צהריים טובים אלישבע, מקווה שהחגים עברו בשלום.
מצרפת 3 חלומות בנפרד:
1. אני ובת הזוג ישנו במיטה שזה נראה החדר שלנו, אבל מסתבר שזה היה הבית של אחותי. היא נכנסה ואמרה עלינו: "זה נראה מזויף". בת הזוג לא שמעה , אז אמרתי לה את מה שאחותי אמרה, ובדיוק אחותי באה שוב ושמעה שאני אומרת לבת הזוג.
קמתי ואמרתי לאחותי, אפילו תפסתי אותה החולצה שלה, גופיה ארוכה לבנה - "את תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב"
"את לא יכולה להמשיך לדבר אליי ככה" והיא קצת פחדה ונרתעה.
המשכתי ואמרתי "את לא תכבדי אותי, אני לא אכבד אותך"
עד כה זה היה בחדר השינה.
עברנו איכשהו לסלון של אחותי בבית: אמרתי לה "כמה חיפשתי שתראי את היכולות שלי, אבל בחרת לראות רק את החרא" היו קצת דמעות והמשכתי, והתגברתי. ראיתי שזה נגע בה והייתה בהלם
המשכתי ואמרתי לה: "הדופי בעיניי המתבונן". אמא שלי הייתה בסלון ברקע הסתכלה ושתקה, אולי קצת פחדה
באתי להגיד לה בחלום בהמשך לסלון, אבל התעוררתי
"רציתי ששתיכן תראו שהשתנתי, אבל זה לא עזר"
"עכשיו באמת אהיה לוחמנית"
אני זוכרת שאמרתי את זה משום מה, או שחשבתי את זה בתוך החלום.
רקע כללי (אולי יהיה תקף גם לשאר):
הייתה שיחה עם אחותי לפני כיפור. הייתי בהלם כמה היא מחפשת אותי. דיברתי איתה על גיסתה ומה שהיה אז בחג לפני חצי שנה והיא תירצה "היא רצתה בטובתך" "אני לא מתווכחת" "לא לזה התקשרתי". אני מרגישה היא מחפשת לנקום בי, ההתנהגות שלה לא חברית, זה לא נתפס לי. היא רק מחפשת איך להוריד אותי.
שאלתי אותה "אמא הרביצה לך רק פעם אחת? אולי לא התעללה בך כמו שבי" ענתה לי "טוב את כולם מתעללים בך" הייתי בהלם.
אני לא יודעת איך להתנהג איתה ועם אמא שלי עדיין. היא אמרה לי "אמא מכינה לך ארוחות ומזמינה אתכן, את זו שמדברת אליה לא יפה" כאילו התעלמות מוחלטת מהעבר!
עכשיו חדש- אמא שלי כבר לא הדמות האלימה, עכשיו האסטרטגיה שלה היא שהיא הקורבן המסכן. אין לה מושג למה התרחקתי ודברתי לא יפה. אני גם מרגישה צבועה. בשנים האחרונות אני ואמא היינו "החברות הכי טובות" אבל התעוררתי שוב, לא רוצה להיות בתפקידים. אני בדילמה מול אמא שלי, אני באמת מרחמת עליה. אבל היא משחקת אותה מסכנה, אז אני כבר לא יודעת למה להאמין.
אני עדיין בהלם מהלוחמנות של אחותי, אפילו ההורים שלי בנפרד אומרים לי כמה היא תוקפנית (אמא בעבר, ואבא כיום), אבא שלי התרחק ממנה. אני לא מבינה למה היא מגנה עליהם מפניי.
נשברת לי שוב הדמות של אחותי. אני לא מרגישה אדם מבוגר בפני עצמי, אלא רק המשך של הילדות. אני מלאת בושה ואשמה, לצערי אני רואה אותי מהעיניים של אחותי. "כמו דלקת עיניים"
יש לי דילמה כזו ואני חושבת שזה משתקף בחלום.
כל החיים הייתי "בעיייתית/לוחמנית" שיניתי אסטרטגיה למען שלום, ניסיתי להתרכך. מה גיליתי? שהן ניצלו את זה. לא רוצה להיות לא "בעייתית" ולא "ילדה טובה" אלא פשוט אני. אני לא מצליחה לבטא את זה. אני תמיד אשמה, גם מול גיסתה ומה שהיה בחג. אני כרגע לא אוכל לעשות שם חגים. אני לא מוכנה להמשיך להיות בתפקיד האשמה, הפח אשפה של כולם. אין קשר לילדות, זה מתקיים גם עכשיו, זה התפקיד שלי במשפחה.
אני לא רוצה לשחק את התפקיד של הילדה שאחותה "מצילה אותה" יש לזה מחיר כבד. לבטל את קיומי כשהם יכולים לעשות מה שבא להם. החוקים חלים רק עליי.
תודה מראש
מצרפת 3 חלומות בנפרד:
1. אני ובת הזוג ישנו במיטה שזה נראה החדר שלנו, אבל מסתבר שזה היה הבית של אחותי. היא נכנסה ואמרה עלינו: "זה נראה מזויף". בת הזוג לא שמעה , אז אמרתי לה את מה שאחותי אמרה, ובדיוק אחותי באה שוב ושמעה שאני אומרת לבת הזוג.
קמתי ואמרתי לאחותי, אפילו תפסתי אותה החולצה שלה, גופיה ארוכה לבנה - "את תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב"
"את לא יכולה להמשיך לדבר אליי ככה" והיא קצת פחדה ונרתעה.
המשכתי ואמרתי "את לא תכבדי אותי, אני לא אכבד אותך"
עד כה זה היה בחדר השינה.
עברנו איכשהו לסלון של אחותי בבית: אמרתי לה "כמה חיפשתי שתראי את היכולות שלי, אבל בחרת לראות רק את החרא" היו קצת דמעות והמשכתי, והתגברתי. ראיתי שזה נגע בה והייתה בהלם
המשכתי ואמרתי לה: "הדופי בעיניי המתבונן". אמא שלי הייתה בסלון ברקע הסתכלה ושתקה, אולי קצת פחדה
באתי להגיד לה בחלום בהמשך לסלון, אבל התעוררתי
"רציתי ששתיכן תראו שהשתנתי, אבל זה לא עזר"
"עכשיו באמת אהיה לוחמנית"
אני זוכרת שאמרתי את זה משום מה, או שחשבתי את זה בתוך החלום.
רקע כללי (אולי יהיה תקף גם לשאר):
הייתה שיחה עם אחותי לפני כיפור. הייתי בהלם כמה היא מחפשת אותי. דיברתי איתה על גיסתה ומה שהיה אז בחג לפני חצי שנה והיא תירצה "היא רצתה בטובתך" "אני לא מתווכחת" "לא לזה התקשרתי". אני מרגישה היא מחפשת לנקום בי, ההתנהגות שלה לא חברית, זה לא נתפס לי. היא רק מחפשת איך להוריד אותי.
שאלתי אותה "אמא הרביצה לך רק פעם אחת? אולי לא התעללה בך כמו שבי" ענתה לי "טוב את כולם מתעללים בך" הייתי בהלם.
אני לא יודעת איך להתנהג איתה ועם אמא שלי עדיין. היא אמרה לי "אמא מכינה לך ארוחות ומזמינה אתכן, את זו שמדברת אליה לא יפה" כאילו התעלמות מוחלטת מהעבר!
עכשיו חדש- אמא שלי כבר לא הדמות האלימה, עכשיו האסטרטגיה שלה היא שהיא הקורבן המסכן. אין לה מושג למה התרחקתי ודברתי לא יפה. אני גם מרגישה צבועה. בשנים האחרונות אני ואמא היינו "החברות הכי טובות" אבל התעוררתי שוב, לא רוצה להיות בתפקידים. אני בדילמה מול אמא שלי, אני באמת מרחמת עליה. אבל היא משחקת אותה מסכנה, אז אני כבר לא יודעת למה להאמין.
אני עדיין בהלם מהלוחמנות של אחותי, אפילו ההורים שלי בנפרד אומרים לי כמה היא תוקפנית (אמא בעבר, ואבא כיום), אבא שלי התרחק ממנה. אני לא מבינה למה היא מגנה עליהם מפניי.
נשברת לי שוב הדמות של אחותי. אני לא מרגישה אדם מבוגר בפני עצמי, אלא רק המשך של הילדות. אני מלאת בושה ואשמה, לצערי אני רואה אותי מהעיניים של אחותי. "כמו דלקת עיניים"
יש לי דילמה כזו ואני חושבת שזה משתקף בחלום.
כל החיים הייתי "בעיייתית/לוחמנית" שיניתי אסטרטגיה למען שלום, ניסיתי להתרכך. מה גיליתי? שהן ניצלו את זה. לא רוצה להיות לא "בעייתית" ולא "ילדה טובה" אלא פשוט אני. אני לא מצליחה לבטא את זה. אני תמיד אשמה, גם מול גיסתה ומה שהיה בחג. אני כרגע לא אוכל לעשות שם חגים. אני לא מוכנה להמשיך להיות בתפקיד האשמה, הפח אשפה של כולם. אין קשר לילדות, זה מתקיים גם עכשיו, זה התפקיד שלי במשפחה.
אני לא רוצה לשחק את התפקיד של הילדה שאחותה "מצילה אותה" יש לזה מחיר כבד. לבטל את קיומי כשהם יכולים לעשות מה שבא להם. החוקים חלים רק עליי.
תודה מראש