שלום לחולמת , העתקתי ושיניתי (לפי הבנתי) את הסגנון של החלום וגם חילקתי אותו לפסקאות, כדי שיהיה קצר יותר ומובן יותר וגם שיהיה לי קל לנתח אותו. החלום אינו קל ולא היה קל לפרוש. מקווה שהצלחתי. אני מעתיקה את החלום בגרסה שלי ואחר כך , למטה אני מפרשת אותו
החלום בגרסה המתוקנת שלי
חלק א – החולמת נכנסת לשוק הישן הנאה
אמא שלנו ביקשה ממנה ללכת לקנות תפוח אדמה עם דגש שיהיה עם חול (טבעי אולי הכוונה), כנראה היה סוג של אירוע משפחתי או אורחים מגיעים. אחותי שחלמה חלום זה , הלכה לקנות לאימא את תפוחי האדמה ונכנסה למקום שנראה יפה בהתחלה, עם הרבה תאורה צהובה כמו אווירה של שוק ישן.
חלק ב: השוק הישן הוא בניין מפחיד שחדריו מתחת לאדמה
פתאום אחותי רואה שאני ואחותי השניה איתה (אנחנו 3 אחיות) במין בניין ישן מפחיד דומה לבית של סבא שלי שהוא בית בעל אופי בניין של בתים ערבים ישנים. יש תאורה צהובה גם והרבה חדרים מתחת לאדמה, הבניין כולו מתחת לאדמה ותקרה נמוכה, ואז אמרנו בבהלה ופחד: מה זה המקום הזה?!
חלק ג – הפגישה עם המתים
היו שם אנשים מתים זקנים עם שיער לבן מאוד, כולם גברים ובערך אותו גובה. המתים יצאו מהחדרים (היה הרבה חדרים) כדי להיפגש לשתיית איזה משקה במרכז הבניין כמו סלון.
המת שמזג למתים את המשקה, דומה לפי מה שאחותי אומרת לדוד שלי מצד אמא (שהוא היום חי ועדיין לא כול כך זקן) והיה חלק מהפנים שלו פניו היו מושחתים: רירית אדומה של בשר חשוף היתה תלוייה על פניו בצידם הימני, חלקה באוויר.
המתים בכלל לא נתנו שום תשומת לב אלינו ושום התייחסות כאילו אף אחד לא הגיע אליהם.
חלק ד – החולמת מגיעה לעולם הבא שבו חיים לנצח והיא לא רוצה בחיים כאלה!
מישהו אחר ( לא אחד המתים) הגיע אלינו לא מוכר לאחותי כיוון אותנו לחדר שלנו, ואמר : "זה החדר שלכן"
בחדר שלנו היו מיטות לבנות צרות, והחדר קטן ויש בחדר חלון קטן שנכנס ממנו אור נוצץ לבן שאי אפשר לתאר... אני ואחותי השנייה (לא זאת החולמת אלא האחרת) לא התרגשנו מכלום- נרדמנו בשקט במיטות הלבנות. החולמת לא נכנסה למיטה ולא נרדמה. היא נבהלה לפתע וצעקה: "איך אתן יכולות לישון פה ? אני לא יכולה להישאר במקום הזה !"
היא הרגישה שבמקום זה היא תחייה לנצח, והיא לא רוצה להישאר שם לנצח ותחושה זו הבהילה אותה מאוד.
חלק ה – החולמת מחליטה בסוף להיכנס למיטה
בסוף היא ראתה שאחיותיה ממשיכות לישון . לכן היא התייאשה ומחוסר ברירה והחליטה להיכנס גם היא למיטה. היא פתחה את הסדין ופתאום היא מגלה לחרדתה - כתמי דם עם שערות מגולחות שחורות!! היא פרצה בצעקה: "אני רוצה לחזור לחיות איפה שהייתי". היא חשבה בליבה שהיא אולי מתה עכשיו והיא נמצאת עכשו בעולם הבא.
היא הסתכלה לעבר החלון שנכנס ממנו אור וחשבה לעצמה שזה בלתי אפשרי לצאת משם כי החלון היה קטן וגבוה ובלתי אפשרי לצאת ממנו רק לראות שיש אור אבל לצאת אי אפשר. בכל הזמן הזה, אני ואחותי המשכנו לישון במיטות הלבנות - שינה שלווה, כאילו שום דבר לא קרה.
עד כאן החלום בניסוח שלי. להלן הפרוש לכל חלקי החלום:
חלק א – החלום נפתח בסצנה שגרתית ובאנלית. אורחים עומדים להגיע ואימא מבקשת מהחולמת לקנות תפוחי אדמה לארוחה. החולמת הולכת לשוק, שם יש תאורה צהובה, המקום נאה ושקט עד כאן הכול בסדר! אבל ...החולמת שמה לב שלשוק הזה יש לו אוירה של שוק ישן - וזה סימן לבאות. כאן מתחילה התפנית בעלילה המפותלת ומה שהיה בהתחלה ישתנה בסוף.
[בהמשך מסתבר שהשוק הזה הרבה הרבה יותר ישן ממה שרואים ... והאורחים הם לא בני המשפחה שצריכים לבוא לבקר אצל אימא. האורחים או יותר נכון האורחות – הן שלוש אחיות שאחת מהן היא החולמת בעצמן. והן אורחות בעולם אחר לגמרי מאשר העולם שהן מכירות...]
חלק ב- שלוש האחיות מגיעות לבית שדומה לבית סבא אבל הוא בכלל .... נמצא מתחת לאדמה. תקרת המקום נמוכה והמקום מעורר בהן פחד מפני הבלתי נודע. ואכן המקום הולך ונעשה יותר מפחיד בהמשך!
בחלק ג – הסתבר ששם גרים זקנים מתים! אבל הם חיים ואפילו שותים איזה משקה! המתים הללו, בכלל לא שמים לב לאורחות שנכנסו לעולמם! הם מנותקים מהעולם החיצוני והוא לא נוגע להם בכלל- הם עסוקים בעצמם. מי שמזג להם את המשקה, הוא אדם שדומה לדוד העני שלכן (אדם שהיה בעבר אומלל למדי) שפניו מושחתים באופן איום ונורא, אבל למרות שהוא מזעזע במראה – הוא לא נראה סובל והוא ממשיך בעבודתו כאילו לא קרה כלום וגם הוא אינו מתייחס לאורחות שנכנסו למקום.
החולמת חלמה על העולם הבא, שהמעורר פחד גדול כי איש לא יודע איך הוא נראה ומה קורה שם. ובעצם... לא קורה שם כמעט כלום. המתים ממשיכים לחיות אחרי המוות והם עם עצמם. לא פוגעים באף אחד שמגיע. ואפילו לא סובלים גם אם הם פצועים.
לחלום עד כאן יש שני פנים: חלום מנחם וחלום המשקף חרדות
החלום בפרשנות אופטימית - מנחם את החולמת שהמוות שממנו כולם כה חוששים (וגם החולמת בעצמה חוששת ממנו, למרות גילה הצעיר) הוא בעצם לא מצב רע כל כך. יש חיים אחרי המוות! ואחרי המוות ואין יותר סבל! גם המראה החיצוני, (שכה חשוב בעולם הזה ) אינו חשוב בכלל, בעולם הבא. המוות מגיע מאוחר, בגיל זקנה ולחולמת יש עוד זמן עד אז.
החלום הזה , בפרשנות פסימית - משקף לחולמת את פחדי המוות שלה. אולי החולמת חוששת ממוות בחיים - כמו הדוד העני שסבל בחיים. היא חוששת שאם היא לא תגשים את משאלות ליבה, היא תמות ללא עקבות בעולם הזה שנמצא מעל האדמה. יתכן שמה שעורר את חלום המוות הוא מגפת הקורונה, הקוטלת אנשים רבים ועלולה לפגוע גם בה ובבני המשפחה. גם מחלת הקורונה, פוגעת באנשים צעירים ובריאים והם נזקקים לטיפול שכרוך בהנשמה ובהרדמה למשך זמן רב. מצב כזה של הרדמה – דומה לביקור בעולם הבא וביקור כזה, עלול להשאיר את החולה שם לנצח ומי יודע מי יתגלה חולה מחר או מחרתיים.
חלק ד ' - החולמת עם אחיותיה מגיעות בסוף לחדר שינה קטן עם מיטות לבנות וחלון גבוה המפיץ אור אלוהי. האחיות מתייחסות למקום כאילו הוא בית מלון קטן. בניגוד לחלק ב - ששם בכניסה לבניין התת קרקעי הן נבהלו מהבלתי נודע, דווקא כאן הן מרגישות בסדר גמור!! שתי האחיות נכנסות למיטותיהן , נרדמות מייד ולא שמות לב לאחותן (החולמת ) ולמה שעובר עליה ולסביבה. שום דבר אינו מעיר אותן משנתן גם לא צעקות הבהלה של החולמת. הסיצנה הזו, מאוד מזכירה את המתים מהחלק ג' הקודם! גם המתים "החיים" בחלק ג' - לא שמו לב לאחיות שנכנסו לעולמם (לעולם הבא) וגם האחיות של החולמת בחלק ד'- גם הן ישנות ואינן מרגישות כלום. האחיות ישנות בעולם הבא, כאילו הן בבית מלון. הכול בסדר אצלן!! הן שלוות לגמרי!! הן אינן פוחדות משום דבר. רק החולמת אינה יכולה לישון שם... למה?? מה היא מגלה שם במקום הזה??
החלום אומר לחולמת – חיי נצח או חיי העולם הבא, שכולם רוצים בהם, הם קללה ולא ברכה. אי אפשר למות שם, אי אפשר לחיות שם ואי אפשר לברוח משם. זה... בית סוהר נצחי. המוות הסופי עדיף.
כדי לא להגיע למקום הזה, יש להגשים את חיי הנצח - בחיים עצמם. צריך להגשים מטרות בחיים ולהשאיר בהם חותם לעתיד. עליה להגשים את ייעודה ומטרותיה, כל עוד היא צעירה. לא לכלוא את עצמה בכלא עצמי. לא להיות בודדה. ולא פחות חשוב – שיהיה לה המשך. אולי באיזה עיסוק שיביא תועלת לעצמה ולאנשים, איזה מפעל חיים ואולי (גם) נישואין.
בהמשך בחלק ה' יש לדעתי , איזו רמיזה לנישואין וגם חשש גדול מהם.
חלק ה - החולמת מרגישה שאין לה ברירה, אלא לעשות מה שהאחיות שלה עשו - להיכנס למיטה ולישון גם היא. אבל כשהיא מפשילה את הסדין, היא מגלה שזו לא מיטת שינה!! זו מיטת כלולות!! מה שהיא מגלה ( בלי שהיא הרגישה בכלל) שמיטב הזו ממש, נראית בברור עדות של ליל הכלולות: דם הבתולין ושערות שחורות על הסדין!! דם ושיער שנשר, מסמלים חרדה איומה. אין פלא שהחולמת פורצת בזעקות שהיא רוצה לחזור למקומה הקודם ( להיות רווקה). אבל אין דרך חזרה וגם אין מי שיעזור לה, גם לא אחיותיה הישנות בקרבת מקום, שינה עמוקה וממושכת..
הפרוש הפסימי לחלום אומר: החולמת חוששת מאוד מזוגיות והיא רואה במצב הזה – מצב הדומה למוות אלים, ומדמם ובית סוהר גם יחד.
הפרוש האופטימי לחלום אומר לה, שהיא צריכה לקבל את החיים כפי שהם. כמו שהמתים בחלום שלה, מקבלים את המצב שלהם וכמו שהאחיות שלה בחלום הפסיקו לפחד והן מקבלות את המצב ונרדמות במקום זר, בלי חששות - כך היא צריכה לנהוג! עליה להגשים את עצמה לפני המוות ולפני שהיא לא תוכל לברוח למקום טוב יותר (לעבר החלון שבו בוקע האור האלוהי מלמעלה).
אנחנו כולנו נוצרנו להגשים חלומות ושאיפות וייעודים לפני המוות . מי שלא עושה זאת, נובל ומת בחיים ( כמו המוזג בחלום הדומה לדוד בחלק ג') אסור לפחד מפני המוות ומפני העתיד. כמו שהמתים בחלום, עסוקים בעצמם בשקט ולא עסוקים בדברים אחרים, כמו האחיות שלה, הנרדמות בשלווה ואינן עסוקות בחרדות, גם החולמת צריכה לנהוג ככה. לקבל את עצמה כפי שהיא ולמצוא את דרכה בחיים. להתגבר על פחדי המוות והפחדים מזוגיות ומימוש הנישואין.
החלום אינו נבואי!! הוא אינו מגלה עתידות. הוא מגלה רק מה שהחולמת חושבת בעצמה בתת מודע שלה. החלום יכול לתת כיוון ולהציף את הרצונות הכמוסים של החולמת וגם את פחדיה. עכשו החולמת מודעת לרצונותיה ולפחדיה גם יחד. היא יכולה לבחור מה לעשות כדי להגשים את רצונותיה וכדי להתמודד עם פחדיה.
אשמח לקבל חוות דעת של החולמת על החלום הזה. מה התאים לה ומה לא. ואם לא התאים שום דבר, שהיא תנסה לחשוב עכשו, על פרוש משלה ואולי היא תוכל לשתף אותנו בפרוש שלה בפורום. רק בריאות ושלוות נפש תמיד!
