בוקר טוב אלישבע,
ושבוע טוב
חלום ממש ארוך
חלמתי שכולנו, כל המשפחה, היינו בהודו.
הם היו קבוצה מגובשת, אני לא הייתי שייכת ורחוקה מהם. הם היו לפניי בהודו, אני הצטרפתי
הגעתי למלון שלהם, חברה לא הסבירה טוב, ומנהלת המלון כעסה עליה שלא הראתה לי איפה המפתח ואיך פותחים.
משום מה אני זוכרת את הפאות של החברה, חלקות.
העלייה למלון הייתה בשיפוע כזה, אמא שלי הייתה ברקע, כבר מקומית.
יצאתי עם שיער רטוב למטה והייתה סדנה שלקח לי זמן למצוא למרות שזה היה בשטח המשותף שכביכול הייתי בו בעבר לפניהם. החברה לא הבינה איך לא מצאתי. לא יכולתי לייבש את השיער כי המפתח היה אצל החברה.
היה לי קר עם השיער והמזגן בסדנה, החברה אמרה שלה חם.
הייתה שם מספרה ליד הסדנה, שהתלבטתי אם לבקש לייבש שם את השיער עם הפן שלהם, החברה אמרה שלא. היא מאוד מיהרה ואני הייתי איטית, אמרתי לה "את בדוק גנרטורית", הרגשתי שוני גדול.
בהמשך היינו כל המשפחה באיזה לובי, מדרגות "מפוארות" אולי אפילו כמו שדה תעופה מפואר. הביאו את הילד הנכה של אבא שלי, ואחותו האמצעית בכתה שצריכה לטפל בו.
גיסי אמר לי "אל תדאגי לא תצטרכי את לטפל בו"
וצעקתי בהומור בלי להתבייש, כמו מהצד שאני לא קשורה אליהם והם בהכחשה "משפחת הדרמה" וצחקתי.
אח"כ בערב התארגנתי בחדר, כולם היו במסעדה למטה. לא יודעת אם כבר היה לי מפתח.
הייתי בטלפון בחדר, לא זוכרת עם מי דברתי, פתאום כולם באו ועמדו בתור לשירותים ונבהלתי מהם. אני חושבת שאלו היו חברה ועוד אנשים "קרובי משפחה".
בחזור למסעדה בתור ליד הדלת של החדר הייתה מישהי עם סכרת שהראתה לנו מכונות שעוזרות לה עם דימום או משהו, הייתה מכונה 1 ישנה ו1 חדשה, כמו סוגי תפירה.
בחזור למסעדה במדרגות היה כלב חמוד שליטפתי/שיחקתי.
אני זוכרת גם מטבח עם סמרטוט צהוב על השיש. תוך כדי, אני לא זוכרת מה אמא שלי אמרה לי ועניתי לה
ש"אנשים משנים את חייהם בהודו".
קרו כל מיני דברים וכביכול אחותי כבר זו שהרגיעה את אמא ולהפך, היא הרגיעה אותה. לא אני
בלילה ישנו כולם על הרצפה באולם גדול, שטיח בצבע בורדו, אני זוכרת שהיו מלא אנשים
אחיין שלי הקטן היה בלי שמיכה ורציתי לכסות אותו, היה שם גם תינוק
אחותי כזה הייתה מתנשאת ואמרה שלא צריך ככה הוא ישן. בלי להסביר
והרגשתי מרוחקת תרבותית
החברה בעצם הייתה יותר שייכת במשפחה שלי ממני, היא הייתה חלק מהם, בת בית.
רקע:
אין חדש עדיין מול המשפחה, המון הרהורים שלי עליהם.
הסרתי שוב את החסימה של אמא שלי מהווטסאפ, אני משתדלת לאתגר אותי ולהיות מוכנה להציב גבולות, אמן בלי להתערבב איתה.
עדיין בנתק ולא מדברות, פשוט לא רוצה שתהיה חסימה "שתגן" עליי, אלא ללמוד להגן על עצמי גם מול מניפולציות שלה (מפתיע אותי שמשתמשת בזה וצריכה את זה, אני בעד כנות, מפתיע אותי שאנשים לא פועלים ככה).
לגבי הפריטים החלום – הייתי בהודו והם ביקרו את זה כ"מלוכלך", מפחיד, מסוכן וכו'. לא הבינו מה עובר עליי. אח"כ אמא שלי הבינה קצת את התהליך שלי אבל לא מתחברת להודו.
החברה – זו שבעלה נרקיסיסט, אנחנו לא בקשר כיום. גם לראשונה לא שלחתי לה מזל טוב (לפני חודשיים) כי אין טעם לנסות לשמר בכוח משהו שאבד מזמן.
אני חושבת שהחלום זה הכי קשור לזה שהמטפלת הרכה מלמדת אותי על אחותי בעיקר שהיא שייכת לשבט "ההולכים בתלם" ואני שייכת לשבט "מחפשים רוחנית", המחפשים הם שבט גדול, אך ביחס להולכים בתלם הוא קטן.
אני משננת המון משפטים על אמונות חדשות מול אמא שלי ואחותי. גם לפני השינה, גם במהלך היום.
לגבי ה"גנרטורית" שאמרתי לחברה בחלום – באמת תהיתי לגבי החברה שהביאה ילדים ולא קיימת בפני עצמה שזה מוזר לי, אם היא כמו 70% מהאוכלוסיה, אנשים נורמטיבים שפשוט חיים את החיים בלי לשאול יותר מדי, עובדים, ילדים, יש להם גם מלא כוח לעשות את זה. מאוד מאוד בחומר.
החברה הזו היא גם הייתה איתי בהודו, אח"כ התחתנה וכו' וכאילו לא קיימת בפני עצמה, מלבד התפקידים של אמא/עובדת/אישה.
סמרטוט על השיש – לא יודעת אם קשור, יש לנו באמת עכשיו צהוב בבית.
הודו לפני כ5 שנים, שנה וחצי לפני שעזבתי את הבית, מי היה מאמין, זו הייתה ה"פרידה" הראשונה מאמא שלי. זה היה ל-3 חודשים, זה היה שוק. גם פחדתי ממנה, כי תמיד הכל לפי החליל שלה. היה לה קשה מאוד והיו מלא חרדות קיומיות, לי היה כיף. זה עוד שלב שהייתה בי המון שנאה ועשיתי כנראה הרבה דרך שם, כי עכשיו הבעיה שלי שכואב לי עליה.
זה מעלה בי שאנחנו חייבות באמת לעשות היפרדות בריאה וכמה אנחנו היינו מעורבבות. אני רוצה לראות את הסיטואציה (אמא, אחותי, אני והמשפחה בכלל) מעיניים כמה שיותר ניטרליות. מפתיע אותי שלא ממלחמה! אני עדיין לא מכירה אותי לא מתוך מלחמה, וזה מאוד מוזר לי. היה לי: או מלחמה או ריצוי. אני מתרגלת איזון בחיים.
תודה רבה מראש ויום טוב
ושבוע טוב
חלום ממש ארוך
חלמתי שכולנו, כל המשפחה, היינו בהודו.
הם היו קבוצה מגובשת, אני לא הייתי שייכת ורחוקה מהם. הם היו לפניי בהודו, אני הצטרפתי
הגעתי למלון שלהם, חברה לא הסבירה טוב, ומנהלת המלון כעסה עליה שלא הראתה לי איפה המפתח ואיך פותחים.
משום מה אני זוכרת את הפאות של החברה, חלקות.
העלייה למלון הייתה בשיפוע כזה, אמא שלי הייתה ברקע, כבר מקומית.
יצאתי עם שיער רטוב למטה והייתה סדנה שלקח לי זמן למצוא למרות שזה היה בשטח המשותף שכביכול הייתי בו בעבר לפניהם. החברה לא הבינה איך לא מצאתי. לא יכולתי לייבש את השיער כי המפתח היה אצל החברה.
היה לי קר עם השיער והמזגן בסדנה, החברה אמרה שלה חם.
הייתה שם מספרה ליד הסדנה, שהתלבטתי אם לבקש לייבש שם את השיער עם הפן שלהם, החברה אמרה שלא. היא מאוד מיהרה ואני הייתי איטית, אמרתי לה "את בדוק גנרטורית", הרגשתי שוני גדול.
בהמשך היינו כל המשפחה באיזה לובי, מדרגות "מפוארות" אולי אפילו כמו שדה תעופה מפואר. הביאו את הילד הנכה של אבא שלי, ואחותו האמצעית בכתה שצריכה לטפל בו.
גיסי אמר לי "אל תדאגי לא תצטרכי את לטפל בו"
וצעקתי בהומור בלי להתבייש, כמו מהצד שאני לא קשורה אליהם והם בהכחשה "משפחת הדרמה" וצחקתי.
אח"כ בערב התארגנתי בחדר, כולם היו במסעדה למטה. לא יודעת אם כבר היה לי מפתח.
הייתי בטלפון בחדר, לא זוכרת עם מי דברתי, פתאום כולם באו ועמדו בתור לשירותים ונבהלתי מהם. אני חושבת שאלו היו חברה ועוד אנשים "קרובי משפחה".
בחזור למסעדה בתור ליד הדלת של החדר הייתה מישהי עם סכרת שהראתה לנו מכונות שעוזרות לה עם דימום או משהו, הייתה מכונה 1 ישנה ו1 חדשה, כמו סוגי תפירה.
בחזור למסעדה במדרגות היה כלב חמוד שליטפתי/שיחקתי.
אני זוכרת גם מטבח עם סמרטוט צהוב על השיש. תוך כדי, אני לא זוכרת מה אמא שלי אמרה לי ועניתי לה
ש"אנשים משנים את חייהם בהודו".
קרו כל מיני דברים וכביכול אחותי כבר זו שהרגיעה את אמא ולהפך, היא הרגיעה אותה. לא אני
בלילה ישנו כולם על הרצפה באולם גדול, שטיח בצבע בורדו, אני זוכרת שהיו מלא אנשים
אחיין שלי הקטן היה בלי שמיכה ורציתי לכסות אותו, היה שם גם תינוק
אחותי כזה הייתה מתנשאת ואמרה שלא צריך ככה הוא ישן. בלי להסביר
והרגשתי מרוחקת תרבותית
החברה בעצם הייתה יותר שייכת במשפחה שלי ממני, היא הייתה חלק מהם, בת בית.
רקע:
אין חדש עדיין מול המשפחה, המון הרהורים שלי עליהם.
הסרתי שוב את החסימה של אמא שלי מהווטסאפ, אני משתדלת לאתגר אותי ולהיות מוכנה להציב גבולות, אמן בלי להתערבב איתה.
עדיין בנתק ולא מדברות, פשוט לא רוצה שתהיה חסימה "שתגן" עליי, אלא ללמוד להגן על עצמי גם מול מניפולציות שלה (מפתיע אותי שמשתמשת בזה וצריכה את זה, אני בעד כנות, מפתיע אותי שאנשים לא פועלים ככה).
לגבי הפריטים החלום – הייתי בהודו והם ביקרו את זה כ"מלוכלך", מפחיד, מסוכן וכו'. לא הבינו מה עובר עליי. אח"כ אמא שלי הבינה קצת את התהליך שלי אבל לא מתחברת להודו.
החברה – זו שבעלה נרקיסיסט, אנחנו לא בקשר כיום. גם לראשונה לא שלחתי לה מזל טוב (לפני חודשיים) כי אין טעם לנסות לשמר בכוח משהו שאבד מזמן.
אני חושבת שהחלום זה הכי קשור לזה שהמטפלת הרכה מלמדת אותי על אחותי בעיקר שהיא שייכת לשבט "ההולכים בתלם" ואני שייכת לשבט "מחפשים רוחנית", המחפשים הם שבט גדול, אך ביחס להולכים בתלם הוא קטן.
אני משננת המון משפטים על אמונות חדשות מול אמא שלי ואחותי. גם לפני השינה, גם במהלך היום.
לגבי ה"גנרטורית" שאמרתי לחברה בחלום – באמת תהיתי לגבי החברה שהביאה ילדים ולא קיימת בפני עצמה שזה מוזר לי, אם היא כמו 70% מהאוכלוסיה, אנשים נורמטיבים שפשוט חיים את החיים בלי לשאול יותר מדי, עובדים, ילדים, יש להם גם מלא כוח לעשות את זה. מאוד מאוד בחומר.
החברה הזו היא גם הייתה איתי בהודו, אח"כ התחתנה וכו' וכאילו לא קיימת בפני עצמה, מלבד התפקידים של אמא/עובדת/אישה.
סמרטוט על השיש – לא יודעת אם קשור, יש לנו באמת עכשיו צהוב בבית.
הודו לפני כ5 שנים, שנה וחצי לפני שעזבתי את הבית, מי היה מאמין, זו הייתה ה"פרידה" הראשונה מאמא שלי. זה היה ל-3 חודשים, זה היה שוק. גם פחדתי ממנה, כי תמיד הכל לפי החליל שלה. היה לה קשה מאוד והיו מלא חרדות קיומיות, לי היה כיף. זה עוד שלב שהייתה בי המון שנאה ועשיתי כנראה הרבה דרך שם, כי עכשיו הבעיה שלי שכואב לי עליה.
זה מעלה בי שאנחנו חייבות באמת לעשות היפרדות בריאה וכמה אנחנו היינו מעורבבות. אני רוצה לראות את הסיטואציה (אמא, אחותי, אני והמשפחה בכלל) מעיניים כמה שיותר ניטרליות. מפתיע אותי שלא ממלחמה! אני עדיין לא מכירה אותי לא מתוך מלחמה, וזה מאוד מוזר לי. היה לי: או מלחמה או ריצוי. אני מתרגלת איזון בחיים.
תודה רבה מראש ויום טוב