בוקר טוב יקירה
חלמתי שבאתי להחליף עם אמא משמרת על הרכב, כלומר לקחת אותו ממנה. היה שני ערב, בחלום היינו צריכות להחליף משמרות פעמיים בשבוע - שני + סופ"ש. חשבתי לעצמי בחלום שאין לי צורך בתחילת השבוע ברכב כי גם ככה יש לי את שלנו עם בת הזוג, ולאט לאט להפריד, כי אני עושה את זה בשבילה, אני לא צריכה אותו. אבל אם אנחנו שותפות ואני כבר משלמת - אז אשתמש.
רציתי להפריד כוחות, אבל היה לי חשש שהיא תשלם יותר, ללא שותפות איתי, על הרכב.
הייתי כ2 רחובות ממנה ברגל. בדרך אליה הייתי מאוד עייפה פיזית והיה לי ממש קשה ללכת, ביקשתי מהגוף/אלוהים לעוף- והצלחתי, היו אנשים ברחוב והם ראו, אבל זה היה במתינות, מעט מעל הקרקע, לא בשמיים. נראה כמעט רגיל, אז לא ממש הגיבו.
קצת עפתי בדרך וקצת הגוף הלך לבד, לי לא היה כוח. בהליכה/תעופה היה אור יום.
חיכיתי לבת הזוג שהגיעה עם הרכב שלנו, לא רציתי להתקל באמא לפני, אבל ניתקלתי. אמרתי שלום. היה די ניטרלי. היה כבר חשוך מחוץ לבית של אמא שלי.
הצעתי לה את פירוד השותפות של הרכב במעט חשש. אני לא ממש זוכרת מה הגיבה, אבל לא הייתה ממש התנגדות.
כשהתעוררתי הופתעתי מהחלום שהיה נראה כזה מציאותי, כי בפועל כבר הפרדנו את השותפות על הרכב
רקע:
בניגוד לחלום, במציאות בעבר המשמרות על הרכב היו ראשון עד רביעי אצלה, חמישי עד שבת אצלי. תמיד כעסתי שזה לא הוגן. שאין ברירה.. היא הייתה שותפה ממש גרועה ולא מתחשבת. הכל היה עליי, עד שהייתה מחזירה לי כסף על דלק.. על תיקונים.. לפעמים גם שנה +
היה לי קשה אם הייתי צריכה את האוטו לפעמים באמצע שבוע כשגרתי לבד, והיא גם ככה לא הייתה צריכה בערב, היא לא הייתה באה לאסוף ואחזיר אותה, הייתי צריכה ללכת ברגל "בעיה שלי". אם זה הפוך כמובן - לא הייתה הולכת ברגל, הייתי צריכה לאסוף אותה. הכל תחת הפחדים שלי שתתפרץ
מעט חדש הוא שכן שלחתי לאמא שלי שבת שלום ומה שלומה כי הרגשתי צורך. השתדלתי בקלילות
האמת שניקינו את הבית אז נזכרתי בה (תמיד הייתה מכריחה אותי לנקות) אז עשיתי מרד בשנים הראשונות לא לנקות. עכשיו אני לומדת להיות אדם בפני עצמי, חוקרת את עצמי, את החיים. וכן נעים שנקי ומסודר. בלי קשר לאמא/ילדות.
במוצאש אחותי שלחה הודעה והופתעתי, תהיתי מה היא רוצה, שאלה אם אני יכולה לדבר. ישר המיינד הלך ל"שוב היא רוצה לנזוף בי? מה הפעם?"
עלה פחד. מעט צחקתי, כמה עבודה אני עושה, משננת משפטים חיוביים על שינוי יחסי הכוחות בינינו, על הפנמת הגדילה שלי בכאן ועכשיו, והופ במציאות עדיין פחד מולה.
היא הזמינה אותנו ברגע האחרון לבר מצווה של האחיין בגינה שלהם, שזה היה מוזר בפני עצמו, 5 ימים הודעה לפני? אמרה שלא מתעסקת בזה ובעלה מארגן, ושהוא אמר לה שלגביי היא צריכה לדבר ולהזמין. שמעתי חששות בקול שלה
ניסיתי להקליל (כי אני מבינה שהמשפחה סתומה, בטח אחרי השיחה בכיפור) ולהגיד לה "תקשיבי לו הוא חכם" היא צחקה, אמרה "הינה אני מתקשרת"
תוהה אם לקחת את אמא או לא, אם להציע, אם היא תשאל.. בינתיים יש שקט, לא היה על זה דיבור.
מתפללת לשינוי מהותי מולן ולהפנים את הגדילה שלי, ובכללי שחוסר האונים בחיי יהפוך לעוצמה בכל התחומים
תודה מראש ויום טוב.
חלמתי שבאתי להחליף עם אמא משמרת על הרכב, כלומר לקחת אותו ממנה. היה שני ערב, בחלום היינו צריכות להחליף משמרות פעמיים בשבוע - שני + סופ"ש. חשבתי לעצמי בחלום שאין לי צורך בתחילת השבוע ברכב כי גם ככה יש לי את שלנו עם בת הזוג, ולאט לאט להפריד, כי אני עושה את זה בשבילה, אני לא צריכה אותו. אבל אם אנחנו שותפות ואני כבר משלמת - אז אשתמש.
רציתי להפריד כוחות, אבל היה לי חשש שהיא תשלם יותר, ללא שותפות איתי, על הרכב.
הייתי כ2 רחובות ממנה ברגל. בדרך אליה הייתי מאוד עייפה פיזית והיה לי ממש קשה ללכת, ביקשתי מהגוף/אלוהים לעוף- והצלחתי, היו אנשים ברחוב והם ראו, אבל זה היה במתינות, מעט מעל הקרקע, לא בשמיים. נראה כמעט רגיל, אז לא ממש הגיבו.
קצת עפתי בדרך וקצת הגוף הלך לבד, לי לא היה כוח. בהליכה/תעופה היה אור יום.
חיכיתי לבת הזוג שהגיעה עם הרכב שלנו, לא רציתי להתקל באמא לפני, אבל ניתקלתי. אמרתי שלום. היה די ניטרלי. היה כבר חשוך מחוץ לבית של אמא שלי.
הצעתי לה את פירוד השותפות של הרכב במעט חשש. אני לא ממש זוכרת מה הגיבה, אבל לא הייתה ממש התנגדות.
כשהתעוררתי הופתעתי מהחלום שהיה נראה כזה מציאותי, כי בפועל כבר הפרדנו את השותפות על הרכב
רקע:
בניגוד לחלום, במציאות בעבר המשמרות על הרכב היו ראשון עד רביעי אצלה, חמישי עד שבת אצלי. תמיד כעסתי שזה לא הוגן. שאין ברירה.. היא הייתה שותפה ממש גרועה ולא מתחשבת. הכל היה עליי, עד שהייתה מחזירה לי כסף על דלק.. על תיקונים.. לפעמים גם שנה +
היה לי קשה אם הייתי צריכה את האוטו לפעמים באמצע שבוע כשגרתי לבד, והיא גם ככה לא הייתה צריכה בערב, היא לא הייתה באה לאסוף ואחזיר אותה, הייתי צריכה ללכת ברגל "בעיה שלי". אם זה הפוך כמובן - לא הייתה הולכת ברגל, הייתי צריכה לאסוף אותה. הכל תחת הפחדים שלי שתתפרץ
מעט חדש הוא שכן שלחתי לאמא שלי שבת שלום ומה שלומה כי הרגשתי צורך. השתדלתי בקלילות
האמת שניקינו את הבית אז נזכרתי בה (תמיד הייתה מכריחה אותי לנקות) אז עשיתי מרד בשנים הראשונות לא לנקות. עכשיו אני לומדת להיות אדם בפני עצמי, חוקרת את עצמי, את החיים. וכן נעים שנקי ומסודר. בלי קשר לאמא/ילדות.
במוצאש אחותי שלחה הודעה והופתעתי, תהיתי מה היא רוצה, שאלה אם אני יכולה לדבר. ישר המיינד הלך ל"שוב היא רוצה לנזוף בי? מה הפעם?"
עלה פחד. מעט צחקתי, כמה עבודה אני עושה, משננת משפטים חיוביים על שינוי יחסי הכוחות בינינו, על הפנמת הגדילה שלי בכאן ועכשיו, והופ במציאות עדיין פחד מולה.
היא הזמינה אותנו ברגע האחרון לבר מצווה של האחיין בגינה שלהם, שזה היה מוזר בפני עצמו, 5 ימים הודעה לפני? אמרה שלא מתעסקת בזה ובעלה מארגן, ושהוא אמר לה שלגביי היא צריכה לדבר ולהזמין. שמעתי חששות בקול שלה
ניסיתי להקליל (כי אני מבינה שהמשפחה סתומה, בטח אחרי השיחה בכיפור) ולהגיד לה "תקשיבי לו הוא חכם" היא צחקה, אמרה "הינה אני מתקשרת"
תוהה אם לקחת את אמא או לא, אם להציע, אם היא תשאל.. בינתיים יש שקט, לא היה על זה דיבור.
מתפללת לשינוי מהותי מולן ולהפנים את הגדילה שלי, ובכללי שחוסר האונים בחיי יהפוך לעוצמה בכל התחומים
תודה מראש ויום טוב.
נערך לאחרונה ב: