בוקר טוב,
זה ממש בסדר שתעני בקצב שלך, גם אני עמוסה
חלמתי שהייתי עם אמא וסבתא (ז"ל) ולקחנו דברים, הרמנו, לא יודעת לאן ואיפה.
אני חושבת שמהאוטו לכיוון בית של מישהי שאני לא מכירה, יש מצב שאלו היו קניות של סופר.
אמא שלי כמובן לא התאים לה להרים כמו כולם אלא רק פחות מכולם
ולא ויתרתי לה, התייחסתי אליה כאדם רגיל, חושבת שהערתי לה להרים, היא חשבה שאוותר לה.
ואז היא אמרה לי משהו כמו "מטומטמתת ואהבלה" אמרתי לה "את מטומטמת ואהבלה" כי היא חשבה שאפחד ממנה שתרביץ לי, כמו שגרנו יחד
קצת פחדתי בחלום אבל התגברתי
ואז אמרתי לה "נראה אותך נוגעת בי"
אמרה לי לעמוד מולה
ופשוט דווקא התחלתי לצעוק ליידה "כולם לדעת אמא שלי מטומטמת ואהבלה" אולי כדאי להוכיח לה ולי שאני כבר ממש לא מפחדת ממנה, שאני מנהלת את העניינים
לא היינו לבד, היא לא יכלה להרביץ (ברור הרי זה תמיד קרה בחדרי חדרים, מול אנשים היא "מדהימה")
הויכוח בחלום אולי היה מחוץ לבית, לא בטוחה.. ליד האוטו אולי
ואז איכשהו היה זכור לי שבאותו בית שבו היינו היה שמן רותח מהסיר במטבח, אולי ביעבע, אולי היו כמה סירים כאלה
אני זוכרת רק סיר קטן
כשהלכנו משם לא השתמשו בזה, נראלי אמרתי לאישה (זו שגרה איפה שהיינו) שתכבה את זה
סבתא שלי לדעתי הייתה פאסיבית
רקע:
אמא לא רצתה להרים- כי היא לא הוגנת, לא רואה אף אחד ואין לה שום אמפתיה, אגואיזם ברמה דוחה, היא מגעילה אותי, יש לה אופי ממש מגעיל. בילדות תמיד שנאתי אותה, לא הבנתי שאיך ילדים אוהבים את הוריהם, הרי אמא שלי מתנהגת מזעזע ובגסות חריפה
ביום שישי ראיתי ברחוב אבא וילדה קטנה, הוא סחב לה את הקורקינט ואמרתי לעצמי איזה חמוד. פתאום עלה פלאשבק שגם שהייתי ממש קטנה אמא שלי הייתה מכריחה אותי לסחוב "זה שלך בעיה שלך" כל הזמן הייתה אומרת לי "בעיה שלך" ובאמת לא ידעתי מה לעשות והייתי צריכה אותה. זה היה סיוט, גילאים ממש ממש קטנים, 3-5
כשגרנו יחד (ברוך שפטרנו) היא יכלה לדבר אליי איך שהיא רוצה, לקלל, להשפיל, וידעה שלי אסור לענות. לה מותר הכל ולי אסור הכל. יש מצב שזה טיפה אפילו מרוע, וטיפה הייתה נהנית מזה. היא הייתה מקללת ומשפילה ואומרת לי "את צריכה לכבד!! את לא תדברי אליי ככה, ילדים מכבדים את ההורים שלהם" וזה לא בגדר המלצה, בילדות אם הייתי מדברת "לא יפה" הייתה מרביצה לי, מזה מרביצה.. קורעת אותי מכות
היא משפילה ועליי לשתוק
פחדתי ממנה כל השנים פחד מוות עד גיל 27 כולל, עד לפני שגרתי לבד שעשיתי עבודה רגשית אינטנסיבית (בטיפול) להסיר את הפחד הפיזי ממנה, שאני כבר לא בת 4, זה היה מגיע אליי בחלומות.. שאני מחזירה לה. תמיד הייתי משתתקת, קופאת במקום. לאחרונה התחלתי ללמוד גם הגנה עצמית וזה ממש מחזק, כי אני עוברת מפריז לפייט (מלקפוא, ללהילחם). פריז/קיפאון זה מנגנון הגנה הכי גרוע שיש. עדיף לברוח או להילחם. היא הייתה מרביצה לי והייתי משתתקת, קפואה במקום. פעם אחת ברח לי פיפי
היום היא כמובן יודעת שאין כזה דבר. בפסח שעבר השלמנו לאחר 5 חודשים שלא דברתי איתה, היא השתגעה מזה והתגעגעה אליי מאוד
התנתקתי ממנה כי היא קיללה אותי כשגרתי כבר לבד, וקיללתי אותה בחזרה פעם ראשונה בחיים, פתאום קלטתי שהיא לא יכולה לעשות לי כלום, אני גרה לבד, בלעדיה.. אחרי 5 חודשים של נתק (תמיד זכרתי אותה מעיניי טראומה כמפלצת ענקית) פתאום כשראיתי אותה אחרי הפסקה ממש ארוכה היא הייתה ככ קטנה ונמוכה ממש ממש שפיזית, הייתי בהלם.. ואז הבנתי שעברתי תהליך מדהים. זה ממש להרחיב תודעה. זכרתי אותה ענקית ממש!! כיום אני רואה אותה בגודלה הטבעי נראלי, נמוכה.
סבתא שלי תמיד אמרה לי להבליג, לוותר.. אז (עד 2016) עוד הייתי מאוד עקשנית ונלחמת בכל דבר. בחלמות היא ממש פאסיבית. מוזר שאני חולמת עליה "רגיל" כמו שהייתה בחיים. כל החלומות עליה מאז המוות, אני ידעתי שהיא כבר מתה וזה היה נראה כמו תקשור.. פתאום חלמות "בנאליים" עליה
תודה מראש ויום מקסים
זה ממש בסדר שתעני בקצב שלך, גם אני עמוסה
חלמתי שהייתי עם אמא וסבתא (ז"ל) ולקחנו דברים, הרמנו, לא יודעת לאן ואיפה.
אני חושבת שמהאוטו לכיוון בית של מישהי שאני לא מכירה, יש מצב שאלו היו קניות של סופר.
אמא שלי כמובן לא התאים לה להרים כמו כולם אלא רק פחות מכולם
ולא ויתרתי לה, התייחסתי אליה כאדם רגיל, חושבת שהערתי לה להרים, היא חשבה שאוותר לה.
ואז היא אמרה לי משהו כמו "מטומטמתת ואהבלה" אמרתי לה "את מטומטמת ואהבלה" כי היא חשבה שאפחד ממנה שתרביץ לי, כמו שגרנו יחד
קצת פחדתי בחלום אבל התגברתי
ואז אמרתי לה "נראה אותך נוגעת בי"
אמרה לי לעמוד מולה
ופשוט דווקא התחלתי לצעוק ליידה "כולם לדעת אמא שלי מטומטמת ואהבלה" אולי כדאי להוכיח לה ולי שאני כבר ממש לא מפחדת ממנה, שאני מנהלת את העניינים
לא היינו לבד, היא לא יכלה להרביץ (ברור הרי זה תמיד קרה בחדרי חדרים, מול אנשים היא "מדהימה")
הויכוח בחלום אולי היה מחוץ לבית, לא בטוחה.. ליד האוטו אולי
ואז איכשהו היה זכור לי שבאותו בית שבו היינו היה שמן רותח מהסיר במטבח, אולי ביעבע, אולי היו כמה סירים כאלה
אני זוכרת רק סיר קטן
כשהלכנו משם לא השתמשו בזה, נראלי אמרתי לאישה (זו שגרה איפה שהיינו) שתכבה את זה
סבתא שלי לדעתי הייתה פאסיבית
רקע:
אמא לא רצתה להרים- כי היא לא הוגנת, לא רואה אף אחד ואין לה שום אמפתיה, אגואיזם ברמה דוחה, היא מגעילה אותי, יש לה אופי ממש מגעיל. בילדות תמיד שנאתי אותה, לא הבנתי שאיך ילדים אוהבים את הוריהם, הרי אמא שלי מתנהגת מזעזע ובגסות חריפה
ביום שישי ראיתי ברחוב אבא וילדה קטנה, הוא סחב לה את הקורקינט ואמרתי לעצמי איזה חמוד. פתאום עלה פלאשבק שגם שהייתי ממש קטנה אמא שלי הייתה מכריחה אותי לסחוב "זה שלך בעיה שלך" כל הזמן הייתה אומרת לי "בעיה שלך" ובאמת לא ידעתי מה לעשות והייתי צריכה אותה. זה היה סיוט, גילאים ממש ממש קטנים, 3-5
כשגרנו יחד (ברוך שפטרנו) היא יכלה לדבר אליי איך שהיא רוצה, לקלל, להשפיל, וידעה שלי אסור לענות. לה מותר הכל ולי אסור הכל. יש מצב שזה טיפה אפילו מרוע, וטיפה הייתה נהנית מזה. היא הייתה מקללת ומשפילה ואומרת לי "את צריכה לכבד!! את לא תדברי אליי ככה, ילדים מכבדים את ההורים שלהם" וזה לא בגדר המלצה, בילדות אם הייתי מדברת "לא יפה" הייתה מרביצה לי, מזה מרביצה.. קורעת אותי מכות
היא משפילה ועליי לשתוק
פחדתי ממנה כל השנים פחד מוות עד גיל 27 כולל, עד לפני שגרתי לבד שעשיתי עבודה רגשית אינטנסיבית (בטיפול) להסיר את הפחד הפיזי ממנה, שאני כבר לא בת 4, זה היה מגיע אליי בחלומות.. שאני מחזירה לה. תמיד הייתי משתתקת, קופאת במקום. לאחרונה התחלתי ללמוד גם הגנה עצמית וזה ממש מחזק, כי אני עוברת מפריז לפייט (מלקפוא, ללהילחם). פריז/קיפאון זה מנגנון הגנה הכי גרוע שיש. עדיף לברוח או להילחם. היא הייתה מרביצה לי והייתי משתתקת, קפואה במקום. פעם אחת ברח לי פיפי
היום היא כמובן יודעת שאין כזה דבר. בפסח שעבר השלמנו לאחר 5 חודשים שלא דברתי איתה, היא השתגעה מזה והתגעגעה אליי מאוד
התנתקתי ממנה כי היא קיללה אותי כשגרתי כבר לבד, וקיללתי אותה בחזרה פעם ראשונה בחיים, פתאום קלטתי שהיא לא יכולה לעשות לי כלום, אני גרה לבד, בלעדיה.. אחרי 5 חודשים של נתק (תמיד זכרתי אותה מעיניי טראומה כמפלצת ענקית) פתאום כשראיתי אותה אחרי הפסקה ממש ארוכה היא הייתה ככ קטנה ונמוכה ממש ממש שפיזית, הייתי בהלם.. ואז הבנתי שעברתי תהליך מדהים. זה ממש להרחיב תודעה. זכרתי אותה ענקית ממש!! כיום אני רואה אותה בגודלה הטבעי נראלי, נמוכה.
סבתא שלי תמיד אמרה לי להבליג, לוותר.. אז (עד 2016) עוד הייתי מאוד עקשנית ונלחמת בכל דבר. בחלמות היא ממש פאסיבית. מוזר שאני חולמת עליה "רגיל" כמו שהייתה בחיים. כל החלומות עליה מאז המוות, אני ידעתי שהיא כבר מתה וזה היה נראה כמו תקשור.. פתאום חלמות "בנאליים" עליה
תודה מראש ויום מקסים
נערך לאחרונה ב: