה..
חלמתי שהיינו אני ואבא שלי למטה מתחת לבניין של סבתא שלי ז"ל (מצד אמא). הוא סיים עבודה, שיחק אותה שהכל טוב מבחינה בריאותית ושהוא חזק.
פתאום הוא התחיל להרגיש לא טוב, אני חושבת שהופתעתי שדובר אמת, ואז הוא התמוטט. באתי לקחת אותו לביה"ח. הוא אמר לי פשוט להזמין אמבולנס. שאלתי אותו: אתה בטוח שאתה רוצה לשלם על אמבולנס? אמר שכן, שזה מוצדק, אולי זה היה כלול במחיר בהתאם למקרה שלו.
באתי להתקשר לאמבולנס, המתנתי על הקו, פחדתי, ומהלחץ בכלל במקום לחייג 102 יצאו אותיות נראה לי של "כאן". פתאום הגיע כבר אמבולנס אחר שלא אני הזמנתי. שאלתי איך זה יכול להיות, ואני לא זוכרת מה ענו לי.
הוא היה צריך לעבור צינתור ועבר אותו.
בסוף הוא היה ממש רענן ומלא חיים. אני חושבת שגם אחותי הייתה ברקע שם מתחת לבניין בסוף החלום, יחסית פאסיבית ולא הפריעה לי ולאבא שלנו. אולי גם הייתה גאווה שלי שאני "טיפלתי/דאגתי" לו.
סליחה, תוספת לחלום שנזכרתי עכשיו (כבר לא זוכרת באיזה חלק) אמרתי לאבא שלי בחלום: "די כבר, איזה עקשן אתה להמשיך לעבוד פיזית כשאתה לא יכול, תעבוד במשהו אחר" משהו כזה. לא הייתה כבדות, אלא יחסית קלילות
רקע:
לא זוכרת אם היו חלומות על אבא שלי וכמה נתתי רקע עליו.
במציאות הוא מעופף, בעולם משלו, לפעמים מעט דמיוני. אדם מאוד מרצה ומפוחד.
בתחילת החודש היה לו יומולדת והתקשרתי לברך אותו, אמר שעסוק ויחזור אליי, ולא חזר אליי עד היום.
בכללי נוטש עצמו כל הזמן, כולם יותר חשובים ממנו, מזניח את עצמו. כמו בחלום, לא משלים עם גילו (קצת מעל 70) ועובד פיזית, ואז לא מרגיש טוב. צריך כל הזמן צנתורים.
לפני כחודש התקשרתי להודות לו, ושהיה לי חשוב לומר לו שכן עשה תהליך, כנ"ל אמא שלי, לעומת אחותי שנשארה די אותו דבר.
אמרתי לו שחשוב לי לפרגן לו שראיתי שאיכפת לו שאם אני איתו, שיפסיק לשקר לאישתו. להפתעתי הוא הודה שפחד ממנה, כי כל החיים שיחק אותה גיבור, כשהוא רועד מפחד.
כלומר ראיתי שהפסיק לשקר באמת (ממעט פעמים שנפגשנו) שהוא איתי. כאילו שהייתי משהו "אסור". למרות הפחד שלו הוא התמודד כי ראה שחשוב לי.
יש לי תהיות אם יסבך אותי (בעבר עיקלו לי חשבון בנק עם רכב שהיה על שמי, שהא נהג עליו), דוחות חנייה וכו'.
כן יש לי חשש אם ישיאיר חובות אחריו ומה יהיה.. וגם החשש שיילך לעולמו.. בילדות בסה"כ דאג והיה עם המון חמלה, לא היו לו גבולות אף פעם. היה כמו עוד ילד, או אח גדול.
אחותי תמיד האשימה אותי שהרבצתי לו, כילדה בעטתי בו, כנראה שהוצאתי עליו תסכולים. היה "אומר אותי" לאמא. זוכרת את הויכוחים ביניהם שהיא שוטר רע והוא שוטר טוב.
מאוד נמנע מעימותים בקטע לא בריא, זה גורר עוד יותר דרמה.
תמיד אחותי האשימה אותי שאני מבקשת ממנו שיקנה לי דברים ושאני הבעיה. הוא כמובן היה מושלם. לא ברור לי למה היא כ"כ מגנה על ההורים מפניי.
וכמובן ההרהורים
האגואיסטיות שלי מולם, האם מוצדק, האם לא.. ביחס למה שעשו ולא עשו.. מי אני באמת, מי הטראומה... מי אני בלי סיפור הילדות.. טינות... מוצדקת או לא.. אמן לבהירות.
תהיתי אם פשוט להתעלם מהחלום, אבל מנסה..
חלמתי שהיינו אני ואבא שלי למטה מתחת לבניין של סבתא שלי ז"ל (מצד אמא). הוא סיים עבודה, שיחק אותה שהכל טוב מבחינה בריאותית ושהוא חזק.
פתאום הוא התחיל להרגיש לא טוב, אני חושבת שהופתעתי שדובר אמת, ואז הוא התמוטט. באתי לקחת אותו לביה"ח. הוא אמר לי פשוט להזמין אמבולנס. שאלתי אותו: אתה בטוח שאתה רוצה לשלם על אמבולנס? אמר שכן, שזה מוצדק, אולי זה היה כלול במחיר בהתאם למקרה שלו.
באתי להתקשר לאמבולנס, המתנתי על הקו, פחדתי, ומהלחץ בכלל במקום לחייג 102 יצאו אותיות נראה לי של "כאן". פתאום הגיע כבר אמבולנס אחר שלא אני הזמנתי. שאלתי איך זה יכול להיות, ואני לא זוכרת מה ענו לי.
הוא היה צריך לעבור צינתור ועבר אותו.
בסוף הוא היה ממש רענן ומלא חיים. אני חושבת שגם אחותי הייתה ברקע שם מתחת לבניין בסוף החלום, יחסית פאסיבית ולא הפריעה לי ולאבא שלנו. אולי גם הייתה גאווה שלי שאני "טיפלתי/דאגתי" לו.
סליחה, תוספת לחלום שנזכרתי עכשיו (כבר לא זוכרת באיזה חלק) אמרתי לאבא שלי בחלום: "די כבר, איזה עקשן אתה להמשיך לעבוד פיזית כשאתה לא יכול, תעבוד במשהו אחר" משהו כזה. לא הייתה כבדות, אלא יחסית קלילות
רקע:
לא זוכרת אם היו חלומות על אבא שלי וכמה נתתי רקע עליו.
במציאות הוא מעופף, בעולם משלו, לפעמים מעט דמיוני. אדם מאוד מרצה ומפוחד.
בתחילת החודש היה לו יומולדת והתקשרתי לברך אותו, אמר שעסוק ויחזור אליי, ולא חזר אליי עד היום.
בכללי נוטש עצמו כל הזמן, כולם יותר חשובים ממנו, מזניח את עצמו. כמו בחלום, לא משלים עם גילו (קצת מעל 70) ועובד פיזית, ואז לא מרגיש טוב. צריך כל הזמן צנתורים.
לפני כחודש התקשרתי להודות לו, ושהיה לי חשוב לומר לו שכן עשה תהליך, כנ"ל אמא שלי, לעומת אחותי שנשארה די אותו דבר.
אמרתי לו שחשוב לי לפרגן לו שראיתי שאיכפת לו שאם אני איתו, שיפסיק לשקר לאישתו. להפתעתי הוא הודה שפחד ממנה, כי כל החיים שיחק אותה גיבור, כשהוא רועד מפחד.
כלומר ראיתי שהפסיק לשקר באמת (ממעט פעמים שנפגשנו) שהוא איתי. כאילו שהייתי משהו "אסור". למרות הפחד שלו הוא התמודד כי ראה שחשוב לי.
יש לי תהיות אם יסבך אותי (בעבר עיקלו לי חשבון בנק עם רכב שהיה על שמי, שהא נהג עליו), דוחות חנייה וכו'.
כן יש לי חשש אם ישיאיר חובות אחריו ומה יהיה.. וגם החשש שיילך לעולמו.. בילדות בסה"כ דאג והיה עם המון חמלה, לא היו לו גבולות אף פעם. היה כמו עוד ילד, או אח גדול.
אחותי תמיד האשימה אותי שהרבצתי לו, כילדה בעטתי בו, כנראה שהוצאתי עליו תסכולים. היה "אומר אותי" לאמא. זוכרת את הויכוחים ביניהם שהיא שוטר רע והוא שוטר טוב.
מאוד נמנע מעימותים בקטע לא בריא, זה גורר עוד יותר דרמה.
תמיד אחותי האשימה אותי שאני מבקשת ממנו שיקנה לי דברים ושאני הבעיה. הוא כמובן היה מושלם. לא ברור לי למה היא כ"כ מגנה על ההורים מפניי.
וכמובן ההרהורים
האגואיסטיות שלי מולם, האם מוצדק, האם לא.. ביחס למה שעשו ולא עשו.. מי אני באמת, מי הטראומה... מי אני בלי סיפור הילדות.. טינות... מוצדקת או לא.. אמן לבהירות.
נערך לאחרונה ב: