בוקר טוב,
חלמתי שאני ובת הזוג שלי טסות ואני בכלל לא מוכנה עם התיק
היא, אמא שלה ובעלה למטה כנראה לאסוף אותנו לשדה, ואני בלחץ אורזת.
הייתי בבית הישן מפעם, בחדר שלי. ארון מסודר, עם בגדים שלי, ובגדים שאמא שלי העבירה לי.
אמא של בת הזוג שלי עלתה, היא באה לשכנה שגרה דלת ליידנו. שאלה את השכנה איפה אני כי רצתה להגיד לי שלום
אמא של בת הזוג שלי שיקרה לשכנה שלא ראתה אותי כי הייתי בבידוד, כאשר היא בעצם באה לגשש
התקשרתי לבת הזוג שלי שתעזור לי דחוף לארוז
ואי עד שהצלחתי להקליד את שמה בטלפון, זה הרגיש נצח, סיוט, לחץ
איך שהתקשרתי היא הופיעה ונרגעתי
רקע:
לגבי הבית בחלום - בית שאני ואמא גרנו בו, אותו בית כשהייתי בת 13, שאחותי עזבה את הבית והתחתנה.
אמא של בת הזוג שלי - כאילו טוב לב אינסופי, מתחת מסתתרת שליטה באחרים. אובר נחמדות כדי שלא יכעסו עליה/לא יאהבו אותה. היא לא גידלה את הילדים שלה להיות עצמאיים (אח הבכור של הבת הזוג שלי יותר גרוע, תינוק ממש ומגדל עוד תינוקת - חברה שלו. קשר רעיל). אמא שלה גידלה אותה ואת אחיה פאסיבים כאלה, מרצים אחרים, ללא מרפקים בחיים. אשליית "רוך אינסופי וכלם בסדר עם כולם" בכל מחיר!
היא גורמת לי להרגיש (לא במילים, מסר נסתר, ע"י שאלות לא במקום וכו') שאני איזו עבריינית/בעייתית שהבת שלה צריכה הגנה. במקום ללמד את ילדיה להיות עצמאיים, היא בודקת מה בנות הזוג של ילדיה עושות ומגששת עבורם. (בנחמדות אינסופית בכאילו - כמובן)
פגשתי אותה כ3-4 פעמים והספיק לי. לא הבנתי למה הרגשתי כ"כ לא בסדר. עד שנפל לי האסימון. אני לא מוכנה לאשליה הזו, לא מוכנה לשחק את המשחק הזה.
אם לא לא באלי לחייך ליידה - אני לא חייבת. זה משחק
כרגע החלטתי על הפסקה מהאנשים של בת הזוג, לא כיף לבוא "תחתיה" או איתה לאנשים שלה כשהיא בריצוי ריצוי ריצוי, אמרתי לבת הזוג שלי והיא מכבדת ומודעת לזה. היא צריכה להציב לאמא שלה + אחרים גבולות. שתינו צריכות לעבור תהליך, ניפגש עם אנשים שלה בהמשך כשתתינו נתחזק.
האמת שהיא עושה את זה ואני גאה בה מאוד, אפילו בהלם שלקחה את מה שאמרתי ב2 ידיים
אני ובת הזוג שלי בתהליך גדול, עצמי (של כל אחת) + ביחד. בתהליך גדילה ואומץ.
יותר בגרות ואינדיבידואליות, יותר גיבוש הזהות, עצמאות וכו'. לא חלילה מפלצת דו ראשית. 2 אנשים בוגרים! היא מאוד חכמה ולא חסר לה כלום.
היא בתהליך היפרדות חבל הטבור מאמא שלה. היפרדות מהתפקיד של "מאמא תרזה" המושיעה ומצילה את כולם. היא מאוד רכה, אין זה אומר שהיא חייבת להכיל את כל העולם על חשבונה ועל חשבון מי שאיתה (אני) כמו שלמדה מאמא שלה. קודם אחרים, אח"כ אחרים, תמיד אחרים. משהו ממש לא מאוזן
כרגע באומץ גדול וקושי (כל הכבוד לה) היא שוברת את האשליה הזו מאמא שלה של"תת" לאדם להיות הוא, כאילו שזה תלוי בה. במחיר שהיא לא היא! לנטוש את עצמה עבור האחר. זה כ"כ דבילי (סליחה) ולא אותנטי. זה להתבלבל בין החלק שלה, של האחר ושל אלוהים.
לעצור את כל העולם ולהקשיב לאדם, להעצים ולהכיל ולהקשיב, גם כשהוא רעיל! גם כשהוא משתמש בזה! גם כשהוא תינוקי ומכור ל"חלב אם". (חברה שלה ו2 ידידים שלה שהתרחקה מהם) די, זה לא מציאותי. זה מתיימר להיות.
היה מאוד קשה להעיר אותה מזה. התחילה טיפול. היה בינינו שבר גדול כשהפצעים התערבבו. פצע הנטישה שלי מול הריצוי שלה את האחרים.
פחדתי שזהו... שייגמר בינינו (תודה שהגל עבר, תודה על הבנה וגדילה)
הייתי מעורבבת עם הפצע שלה לפני כשבועיים ולקחתי אישית שהיא נוטשת אותי מול אחרים. בסוף הבנתי שזה בכלל קשור אליה, לפצע שלה, היא נוטשת את עצמה ולכן את מי שאיתה. ואני צריכה לרפא את הפצע שלי. שהילדה פנימית שלי צריכה אותי, לא אף אחד אחר. (תודה על המטפלת שלי)
תודה על יכולת להיות תמיכה עבורה (פעם ראשונה שלי, פתאום אני לא במקום הילדי הנזקק) + דוגמה אישית. היא עושה תהליך מדהים.
*בת הזוג שלי די פאסיבית, אני מתחילה להבין את יחסי הכוחות בינינו, אני הדומיננטית. היא זקוקה לדחיפה (שמסתבר יש לי בשפע) תמיד התרגלתי שדוחפים אותי. זה מוזר, אני עוד מתרגלת
*אני לא זוכרת לאן עמדנו לטוס בחלום. רק זוכרת את הסופר לחץ של להספיק לרדת ואני לא מוכנה ולא יודעת מה לארוז.
תודה ענקית מראש
חלמתי שאני ובת הזוג שלי טסות ואני בכלל לא מוכנה עם התיק
היא, אמא שלה ובעלה למטה כנראה לאסוף אותנו לשדה, ואני בלחץ אורזת.
הייתי בבית הישן מפעם, בחדר שלי. ארון מסודר, עם בגדים שלי, ובגדים שאמא שלי העבירה לי.
אמא של בת הזוג שלי עלתה, היא באה לשכנה שגרה דלת ליידנו. שאלה את השכנה איפה אני כי רצתה להגיד לי שלום
אמא של בת הזוג שלי שיקרה לשכנה שלא ראתה אותי כי הייתי בבידוד, כאשר היא בעצם באה לגשש
התקשרתי לבת הזוג שלי שתעזור לי דחוף לארוז
ואי עד שהצלחתי להקליד את שמה בטלפון, זה הרגיש נצח, סיוט, לחץ
איך שהתקשרתי היא הופיעה ונרגעתי
רקע:
לגבי הבית בחלום - בית שאני ואמא גרנו בו, אותו בית כשהייתי בת 13, שאחותי עזבה את הבית והתחתנה.
אמא של בת הזוג שלי - כאילו טוב לב אינסופי, מתחת מסתתרת שליטה באחרים. אובר נחמדות כדי שלא יכעסו עליה/לא יאהבו אותה. היא לא גידלה את הילדים שלה להיות עצמאיים (אח הבכור של הבת הזוג שלי יותר גרוע, תינוק ממש ומגדל עוד תינוקת - חברה שלו. קשר רעיל). אמא שלה גידלה אותה ואת אחיה פאסיבים כאלה, מרצים אחרים, ללא מרפקים בחיים. אשליית "רוך אינסופי וכלם בסדר עם כולם" בכל מחיר!
היא גורמת לי להרגיש (לא במילים, מסר נסתר, ע"י שאלות לא במקום וכו') שאני איזו עבריינית/בעייתית שהבת שלה צריכה הגנה. במקום ללמד את ילדיה להיות עצמאיים, היא בודקת מה בנות הזוג של ילדיה עושות ומגששת עבורם. (בנחמדות אינסופית בכאילו - כמובן)
פגשתי אותה כ3-4 פעמים והספיק לי. לא הבנתי למה הרגשתי כ"כ לא בסדר. עד שנפל לי האסימון. אני לא מוכנה לאשליה הזו, לא מוכנה לשחק את המשחק הזה.
אם לא לא באלי לחייך ליידה - אני לא חייבת. זה משחק
כרגע החלטתי על הפסקה מהאנשים של בת הזוג, לא כיף לבוא "תחתיה" או איתה לאנשים שלה כשהיא בריצוי ריצוי ריצוי, אמרתי לבת הזוג שלי והיא מכבדת ומודעת לזה. היא צריכה להציב לאמא שלה + אחרים גבולות. שתינו צריכות לעבור תהליך, ניפגש עם אנשים שלה בהמשך כשתתינו נתחזק.
האמת שהיא עושה את זה ואני גאה בה מאוד, אפילו בהלם שלקחה את מה שאמרתי ב2 ידיים
אני ובת הזוג שלי בתהליך גדול, עצמי (של כל אחת) + ביחד. בתהליך גדילה ואומץ.
יותר בגרות ואינדיבידואליות, יותר גיבוש הזהות, עצמאות וכו'. לא חלילה מפלצת דו ראשית. 2 אנשים בוגרים! היא מאוד חכמה ולא חסר לה כלום.
היא בתהליך היפרדות חבל הטבור מאמא שלה. היפרדות מהתפקיד של "מאמא תרזה" המושיעה ומצילה את כולם. היא מאוד רכה, אין זה אומר שהיא חייבת להכיל את כל העולם על חשבונה ועל חשבון מי שאיתה (אני) כמו שלמדה מאמא שלה. קודם אחרים, אח"כ אחרים, תמיד אחרים. משהו ממש לא מאוזן
כרגע באומץ גדול וקושי (כל הכבוד לה) היא שוברת את האשליה הזו מאמא שלה של"תת" לאדם להיות הוא, כאילו שזה תלוי בה. במחיר שהיא לא היא! לנטוש את עצמה עבור האחר. זה כ"כ דבילי (סליחה) ולא אותנטי. זה להתבלבל בין החלק שלה, של האחר ושל אלוהים.
לעצור את כל העולם ולהקשיב לאדם, להעצים ולהכיל ולהקשיב, גם כשהוא רעיל! גם כשהוא משתמש בזה! גם כשהוא תינוקי ומכור ל"חלב אם". (חברה שלה ו2 ידידים שלה שהתרחקה מהם) די, זה לא מציאותי. זה מתיימר להיות.
היה מאוד קשה להעיר אותה מזה. התחילה טיפול. היה בינינו שבר גדול כשהפצעים התערבבו. פצע הנטישה שלי מול הריצוי שלה את האחרים.
פחדתי שזהו... שייגמר בינינו (תודה שהגל עבר, תודה על הבנה וגדילה)
הייתי מעורבבת עם הפצע שלה לפני כשבועיים ולקחתי אישית שהיא נוטשת אותי מול אחרים. בסוף הבנתי שזה בכלל קשור אליה, לפצע שלה, היא נוטשת את עצמה ולכן את מי שאיתה. ואני צריכה לרפא את הפצע שלי. שהילדה פנימית שלי צריכה אותי, לא אף אחד אחר. (תודה על המטפלת שלי)
תודה על יכולת להיות תמיכה עבורה (פעם ראשונה שלי, פתאום אני לא במקום הילדי הנזקק) + דוגמה אישית. היא עושה תהליך מדהים.
*בת הזוג שלי די פאסיבית, אני מתחילה להבין את יחסי הכוחות בינינו, אני הדומיננטית. היא זקוקה לדחיפה (שמסתבר יש לי בשפע) תמיד התרגלתי שדוחפים אותי. זה מוזר, אני עוד מתרגלת
*אני לא זוכרת לאן עמדנו לטוס בחלום. רק זוכרת את הסופר לחץ של להספיק לרדת ואני לא מוכנה ולא יודעת מה לארוז.
תודה ענקית מראש