הי רחי2
החלום ארוך יחסית ויש בו הרבה פרטים ומעט עלילה. הילדים נמצאים אבל כמעט שאין שום התרחשות בקרבתם פרט לבת הבכורה. היה לי חסר מערכת היחסים עם הילדים ואם יש משהו שלא כתבת בעבר על מערכת היחסים עם בעלך. יש בחלום התרחשות
(סמלים) שזקוקה לפענוח יותר מעמיק, ביחס למידע רקע שנתת. מאחר שיש לי רקע כל שהוא מחלומות קודמים, אני אסתמך עליו, אבל לדעתי הפרוש הממשי מצריך רקע יותר מפורט. בנוסף האופנוע הופך לאוטו ? כי הזכרת שהחניתם את האוטו. כל פרט חשוב בחלום!! החלום זו חידה ולכל פרט יש משמעות. כמו כן החלום לא נראה גמור. אני מתייחסת אליו כאילו הוא גמור.
חלק א – הנסיעה אל משרד הפסיכולוגית
הנסיעה לפסיכולוגית הוא כמעט חלום בפני עצמו. את, בעלך והילדים רוכבים על אופנוע ונוסעים במדבר לכיוון משרד הפסיכולוגית (יתכן שהמסע הוא דווקא לדירה המיוחלת). הסצנה הזאת משרה תחושה של נסיעה במדבר בארץ לא זרועה. מצד אחד אתם משפחה מלוכדת, שני הורים ושלושה ילדים על אופנוע אחד, זה מסע שיכול להיות קשה ויכול להיות חוויתי ונפלא... אבל אין פה רגשות! לא שמחה ולא עצב. לא קשה ולא מלהיב. אבל הנוף השומם מראה שבעצם אין כאן עניין! המקום לא מעניין, המסע אינו מלהיב. המטרה היא להגיע לפסיכולוגית של בעלך ,שהוא ישוחח איתה על בעיותיו, אבל הוא לוקח את כל המשפחה אליה. כלומר – הבעיות שלו משפיעות על כל המשפחה! כל המשפחה משתתפת במסע שלו לפתרון או לתובנות כל שהן, אצל הפסיכולוגית. אם הטיפול או העצות יצליחו – אז גם המשפחה תיוושע או תהיה הקלה לכולם. עד אז... אתם נוסעים במדבר שממה, אבל הדרך מרגישה לכם טבעית... כלומר עד שתגיעו למקום, אתם אולי ביחד אבל לבד, ללא עזרה, ללא תמיכה, במקום מרוחק ולא מעניין, מקום לא עויין אבל גם לא תומך, אין חשיבות לזמן או לדרך אתם זורמים בהווה לעבר איזו שהיא מטרה לא ממש ברורה. לא ידוע לכם בדיוק הכיוון ומה תעשו שם (או מה יקרה) כשתגיעו ליעד, אבל גם אינכם מוטרדים. ככה זה עד עכשו. מעכשו המצב עומד להשתנות, לטובה? לרעה?
פתאום יש שינוי במסע במדבר! הפלא ופלא – בצד שמאל פקק תנועה! סוף סוף אתם לא לבד, אבל עדיף היה להיות לבד... הדרך למטרה חסומה מרוב מכוניות. כלומר במקום שיש שם אנשים הם עצמם בודדים, ספונים בתוך מכוניותיהם ( בלתי נראים) וגם הם ממהרים למחוז חפצם, אבל מתעכבים בדרך ומעכבים את האחרים וגם אתכם! האנשים בדרך (ליתר דיוק מכוניותיהם), הם אלמונים ואין לכם שיג ושיח איתם, אבל הם חוסמים את הדרך שלכם. לא די שאין לכם עזרה, יש לכם אפילו ... מכשול! מי הם האנשים הללו בחייכם? שכנים? חברים לעבודה? יריבים? חמותך? או אולי אלה לא אנשים אלא מצבים או מחסומים (מציאת דירה שמעסיקה אותך הרבה זמן), המקשים עליהם להתקדם במסלול לעבר המטרה ( עצות, הפתרונות). גם כאן אין אצלך כמעט רגשות! את חושבת שאולי תאחרו לפגישה אבל אינך דואגת? מדוע המצב לא מדאיג אותך? האם בגלל שאת לא מאמינה במטרה? את גם אינך מדברת ואינך מציעה לבעלך עזרה או רעיון. את רק נוסעת איתו כאילו שזו גזרת גורל, ללא בחירה. דווקא הפעם - בעלך הוא גם בעל תושיה!! הוא מוצא דרך פנויה אחרת ועולה בזריזות במעלה ההר לעבר המשרד. ואת? את לא מתפעלת ולא מתרגשת, ובכלל כאילו את מחוץ למקום ההתרחשות.
והילדים? הם עצמם נוכחים נפקדים! הילדים איתכם אבל אינם משתתפים בהתרחשות. כאן היה לי חסר רקע לנתח את המצב. מדוע הילדים נמצאים אבל חסרים. אני מניחה, לפי רקע קודם שהיחסים בינך לבין בעלך הורעו לאחר לידת הבת הבכורה. אולי היה צריך אז ללכת לפסיכולוגית ועכשו זה מאוחר, ולא יעזור? אולי עכשו גם שאר הילדים שנולדו אחר כך, נפגעו או נפגעים מהמצב שההורים אינם חיים באושר ביחד שאינו מודל טוב לזוגיות? אולי בגלל שהילדים אינם יכולים להשתתף בפתרון מציאת הדירה ולכן הם אינם מופיעים בחלק הזה וברוב החלום?
חלק ב' - במשרד הפסיכולוגית
במשרד יש אנשים! הפסיכולוגית ועוד שתי נשות צוות. גם הילדים נוכחים לפתע! המקום עמוס ומתרחשים בו אירועים מפתיעים!
א. הבכורה מקבלת זריקה בפניה, היא מתנגדת קצת ואת – אינך מופתעת ( מדוע? האם את מאמינה בפסיכולוגית שתעשה רק טיפול נכון, או את נסחפת אחר האירועים? ) את שואלת מה זה ומקבלת תשובה בלתי הגיונית בעליל ואינך מוחה. הקטע הזה מראה לדעתי, שהבת זקוקה לעוד טיפול או חיזוק או אמצעי לא נעים ( שהיא מתנגדת לו) אבל חיוני לה - כדי, כדי להתגבר על הקשיים בבית או בחוץ ( בהתנהלותה או ברגשותיה) ולהיות חסונה ( מחוסנת) לא סתם מחוסנת אלא "מחוסנת בַַּפַָָּנִים" כלומר – "מחוסנת מִבִּפְנִים! "
ב. מסתבר שמי שעובר את הטיפול הפסיכולוגי זה... את. כולם נמצאים יחד באותו חדר. בעלך והילדים ממתינים לסיום הטיפול שלך, בצד סמוך לשולחן משלהם. את והמטפלות מקיימות את המפגש. מוזר לך שכולכם באותו חדר. מדוע? כאן חסר היה לי רקע למערכות היחסים ביניכם. כנראה שבבית, כל אחד עסוק בענייניו במקום אחר, ולכן זה מפתיע שכאן אתם ביחד, בשקט ונותנים לך לעבור טיפול בסבלנות רבה, שזה די לא שגרתי אצל רוב הילדים... מכל מקום, גם בקטע הזה – הילדים נוכחים נפקדים! וגם בעלך. הם ממתינים לך! אם בתחילת החלום בעלך הוביל ופעל ואת היית פסיבית לגמרי, הרי שעתה הם הוא פסיבי ואת פועלת. את לא סתם פועלת! את חסרת מנוחה. משחקת ללא הרף עם קוביה תוך כדי מונולוג על עצמך, והפסיכולוגית מעירה לה על פעלתנות היתר שלך בידיים. הקטע הזה משתקף אולי ( תשפטי בעצמך) שאת חסרת מנוחה וחייבת לפעול. ידייך פעילות ללא הרף, אבל... זו פעילות סרק! אין לה מטרה והיא רק יכולה להפריע לשיחה. נסי לחושב, מהי פעילות הסרק הזאת. אולי את מנקה יותר מדי את הבית ( בעקבות OCD של בעלך בעניין הניקיון?) אולי את עסוקה בפעילות ספורט/ עבודה קשה מדי ? חיפושי דירה תכופים ללא תוצאות?
בידיים שלך נמצאת קובית לגו או קובית שוקולד. אינך יודעת בדיוק ואינך מתעניינת . אכן בידיים שלך יש קוביית לגו שאין לה שום שימוש בחייך. קוביה זו היא סתמית. את עסוקה בדברים סתמיים שאין להם התחלה ואין להם סוף והם אפילו מפריעים. אבל בידיים שלך נמצאת בו זמנית גם קובית שוקולד! קוביה טעימה, אכילה נפלאה! אבל... את אינך אוכלת אותה ואינך מתענגת על טעמה. בידיים שלך – קוביית השוקולד היא... סתמית לגמרי. למה? אני הייתי מפרשת ( תשפטי!) שבידיים שלך יש קוביה פלאית שיכולה להיות קובית שוקולד נהדר או קובית פלסטיק חסרת שימוש. אם תנוחי ותפעלי בשקט בלי לחץ ( הידיים מתחת לשולחן כעצת הפסיכולוגית) – את תוכלי להפוך את הפלסטיק הסתמי לשוקולד. הקוביה בידך. היא קובית משחק סתמי או משחק אמיתי, משחק החיים. הכל בידיים שלך, כשאת במנוחה רגשית, רגועה ויכולה לקבל החלטות.
חלק ג – כניסת קבוצת בני הנוער
לפתע מתרחש אירוע הזוי לגמרי אבל גם הוא נראה טבעי, בסדר - כמו הנסיעה במדבר. קבוצת בני נוער משתלטים על המשרד ( ובוודאי מרעישים), פותחים טלויזיה ומתנהגים כאילו הם בבית שלהם. הפסיכולוגית לא ניסתה לעצור אותם. הסצנה הזו היא בעצם כמו פקק התנועה שהיה בדרך לשם! (בני נוער= פקק תנועה). ארוע עוצר תהליך. סוף סוף את הגעתם למשרד והתקבלתם ואת בשיחה והנה הכל נעצר. בניגוד לפקק התנועה הקודם, שבו בעלך מצא דרך חלופית ולא נתקע ולא היו בעיות או עיכובים, דווקא כאן היו עיכובים. מה מסמלים בני הנוער? האם הם מסמלים את הילדים המתבגרים שלך? בחלום הילדים שלך שקטים למופת, אפילו כמעט חבויים. האם במציאות זה אחרת? אולי בני הנוער הם אנשים רעשניים או ארועים שמפריעים לך בחיים ועוצרים אותך. אולי עול הבית והפרנסה הוא שעושה רעש בחייך (טלויזיה) ואינך יכולה ( כמו הפסיכולוגית בחלום) למנוע זאת וזה גם "דבר שבסדר" כלשונך. הפסיכולוגית לא עצרה את החבורה, אבל היא סיימה את העבודה שלה איתך וצריכה לצאת מהמשרד.
יש כאן כמה פרושים
א. את רוצה לעזוב את הרוטינה של חייך ( או הפרעות ) השגרתיים ולצאת החוצה
ב. את חשה שהזמן שלך נגמר, המשרד שלך עומד לשנות פנים. אולי בעבודה אולי בבית.
ג. הזמן לחיפוש דירה מתאימה הולך ואוזל, צריך לצאת ולחפש או אולי לסגור את המשרד ולא להמשיך לחפש. חבל על הזמן!
חלק ד – היציאה מהמשרד
אם בגלל שהזמן עבר או העיכוב שעשו בני הנוער או שניהם, את ומשפחתך יוצאים החוצה. בעצם הטיפול לא נגמר ואולי אפילו לא ממש התחיל.... ובעלך – הוא בכלל לא קיבל שום טיפול והילדים, בכלל לא היו צריכים להגיע. הכל היה לשווא.
המסע שהתחיל במדבר, הסתיים במדבר. לא היה משהו משמעותי באמצע. אולי התחלה של רעיון (להסתיר את הידיים הפעילות לשווא או משחקות), אבל שום דבר רציני נוסף. את יורדת (!) והבכורה והצעיר איתך. בעלך והאמצעי יורדים לפנייך. אתם פחות מלוכדים עכשו ביציאה החוצה. אולי זה סמלי שבחוץ אתם יכולים לבחור להיות במידה מסויימת בנפרד. כל אחד מכם הולך בקצב שלו, אבל כולכם רוצים לחזור הביתה.
היציאה מהמשרד היא ירידה מההר שאליו עליתם למרות העיכובים. נסעתם במדבר התגברתם על העיכובים ועליתם להר לצורך טיפול בבעלך. הגעתם למקום ואז... הטיפול ניתן דווקא לביתך ולך ללא תכנון מראש! והתוצאות? – לא ברורות. המשימה שלשמה יצאתם לדרך הארוכה – הסתיימה בקול ענות חלושה. הסוף הוא שבעלך ממתי לך ולילדים, על האופנוע בדרך חזרה. אתם שבים ומתלכדים יחד.
האם החלום רומז על איזה שהוא השלמה ששום דבר לא יתרומם או יירפא בבית? האם החלום מבטא תחושת תבוסה ( ירידה) ששום טיפול לא יעזור? אולי דווקא תחושת השלמה שצריך להתלכד ולהמשיך למרות כל הקשיים? בעלך צריך אותך ומחכה לך. הוא אבי ילדייך והוא חלק מהמשפחה וצריך לחזור יחד? או אפילו – טוב לחזור יחד, משפחה זקוקה ללכידות והילדים צריכים את שני הוריהם בכל עת.
אין לי הרבה תשובות, אבל יש לך חומר למחשבה. החלום אינו נבואי, הוא מבטא את מחשבותייך הכמוסות וההתלבטות הפנימית שלך.
אשמח לחוות דעתך על פרוש החלום - מה מתאים לך ומה לא. זה יעזור לי בפרוש החלומות הבאים. ובעתיד תרחיבי את הרקע לחלום כדי להיטיב לפרשו.
