בוקר טוב אהובה,
חלום מעניין שחלמתי, נראלי שהתת מודע מתחיל להפנים.
התעוררתי עם תחושת סקרנות כזו, אולי מעט ריפוי
רקע:
מדובר על משפחה שעבדתי אצלם בבייביסיטר כ-4 שנים באופן קבוע במהלך התואר כשגרתי עם אמא (כמובן שילמתי חלק משכירות). אז עבדתי בגן ילדים, שילבתי את זה כדי להתפרנס/לחסוך/לשלם את הלימודים.
האישה הזו (האמא של הילדים) מקסימה ברמות. תכלס? מאחלת לכל ילדה אמא כזו, לכל בעל אישה, לכל אחות/חברה כזו וכו'.
היא רופאה במקצועה ובחיים לא מדברת על זה, תמיד בגובה עניים, תמיד מכבדת, צנועה, מכילה, אצילית כזו, חכמה ברמות, נעימה, נותנת הרגשה טובה, קלילה, מתחשבת, הערכה עצמית גבוהה- הכל סבבה לה, מבליגה, כזו דוגמה אישית, אני אוהבת אותה מאוד.
המשפחה הזו היו בשבילי דוגמה אישית גדולה, מעט קינאתי בילדים שאלה ההורים שלהם... אז עוד לא ממש הבנתי
גם הזוגיות שלהם מדהימה
הייתי באיזור גיל 23-24
שם יושבים עם הילדים, משקיעים בהם, חוגים... תשומת לב + כסף (משפ' עמידה מאוד) + תקשורת + פינוקים + סבים וסבתות ומה לא. הילדים במרכז! (אצלי ההפך - נענשתי/הושפלתי/הוקטנתי על היותי ילדה = "מעמד נחות") שם הילדים במעמד עליון (תמיד "הפסדתי" בעצם בסטטוס הילדה)
*המון זמן לא הייתי אצלם- עזבתי סופית כשטסתי להודו ב2019, מאז הייתי אצלם איזו פעם אחת לפני כשנה וחצי. מה שכן, הילדים שלהם מאוד מפונקים
אגב שם מילה זו מילה. לא ממקום של פחד. אלא ממקום של כבוד, יושר.
הייתי מאוד מתביישת ממנה וממנו ההורים, אז לא הרגשתי שוות ערך.. הם כאלה מדהימים וראויים, אני באתי ממקום רעיל שהוא הפך לזהות שלי. הרגשתי מולם מאוד נחותה
אז הייתי המון עסוקה בלמה דווקא ההורים האלה (מה שקיבלתי) ולמה הם קיבלו משהו אחר
החלום:
חלמתי שהאישה התקשרה לשאול אם אני פנויה ואמרתי לה "כן" לבייביסיטר
בלי להבין שמדובר על זה שזה יחד איתם באילת כעזרה נוספת
הקטנה שלהם כבר גדלה והיה להם תינוק שהיה בכלל השם של אחיין שלי התינוק
אחרי שהגעתי אליהם באיחור של כמה דק' (התבאסתי שאיחרתי), האישה שאלה אותי "בטוח יש לך אנרגיה להיות איתנו? לא תהיי עם הילדים לבד. כי את לרוב לא משתפת על הפצעים המדממים שלך/חוששת להיות בפגיעות ליידי"
עניתי שיש לי מלא פצעים לספר ואני מוכנה לספר לה
רציתי להראות לה את הסרטונים שלי שאני מדברת בפני קהל של אנשים שגדלו כמוני בבית לא מתפקד
התייעצתי טלפונית עם מישהו מהעבודה שלי אם כדאי לי ללכת על זה ולנסוע איתם לאילת עם לינה, הוא היה עסוק כי שבת נכנסת עוד רגע והוא דתי..
בחלום התלבטתי מאוד.
מצד אחד עניתי כבר עניתי לה שכן, אך לא הבנתי למה הכן, חשבתי שזה לכמה שעות בביתם כרגיל, רק עם הילדים.. ואז גיליתי שמדובר בכלל בסופ"ש רחוק יחד איתם
בשבת בבוקר הייתי חייבת לחזור, חיכתה לי בת הזוג שלי, קבענו משהו, וגם לישון איתה את הלילה
הם הציעו לשים אותי בתחנת אוטובוס כדי שאחזור לפניהם לענייניי
לא זוכרת מה החלטתי - והחלום נגמר
זוכרת את ההתלבטות הגדולה
הערות שלי:
מבחינתי מהחלום החלק המהותי הוא שאני "יוצאת מהארון" מול האישה, עם הפצעים שלי, או לפחות יש נכונות אמיתית. כלומר פחות מתביישת בזה.
דווקא מולה, שאני כ"כ מחזיקה ממנה
העניין הוא שהיא כן ידעה בקטנה בקטנה.. סיפרתי מעט.
תמיד פרגנתי להם על מה שהם עושים, כי אצלם זה קיצוני מאוד לצד ההפוך. אי אפשר לפספס את השוני. יכול להיות שמנק' מבטם זה פשוט ככה אמור להיות, וזה לא מיוחד
*העובד מהעבודה שלי- מעניין שהתייעצתי איתו. גיליתי אותו לאחרונה, חיבור מעניין
*אחיין שלי התינוק- לא ראיתי אותו, אבל זה היה השם שלו, הוא בעצם היה הילד של ההורים ההם.
מניחה שמושפע גם אחרי החג, היינו אצל אחותי, ראיתי מי היא, אני מתעוררת לגביה.. כמה זה מבאס, חשבתי שהיא משהו אחר לגמרי.
קיבלו את בת הזוג שלי, היה כיף. הרגשתי מעט "נטל" אחותי לא יודעת באמת לטפל בילדים מבחינה רגשית, נטו חומרית.
אני מבינה מסר סמוי ומאוד ברור. "אני מארחת אתכם. טפלו בילדים שלי" אבל הילדים שלה בני נוער, לא תמיד אפשר, הם לא שמים עליהם בכלל.. לא מקשיבים, מצפצפיםעל ההורים שלהם.
הכל שם טייטלים, על פניו.
ההורה, הילד בנוקשות כזו, בסטוס ומעעד - מתחת לזה כלום!!!! מעמידים פנים ש..
זה כ"כ מעוות, קשה לי מאוד מאוד לתפוס את מה שאני רואה
האמת התלבטתי אם לשלוח לאישה חג שמח ולא שלחתי בסוף.
חלום מעניין שחלמתי, נראלי שהתת מודע מתחיל להפנים.
התעוררתי עם תחושת סקרנות כזו, אולי מעט ריפוי
רקע:
מדובר על משפחה שעבדתי אצלם בבייביסיטר כ-4 שנים באופן קבוע במהלך התואר כשגרתי עם אמא (כמובן שילמתי חלק משכירות). אז עבדתי בגן ילדים, שילבתי את זה כדי להתפרנס/לחסוך/לשלם את הלימודים.
האישה הזו (האמא של הילדים) מקסימה ברמות. תכלס? מאחלת לכל ילדה אמא כזו, לכל בעל אישה, לכל אחות/חברה כזו וכו'.
היא רופאה במקצועה ובחיים לא מדברת על זה, תמיד בגובה עניים, תמיד מכבדת, צנועה, מכילה, אצילית כזו, חכמה ברמות, נעימה, נותנת הרגשה טובה, קלילה, מתחשבת, הערכה עצמית גבוהה- הכל סבבה לה, מבליגה, כזו דוגמה אישית, אני אוהבת אותה מאוד.
המשפחה הזו היו בשבילי דוגמה אישית גדולה, מעט קינאתי בילדים שאלה ההורים שלהם... אז עוד לא ממש הבנתי
גם הזוגיות שלהם מדהימה
הייתי באיזור גיל 23-24
שם יושבים עם הילדים, משקיעים בהם, חוגים... תשומת לב + כסף (משפ' עמידה מאוד) + תקשורת + פינוקים + סבים וסבתות ומה לא. הילדים במרכז! (אצלי ההפך - נענשתי/הושפלתי/הוקטנתי על היותי ילדה = "מעמד נחות") שם הילדים במעמד עליון (תמיד "הפסדתי" בעצם בסטטוס הילדה)
*המון זמן לא הייתי אצלם- עזבתי סופית כשטסתי להודו ב2019, מאז הייתי אצלם איזו פעם אחת לפני כשנה וחצי. מה שכן, הילדים שלהם מאוד מפונקים
אגב שם מילה זו מילה. לא ממקום של פחד. אלא ממקום של כבוד, יושר.
הייתי מאוד מתביישת ממנה וממנו ההורים, אז לא הרגשתי שוות ערך.. הם כאלה מדהימים וראויים, אני באתי ממקום רעיל שהוא הפך לזהות שלי. הרגשתי מולם מאוד נחותה
אז הייתי המון עסוקה בלמה דווקא ההורים האלה (מה שקיבלתי) ולמה הם קיבלו משהו אחר
החלום:
חלמתי שהאישה התקשרה לשאול אם אני פנויה ואמרתי לה "כן" לבייביסיטר
בלי להבין שמדובר על זה שזה יחד איתם באילת כעזרה נוספת
הקטנה שלהם כבר גדלה והיה להם תינוק שהיה בכלל השם של אחיין שלי התינוק
אחרי שהגעתי אליהם באיחור של כמה דק' (התבאסתי שאיחרתי), האישה שאלה אותי "בטוח יש לך אנרגיה להיות איתנו? לא תהיי עם הילדים לבד. כי את לרוב לא משתפת על הפצעים המדממים שלך/חוששת להיות בפגיעות ליידי"
עניתי שיש לי מלא פצעים לספר ואני מוכנה לספר לה
רציתי להראות לה את הסרטונים שלי שאני מדברת בפני קהל של אנשים שגדלו כמוני בבית לא מתפקד
התייעצתי טלפונית עם מישהו מהעבודה שלי אם כדאי לי ללכת על זה ולנסוע איתם לאילת עם לינה, הוא היה עסוק כי שבת נכנסת עוד רגע והוא דתי..
בחלום התלבטתי מאוד.
מצד אחד עניתי כבר עניתי לה שכן, אך לא הבנתי למה הכן, חשבתי שזה לכמה שעות בביתם כרגיל, רק עם הילדים.. ואז גיליתי שמדובר בכלל בסופ"ש רחוק יחד איתם
בשבת בבוקר הייתי חייבת לחזור, חיכתה לי בת הזוג שלי, קבענו משהו, וגם לישון איתה את הלילה
הם הציעו לשים אותי בתחנת אוטובוס כדי שאחזור לפניהם לענייניי
לא זוכרת מה החלטתי - והחלום נגמר
זוכרת את ההתלבטות הגדולה
הערות שלי:
מבחינתי מהחלום החלק המהותי הוא שאני "יוצאת מהארון" מול האישה, עם הפצעים שלי, או לפחות יש נכונות אמיתית. כלומר פחות מתביישת בזה.
דווקא מולה, שאני כ"כ מחזיקה ממנה
העניין הוא שהיא כן ידעה בקטנה בקטנה.. סיפרתי מעט.
תמיד פרגנתי להם על מה שהם עושים, כי אצלם זה קיצוני מאוד לצד ההפוך. אי אפשר לפספס את השוני. יכול להיות שמנק' מבטם זה פשוט ככה אמור להיות, וזה לא מיוחד
*העובד מהעבודה שלי- מעניין שהתייעצתי איתו. גיליתי אותו לאחרונה, חיבור מעניין
*אחיין שלי התינוק- לא ראיתי אותו, אבל זה היה השם שלו, הוא בעצם היה הילד של ההורים ההם.
מניחה שמושפע גם אחרי החג, היינו אצל אחותי, ראיתי מי היא, אני מתעוררת לגביה.. כמה זה מבאס, חשבתי שהיא משהו אחר לגמרי.
קיבלו את בת הזוג שלי, היה כיף. הרגשתי מעט "נטל" אחותי לא יודעת באמת לטפל בילדים מבחינה רגשית, נטו חומרית.
אני מבינה מסר סמוי ומאוד ברור. "אני מארחת אתכם. טפלו בילדים שלי" אבל הילדים שלה בני נוער, לא תמיד אפשר, הם לא שמים עליהם בכלל.. לא מקשיבים, מצפצפיםעל ההורים שלהם.
הכל שם טייטלים, על פניו.
ההורה, הילד בנוקשות כזו, בסטוס ומעעד - מתחת לזה כלום!!!! מעמידים פנים ש..
זה כ"כ מעוות, קשה לי מאוד מאוד לתפוס את מה שאני רואה
האמת התלבטתי אם לשלוח לאישה חג שמח ולא שלחתי בסוף.
