צהריים טובים יקירה,
החלום:
היינו בדירה הקודמת (אני חושבת שבת הזוג הייתה בחדר - ישנה/לא הייתה מעורבת)
פתחתי את הדלת של הבית, ואני רואה כלפי חוץ שהגינה הייתה ממש גדולה ופתוחה לרווחה, רהיטי הגינה הקבועים נעלמו, כאילו מישהו פרץ הכל, אולי היה שם רק כיסא פלסטיק פשוט, בצבע לבן, לא שלנו.
ראיתי מישהי מטיילת עם כלב בגינה שלנו, הייתי בשוק שהיא מרשה לעצמה, אבל בשם הגבולות שאלתי אותה: למה פלשתם לגינה פרטית? היא אמרה לי: "זה לא כזה נורא מה שעשינו"
זה גם הפתיע אותי, וערער אותי לגבי הגבולות, לא הבנתי, איך זה נראה לה הגיוני?
איכשהו בסוף אני חושבת שנהיינו חברות וקבענו אפילו להיפגש.
רקע:
במציאות זו גינה הרבה יותר קטנה (בית קודם) וסגורה יחסית.
אני חושבת שבעיקר בחלום היה הלם שלי/חוסר הבנה
מצד אחד היא פולשת לגינה פרטית, היא צריכה להיענש, לא? (ואי ואי אם אני הייתי עושה את זה, היו צולבים אותי)
מצד שני, איך זה נראה לה כ"כ לגיטימי? לי זה ברור שלא! אני מפספסת משהו? אני לא מבינה בני אדם ולא מבינה איך להתנהל איתם. מה הגבולות שלי, מה לגיטימי ומה לא
אני לא מבינה איך להתנהל מול אנשים רעילים, ומול אנשים ניטרליים/חברים
ואיך להבדיל ביניהם.
אם אני מציבה גבול = אני שנואה. אם האחר מציב גבול = הוא צודק ואני טועה.
אם אני נוטשת עצמי = לא עוזר. תמיד אחותי תראה בי רק את השלילי. פתאום עולה לי שתמיד היא אומרת לי"את שלילית" ובעצם היא תמיד רואה בי רק את השלילי! כאילו היא מבקרת את עצמה דרכי, את ההשלכה שהיא עושה עליי.
אני חושבת שזה כן קשור:
שלשום, מקרה אחד- שעברתי נתיב בכביש, ומישהי צפצפה לי סתם, פשוט לא רצתה לתת. אז האטתי בכוונה כדי לעכב אותה/להחזיר לה, להגן על עצמי כי נבהלתי מהצפצוף הסתמי שלה, אז כדי לא להתעלם מההתנהגות הרעילה שלה ולהגן על עצמי. מישהו עבר, אמר כנראה לי "חצופה" ונסע. הפתיע אותי שהתערב בכלל, סתם אדם זר, והפתיעה אותי התגובה החריפה שלה. הייתי אח"כ חייבת לצחוק לה במראה, כדי להראות לה ולי אצל מי הכוח באמת. זה ערער אותי איך הם נגדי, והאם אמא ואחותי צדקו שאני בעייתית. הרי תמיד לאחר מותר הכל ולי אסור הכל.
אתמול, בערב של החלום-מקרה נגדי לזה, בו מישהי בקופות בסופר הייתה תקועה במרחב שלי ושל עוד מישהו (קופות עצמאיות) במקום לחכות בתור בצד כמו כולם. לי זה ברור שמכבדים את המרחב של האחר, שלפניי בתור, שעכשיו תורו, ואת הפרטיות שלו בקופה, מבלי להידחף לו למרחב/טריטוריה.
שאלתי אותה בחצי חיוך: "אבל למה לעמוד כאן?" היא ענתה לי תשובה ממש מפגרת של ילדה (לא היה כעס), עם תירוץ שלא היה לה מקום. אח"כ הקופה נתקעה לנו והיינו צריכות את האחראי. חיכינו כי היה עסוק עם קופה אחרת. היא העירה לי הערה מפגרת שאם לא אקרא לו הוא לא יבוא. עניתי לה: מה זה יעזור? הוא עסוק. הרי הבעיה היא שהוא עסוק, לא שהוא לא שומע. עובדה, הוא הגיע והכל בסדר. אמנם ניגשתי אליו, אבל עדיין חיכיתי שיסיים.
זה גם ערער אותי הבוקר, אחרי החלום ואחרי המקרים, אם לא יצאתי עליה/כעסתי עליה אתמול בערב, כמו אלה משלשום שכעסו עליי כי עברתי נתיב (מי שואל אותם? זה אפילו לא מרחב אישי, וזה לא היה קרוב לתאונה, סתם אגו) אז זה אומר שאני מאפשרת לאחר להתנהג באופן רעיל מבלי להגן על עצמי? בת הזוג ענתה שלא חייבים להציב גבול מתוך כעס, ואהבתי את זה.
אבל אני מחפשת תשובות.
תודה מראש ויום טוב.
החלום:
היינו בדירה הקודמת (אני חושבת שבת הזוג הייתה בחדר - ישנה/לא הייתה מעורבת)
פתחתי את הדלת של הבית, ואני רואה כלפי חוץ שהגינה הייתה ממש גדולה ופתוחה לרווחה, רהיטי הגינה הקבועים נעלמו, כאילו מישהו פרץ הכל, אולי היה שם רק כיסא פלסטיק פשוט, בצבע לבן, לא שלנו.
ראיתי מישהי מטיילת עם כלב בגינה שלנו, הייתי בשוק שהיא מרשה לעצמה, אבל בשם הגבולות שאלתי אותה: למה פלשתם לגינה פרטית? היא אמרה לי: "זה לא כזה נורא מה שעשינו"
זה גם הפתיע אותי, וערער אותי לגבי הגבולות, לא הבנתי, איך זה נראה לה הגיוני?
איכשהו בסוף אני חושבת שנהיינו חברות וקבענו אפילו להיפגש.
רקע:
במציאות זו גינה הרבה יותר קטנה (בית קודם) וסגורה יחסית.
אני חושבת שבעיקר בחלום היה הלם שלי/חוסר הבנה
מצד אחד היא פולשת לגינה פרטית, היא צריכה להיענש, לא? (ואי ואי אם אני הייתי עושה את זה, היו צולבים אותי)
מצד שני, איך זה נראה לה כ"כ לגיטימי? לי זה ברור שלא! אני מפספסת משהו? אני לא מבינה בני אדם ולא מבינה איך להתנהל איתם. מה הגבולות שלי, מה לגיטימי ומה לא
אני לא מבינה איך להתנהל מול אנשים רעילים, ומול אנשים ניטרליים/חברים
ואיך להבדיל ביניהם.
אם אני מציבה גבול = אני שנואה. אם האחר מציב גבול = הוא צודק ואני טועה.
אם אני נוטשת עצמי = לא עוזר. תמיד אחותי תראה בי רק את השלילי. פתאום עולה לי שתמיד היא אומרת לי"את שלילית" ובעצם היא תמיד רואה בי רק את השלילי! כאילו היא מבקרת את עצמה דרכי, את ההשלכה שהיא עושה עליי.
אני חושבת שזה כן קשור:
שלשום, מקרה אחד- שעברתי נתיב בכביש, ומישהי צפצפה לי סתם, פשוט לא רצתה לתת. אז האטתי בכוונה כדי לעכב אותה/להחזיר לה, להגן על עצמי כי נבהלתי מהצפצוף הסתמי שלה, אז כדי לא להתעלם מההתנהגות הרעילה שלה ולהגן על עצמי. מישהו עבר, אמר כנראה לי "חצופה" ונסע. הפתיע אותי שהתערב בכלל, סתם אדם זר, והפתיעה אותי התגובה החריפה שלה. הייתי אח"כ חייבת לצחוק לה במראה, כדי להראות לה ולי אצל מי הכוח באמת. זה ערער אותי איך הם נגדי, והאם אמא ואחותי צדקו שאני בעייתית. הרי תמיד לאחר מותר הכל ולי אסור הכל.
אתמול, בערב של החלום-מקרה נגדי לזה, בו מישהי בקופות בסופר הייתה תקועה במרחב שלי ושל עוד מישהו (קופות עצמאיות) במקום לחכות בתור בצד כמו כולם. לי זה ברור שמכבדים את המרחב של האחר, שלפניי בתור, שעכשיו תורו, ואת הפרטיות שלו בקופה, מבלי להידחף לו למרחב/טריטוריה.
שאלתי אותה בחצי חיוך: "אבל למה לעמוד כאן?" היא ענתה לי תשובה ממש מפגרת של ילדה (לא היה כעס), עם תירוץ שלא היה לה מקום. אח"כ הקופה נתקעה לנו והיינו צריכות את האחראי. חיכינו כי היה עסוק עם קופה אחרת. היא העירה לי הערה מפגרת שאם לא אקרא לו הוא לא יבוא. עניתי לה: מה זה יעזור? הוא עסוק. הרי הבעיה היא שהוא עסוק, לא שהוא לא שומע. עובדה, הוא הגיע והכל בסדר. אמנם ניגשתי אליו, אבל עדיין חיכיתי שיסיים.
זה גם ערער אותי הבוקר, אחרי החלום ואחרי המקרים, אם לא יצאתי עליה/כעסתי עליה אתמול בערב, כמו אלה משלשום שכעסו עליי כי עברתי נתיב (מי שואל אותם? זה אפילו לא מרחב אישי, וזה לא היה קרוב לתאונה, סתם אגו) אז זה אומר שאני מאפשרת לאחר להתנהג באופן רעיל מבלי להגן על עצמי? בת הזוג ענתה שלא חייבים להציב גבול מתוך כעס, ואהבתי את זה.
אבל אני מחפשת תשובות.
תודה מראש ויום טוב.
