the king in yellow
New member
חלום צלול טרי וחם
ככה באמצע השנ"ץ הגיע חלום צלול איכותי וטוב כדי להזכיר לי למה אני אוהב אותם כל כך.
אני נמצא באיזה חדר, ויודע שאני במלון בחו"ל. יש שם כמה אנשים, וביניהם מישהי מבוגרת שאני מתחיל לדבר איתה.
אני מכריח את עצמי לדבר באנגלית כמובן, ובחלום זה ממש קשה לי משום מה. אני מסביר לה איזה חישוב בהסתברות.
לאט לאט אני מבחין שהיא באצם סבתא שלי, שעבדה עלי וגרמה לי לחשוב שהיא מישהי זרה. אני מתחיל לצחוק, קם ומחבק אותה.
יוצא החוצה מהמלון, ורואה שאני ברחוב שטוף אור שמש. רק אז אני שם לב שאני בלי חולצה.
אני נכנס חזרה פנימה, מאתר את החולצה שלי ולובש אותה.
כשאני שולף את הראש דרך הצווארון אני רואה מולי ילד מהעבודה שלי (אני עובד במרכז לילדים בסיכון), ולידו תאום זהה שלו (שאין לו במציאות), ושניהם מביטים עלי.
אני מבין שזה מאוד לא הגיוני, ושאני חולם. למרות זאת אני נשאר רגוע, ורק נהנה מהפרטים הקטנים והאיכויות של חלום צלול טוב ממש.
אנחנו מדברים קצת, ואני רואה שאני בקייטנה שאנחנו עושים לילדים. בדיוק מכינים להם קערת ג'לי גדולה, ואין מספיק אבקת ג'לי.
הילדים רטובים (כנראה חזרו מהבריכה), ועל הרצפה יש מים עד גובה הברך בערך, שמרטיבים גם אותי.
אני עוזר קצת לשאר המדריכים, משחק עם הילדים ומרים את אחד הילדים הקטנים על הכתפיים. אחרי קצת מזה אני קולט שאני אשכרה חולם (צלול!) על העבודה שלי, ועובד בחלום.
זה לא מתקבל על הדעת (למרות שהיה ממש כיף), ואני מחפש את החלון הקרוב. מנסה לעבור דרך הזכוכית, אבל היא רק נדחפת החוצה ונופלת לרצפה.
זה החלון בבית של ההורים שלי, קומה שניה. נעמד על אדן החלון, רץ לתנופה וממריא לאויר בצורה חלקה. אני טס, ותוך כדי אני ממלמל פקודות קוליות שנשמעות קצת כמו לחשים.
התעופה כיפית, וסביבי מתחיל לרדת גשם. אני מרגיש אותו על הגוף והוא עוזר לי מאוד לשמור על היציבות.
לאט לאט הוא הופך לסופת שלג של ממש, ואני מרגיש את הקור סביבי ואת השלג על הפנים (באמצע הקיץ! הללויה!). ממשיך לעוף, ונוחת לתוך מעין מנהרה מרוצפת הרחק מהבית.
במקום לעצור אני ממשיך להחליק במהירות, קצת כמו במשחק מחשב. זה די מהנה ואני ממשיך, כך עד שאני מרגיש את החלום נגמר.
איכשהו ידעתי שזה באמת סוף החלום, ואין טעם לנסות ולהאריך אותו. אולי זו היתה רק תחושה.
קמתי עם חיוך ענק
ככה באמצע השנ"ץ הגיע חלום צלול איכותי וטוב כדי להזכיר לי למה אני אוהב אותם כל כך.
אני נמצא באיזה חדר, ויודע שאני במלון בחו"ל. יש שם כמה אנשים, וביניהם מישהי מבוגרת שאני מתחיל לדבר איתה.
אני מכריח את עצמי לדבר באנגלית כמובן, ובחלום זה ממש קשה לי משום מה. אני מסביר לה איזה חישוב בהסתברות.
לאט לאט אני מבחין שהיא באצם סבתא שלי, שעבדה עלי וגרמה לי לחשוב שהיא מישהי זרה. אני מתחיל לצחוק, קם ומחבק אותה.
יוצא החוצה מהמלון, ורואה שאני ברחוב שטוף אור שמש. רק אז אני שם לב שאני בלי חולצה.
אני נכנס חזרה פנימה, מאתר את החולצה שלי ולובש אותה.
כשאני שולף את הראש דרך הצווארון אני רואה מולי ילד מהעבודה שלי (אני עובד במרכז לילדים בסיכון), ולידו תאום זהה שלו (שאין לו במציאות), ושניהם מביטים עלי.
אני מבין שזה מאוד לא הגיוני, ושאני חולם. למרות זאת אני נשאר רגוע, ורק נהנה מהפרטים הקטנים והאיכויות של חלום צלול טוב ממש.
אנחנו מדברים קצת, ואני רואה שאני בקייטנה שאנחנו עושים לילדים. בדיוק מכינים להם קערת ג'לי גדולה, ואין מספיק אבקת ג'לי.
הילדים רטובים (כנראה חזרו מהבריכה), ועל הרצפה יש מים עד גובה הברך בערך, שמרטיבים גם אותי.
אני עוזר קצת לשאר המדריכים, משחק עם הילדים ומרים את אחד הילדים הקטנים על הכתפיים. אחרי קצת מזה אני קולט שאני אשכרה חולם (צלול!) על העבודה שלי, ועובד בחלום.
זה לא מתקבל על הדעת (למרות שהיה ממש כיף), ואני מחפש את החלון הקרוב. מנסה לעבור דרך הזכוכית, אבל היא רק נדחפת החוצה ונופלת לרצפה.
זה החלון בבית של ההורים שלי, קומה שניה. נעמד על אדן החלון, רץ לתנופה וממריא לאויר בצורה חלקה. אני טס, ותוך כדי אני ממלמל פקודות קוליות שנשמעות קצת כמו לחשים.
התעופה כיפית, וסביבי מתחיל לרדת גשם. אני מרגיש אותו על הגוף והוא עוזר לי מאוד לשמור על היציבות.
לאט לאט הוא הופך לסופת שלג של ממש, ואני מרגיש את הקור סביבי ואת השלג על הפנים (באמצע הקיץ! הללויה!). ממשיך לעוף, ונוחת לתוך מעין מנהרה מרוצפת הרחק מהבית.
במקום לעצור אני ממשיך להחליק במהירות, קצת כמו במשחק מחשב. זה די מהנה ואני ממשיך, כך עד שאני מרגיש את החלום נגמר.
איכשהו ידעתי שזה באמת סוף החלום, ואין טעם לנסות ולהאריך אותו. אולי זו היתה רק תחושה.
קמתי עם חיוך ענק
