צהריים טובים,
התלבטתי אם לכתוב את החלום הזה או להתעלם ממנו. מנסה לכתוב
אם לא אומר הרבה - לא נורא.
החלום:
חלמתי שהייתה לי תינוקת
היא ישנה, השארתי אותה במיטה שלי בדירה הישנה. שמתילה כרית שלא תיפול
קיויתי לחזור מהר כשהיא עוד ישנה
אבא שלי לקח אותי לביה"ח, אני לא זוכרת מה קרה לי.. ובדרך דאגתי לה וקיוויתי שהכל בסדר איתה
אמא שלי בסוף הלכה לבדוק מה איתה והייתה איתה, וזה מאוד הפתיע אותי.
שאלתי את אמא שלי אם ההתינוקת התעוררה כשהיא באה או בכתה
נראלי שענתה שלא, ושהכל היה בסדר איתה.
ממש דאגתי והצטערתי שלא לקחתי אותה איתי
פחדתי שהיא תפול מהמיטה
או שתתעורר ולא תדע איפה אני.
רקע:
התערבבתי מעט עם בת הזוג שלי, לומדת בהדרגה איך לנהל את זה נכון. להמשיך להיות אני האינדיבידואל
זה חשוב לי וגם לה.
היא בדפוס של ריצוי מול אחרים, כשהיא מוותרת על עצמה למען אחרים היא מוותרת על כל מה שקשור אליה וחשוב לה, גם עליי או על הקשר שלנו.
דוגמה: אם אני יושבת איתה ועם אנשים שלה, הם תמיד צודקים ואני תמיד טועה. הם תמיד זקוקים לחמלה ואני תמיד אסתדר. רבתי איתה על זה מאוד
ציפיתי שהיא תיהיה איתי או מינימום ניטרלית. שכחתי אני בעצמי להיות איתי. להיות אני לא משנה מה
לאהוב אותי גם כשכולם שונאים אותי
הייתי משותקת מולם, לא אמרתי את דעתי כדי לא לעורר התנגדות. היא "מאמא תרזה" של רוך ומחלה אינסופית, כולם רוצים לשאוב ממנה אנרגיה.
זה סיוט לבוא איתה לאנשים שלה או לבוא "תחתיה" כי כולם מצפים ממנה להמשיך לקבל את זה שהיא נתנה כל החיים - אהבה ללא תנאים, הקשבה חמלה ברמה מוגזמת.
כרגע הוחלט שאני לא נפגשת איתה עם אנשים שלה, לא יכולה עוד לשאת את זה, זה הפגיש אותי עם עלבון גדול, תודה על גדילה.
גם הריצוי שלה מול אמא שלה האוטוריטה על חייה, זה בלתי נסבל כל הצביעות וה"פוצי מוצי"
למזלי היא לא בהכחשה, היא התחילה טיפול ומכירה בזה. (רק להיום)
היא התעוררה וקשה לה מאוד לקלוט את הדפוס הזה שלא ראתה בעצמה.. שאני ראיתי הייתי עם זה לבד
הפחד שלי לאבד, אותה או את העבודה.. מקווה שיחלוף.
אבל מזכירה לעצמי שהכי חשוב זה להיות עם הילדה הפנימית שלי ולא לנטוש אותה. כל מה שהטבחתי לעצמי אחרי הפרידה מהנרקיסיסטית
להיות הורה אוהבת לעצמי מחדש
כרגע שתינו מטופלות, האש יחסית נרגעה. אני עוזרת לה כמה שאני יכולה בתמיכה והכלה לפתח סמכות פנימית
בהמשך נראה אם יש צורך בטיפול זוגי/יחד.
התלבטתי אם לכתוב את החלום הזה או להתעלם ממנו. מנסה לכתוב
אם לא אומר הרבה - לא נורא.
החלום:
חלמתי שהייתה לי תינוקת
היא ישנה, השארתי אותה במיטה שלי בדירה הישנה. שמתילה כרית שלא תיפול
קיויתי לחזור מהר כשהיא עוד ישנה
אבא שלי לקח אותי לביה"ח, אני לא זוכרת מה קרה לי.. ובדרך דאגתי לה וקיוויתי שהכל בסדר איתה
אמא שלי בסוף הלכה לבדוק מה איתה והייתה איתה, וזה מאוד הפתיע אותי.
שאלתי את אמא שלי אם ההתינוקת התעוררה כשהיא באה או בכתה
נראלי שענתה שלא, ושהכל היה בסדר איתה.
ממש דאגתי והצטערתי שלא לקחתי אותה איתי
פחדתי שהיא תפול מהמיטה
או שתתעורר ולא תדע איפה אני.
רקע:
התערבבתי מעט עם בת הזוג שלי, לומדת בהדרגה איך לנהל את זה נכון. להמשיך להיות אני האינדיבידואל
זה חשוב לי וגם לה.
היא בדפוס של ריצוי מול אחרים, כשהיא מוותרת על עצמה למען אחרים היא מוותרת על כל מה שקשור אליה וחשוב לה, גם עליי או על הקשר שלנו.
דוגמה: אם אני יושבת איתה ועם אנשים שלה, הם תמיד צודקים ואני תמיד טועה. הם תמיד זקוקים לחמלה ואני תמיד אסתדר. רבתי איתה על זה מאוד
ציפיתי שהיא תיהיה איתי או מינימום ניטרלית. שכחתי אני בעצמי להיות איתי. להיות אני לא משנה מה
לאהוב אותי גם כשכולם שונאים אותי
הייתי משותקת מולם, לא אמרתי את דעתי כדי לא לעורר התנגדות. היא "מאמא תרזה" של רוך ומחלה אינסופית, כולם רוצים לשאוב ממנה אנרגיה.
זה סיוט לבוא איתה לאנשים שלה או לבוא "תחתיה" כי כולם מצפים ממנה להמשיך לקבל את זה שהיא נתנה כל החיים - אהבה ללא תנאים, הקשבה חמלה ברמה מוגזמת.
כרגע הוחלט שאני לא נפגשת איתה עם אנשים שלה, לא יכולה עוד לשאת את זה, זה הפגיש אותי עם עלבון גדול, תודה על גדילה.
גם הריצוי שלה מול אמא שלה האוטוריטה על חייה, זה בלתי נסבל כל הצביעות וה"פוצי מוצי"
למזלי היא לא בהכחשה, היא התחילה טיפול ומכירה בזה. (רק להיום)
היא התעוררה וקשה לה מאוד לקלוט את הדפוס הזה שלא ראתה בעצמה.. שאני ראיתי הייתי עם זה לבד
הפחד שלי לאבד, אותה או את העבודה.. מקווה שיחלוף.
אבל מזכירה לעצמי שהכי חשוב זה להיות עם הילדה הפנימית שלי ולא לנטוש אותה. כל מה שהטבחתי לעצמי אחרי הפרידה מהנרקיסיסטית
להיות הורה אוהבת לעצמי מחדש
כרגע שתינו מטופלות, האש יחסית נרגעה. אני עוזרת לה כמה שאני יכולה בתמיכה והכלה לפתח סמכות פנימית
בהמשך נראה אם יש צורך בטיפול זוגי/יחד.
