היי יקירה,
בוקר טוב ושבוע טוב
החלום:
היינו בארוחה בבית של סבתא ז"ל, אחותי הובילה את האירוח (סבתא לא הייתה, רק הבית שלה)
דוד שלי אכל לי מהטופו למרות שהוא אוכל בשר, הקוסקוס נגמר ורציתי. היה לי אורז ולא רציתי.
היה אצל אחותי קוסקוס בצלחת, לא יודעת אם ציפיתי שתציע לי
האוכל שרציתי נגמר. שגם ככה יש אנשים שאוכל מהכל, ואני רק דברים ספציפיים, חוויתי התעלמות / חוסר התחשבות / חוסר עניין / חוסר איכפתיות
ובכיתי ממש ממש מלא לאחותי "לא איכפת לך ממני!!"
בתוכי גם אם ניסיתי לשמור על פאסון פשוט לא יכולתי, התפרצתי, הרגשות פשוט שטפו אותי
נראלי שאמא באה להגן עליי אבל בסוף לא, נראלי שהייתה פשוט חסרת אונים
הלכתי באיזשהו שלב לסלון,
כעסתי על אחותי, אמרתי שאלך לאכול מקדונלדס, ואז התחרטתי כי הייתי עייפה, נראלי שהלכתי לחדר.
בהמשך בערב משום מה הייתי צריכה לעשות פיפי על העגלה של תינוק, טיולון
נכנסתי לחדר (של דוד שלי לשעבר שגר אצל סבתא) בלי מכנסיים ותחתונים והתיישבתי בעגלה
גיסי היה בחדר ראה טלויזיה, שאל למה אני יושבת בעגלה, עניתי שלא הצלחתי לעשות פיפי חייכתי ויצאתי
באמת התעוררתי לעשות פיפי
רקע:
אין לי המון מה להוסיף ממה שכבר ידוע.
גיסי יותר רך מאחותי ונמאס לי להתיימר, בתהליך ויתור על הישן, "האחות שחלמתי" ויותר מתחברת לעוד אנשים אחרים בקבוצות שאני נמצאת בהן.
בקרוב אמא שלי ואחותי יעברו דרומה לגור אחת ליד השנייה כהמשך לכספי הירושה מסבתא.
יותר קל לי מול ההורים כיום, מרגישה שיותר אוהבת ומקבלת אותם. השאלות הקיומיות יותר מופנות לאלוהים. מטופלת כרגע גם תרופתית לדיכאון ויש שיפור.
כרגע בעיקר משתדלת להיות בקבלה למה שעולה מתוכי, למה שהחיים מציעים וקורים, פחות מאבק. יותר התמודדות והתבוננות בהיות "גוש של פחד" זהיה מאז ומתמיד אי שם מתחת לכעס (כיסוי) שהסתובבתי איתו שנים.
מייחלת שאחותי תרצה קשר, או שפשוט לא יזיז לי.
כן תהיות על מה יהיה כשיעברו לגור שם...
כרגע מניחה להורים ולילדות, יש מיצוי ותודה עליו.
מנסה להתבונן באישיות הזו שהתהוותה, בנשמה וכו'... הבנתי שיש משהו עמוק יותר מהילדות.
תודה מראש
בוקר טוב ושבוע טוב
החלום:
היינו בארוחה בבית של סבתא ז"ל, אחותי הובילה את האירוח (סבתא לא הייתה, רק הבית שלה)
דוד שלי אכל לי מהטופו למרות שהוא אוכל בשר, הקוסקוס נגמר ורציתי. היה לי אורז ולא רציתי.
היה אצל אחותי קוסקוס בצלחת, לא יודעת אם ציפיתי שתציע לי
האוכל שרציתי נגמר. שגם ככה יש אנשים שאוכל מהכל, ואני רק דברים ספציפיים, חוויתי התעלמות / חוסר התחשבות / חוסר עניין / חוסר איכפתיות
ובכיתי ממש ממש מלא לאחותי "לא איכפת לך ממני!!"
בתוכי גם אם ניסיתי לשמור על פאסון פשוט לא יכולתי, התפרצתי, הרגשות פשוט שטפו אותי
נראלי שאמא באה להגן עליי אבל בסוף לא, נראלי שהייתה פשוט חסרת אונים
הלכתי באיזשהו שלב לסלון,
כעסתי על אחותי, אמרתי שאלך לאכול מקדונלדס, ואז התחרטתי כי הייתי עייפה, נראלי שהלכתי לחדר.
בהמשך בערב משום מה הייתי צריכה לעשות פיפי על העגלה של תינוק, טיולון
נכנסתי לחדר (של דוד שלי לשעבר שגר אצל סבתא) בלי מכנסיים ותחתונים והתיישבתי בעגלה
גיסי היה בחדר ראה טלויזיה, שאל למה אני יושבת בעגלה, עניתי שלא הצלחתי לעשות פיפי חייכתי ויצאתי
באמת התעוררתי לעשות פיפי
רקע:
אין לי המון מה להוסיף ממה שכבר ידוע.
גיסי יותר רך מאחותי ונמאס לי להתיימר, בתהליך ויתור על הישן, "האחות שחלמתי" ויותר מתחברת לעוד אנשים אחרים בקבוצות שאני נמצאת בהן.
בקרוב אמא שלי ואחותי יעברו דרומה לגור אחת ליד השנייה כהמשך לכספי הירושה מסבתא.
יותר קל לי מול ההורים כיום, מרגישה שיותר אוהבת ומקבלת אותם. השאלות הקיומיות יותר מופנות לאלוהים. מטופלת כרגע גם תרופתית לדיכאון ויש שיפור.
כרגע בעיקר משתדלת להיות בקבלה למה שעולה מתוכי, למה שהחיים מציעים וקורים, פחות מאבק. יותר התמודדות והתבוננות בהיות "גוש של פחד" זהיה מאז ומתמיד אי שם מתחת לכעס (כיסוי) שהסתובבתי איתו שנים.
מייחלת שאחותי תרצה קשר, או שפשוט לא יזיז לי.
כן תהיות על מה יהיה כשיעברו לגור שם...
כרגע מניחה להורים ולילדות, יש מיצוי ותודה עליו.
מנסה להתבונן באישיות הזו שהתהוותה, בנשמה וכו'... הבנתי שיש משהו עמוק יותר מהילדות.
תודה מראש