חלום שחלמתי אתמול
אני יושב בחדר סגור מסביב לשולחן יחד עם עוד אנשים
החדר אינו מוכר לי וגם האנשים לא
דיי נבוך מהסיטואציה מסתכל מסביב ומחפש פרצוף מוכר
הפרצוף היחיד שאני מזהה הוא של בחורה שלומדת איתי, אחת שחשבתי שאני יכול לפתח קשר איתה, בסוף לא הסתדר והיא דיי תקועה לי בראש מאז (כבר שלושה חודשים בערך). לא מרגיש בנוח עם העובדה שהיא איתי באותו חדר, אני הולך לשבת בספסל שנמצא בחדר, מספר מטרים ממנה, משתדל לא להסתכל לכיוון שלה. אחד האנשים שיושבים קם מהשולחן ומסמן לה לגשת אליי, היא ניגשת ומובילה אותי בחזרה לשולחן כשהיא אוחזת בידי, המגע שלה כמובן מאוד נעים. אני מסתכל קדימה לכיוון השולחן ורואה שחוץ ממנה והבחור שסימן לה לקחת אותי כל שאר האנשים שיושבים שם לא נורמטיבים מבחינה מסויימת, חיצונית והתנהגותית.
הבחור שהזכרתי מקודם עומד ובאינטונציה ילדותית אומר משהו בסגנון: "עכשיו אחריי שסיימנו לעבוד יפה, הגיע הזמן להפסקת סיגריה ונעם יחלק לנו יפה את הפילטרים". בן רגע נקלטת לי הסיטואציה: אני נמצא במרכז עבודה של אנשים בעליי צרכים מיוחדים, הבחורה והבחור שדיבר הם צוות והם חושבים שאני אחד מהחברים בעליי הצרכים המיוחדים. אני מתעצבן על כך שהם מתייגים אותי כך וגם איש הטיפול שבי כועס עליהם שהם מטפלים בחברים בעליי צרכים מיוחדים ונותנים להם סיגריות אשר מזיקות להן ועוד עושים ממני שותף לזה
אני מנסה לצעוק על המדריך אבל הוא בשלו, לא מקשיב, לא מבין או לא שומע את זה אני לא יודע אבל בכל מקרה הוא לא מגיב אליי וגם ההתנהגות שלי לא משתנה, היא (הבחורה) עדיין מובילה אותי, המגע עדיין עדין ונעים וכל פעם אנחנו עוצרים ואני מוציא פילטר מהשקית לתת לאחד החברים. אני מסתכל עליה שתעזוב אותי כי אני אינני מוכן להוריד אותה בעצמי ואני לא רוצה לגרום עוד נזק, היא בתגובה רק אומרת לי "תמשיך, אתה עושה עבודה מצויינת"
בשלב הזה התעוררתי
החלום נשמע הזוי אבל אני מרגיש שהוא לא רחוק מהמציאות, שנים שהתאהבות הולכת אצלי ביחד עם הקטנה עצמית, לא משנה כמה פעמים ניסיתי להתחיל, כמה פעמים התאהבתי והייתי באותה סיטואציה. ברגע שאני מתאהב בבחורה בראש שלי אני ישר נופל כמה דרגות מתחתיה וזה משתק אותי, אני לא יודע מה להגיד ואני נראה דיי אהבל. בנוסף אלמנט הסכנה תמיד עומד לנגד עיניי ויש את התחושה ש"עכשיו זה אמנם טוב אבל בהמשך זה יהיה רע", ואכן, רוב הפעמים שהתאהבתי בבחורות וזה לא ייצא אל הפועל הסתיימו ב"חלוקת סיגריות ופיזור סרטן" לבחורה עצמה ולכל הסביבה הקרובה שלי שהייתה זקוקה לי. אני רוצה זוגיות ואני יודע שבשביל שיהיה לי סיכוי אמיתי למצוא אחת אני צריך לשנות גישה, אני צריך להפסיק להקטין את עצמי ולהפסיק לפחד שאזיק למישהו אך לפעמים אני תוהה אם זה בכלל אפשרי בגילי המאוחר
אני יושב בחדר סגור מסביב לשולחן יחד עם עוד אנשים
החדר אינו מוכר לי וגם האנשים לא
דיי נבוך מהסיטואציה מסתכל מסביב ומחפש פרצוף מוכר
הפרצוף היחיד שאני מזהה הוא של בחורה שלומדת איתי, אחת שחשבתי שאני יכול לפתח קשר איתה, בסוף לא הסתדר והיא דיי תקועה לי בראש מאז (כבר שלושה חודשים בערך). לא מרגיש בנוח עם העובדה שהיא איתי באותו חדר, אני הולך לשבת בספסל שנמצא בחדר, מספר מטרים ממנה, משתדל לא להסתכל לכיוון שלה. אחד האנשים שיושבים קם מהשולחן ומסמן לה לגשת אליי, היא ניגשת ומובילה אותי בחזרה לשולחן כשהיא אוחזת בידי, המגע שלה כמובן מאוד נעים. אני מסתכל קדימה לכיוון השולחן ורואה שחוץ ממנה והבחור שסימן לה לקחת אותי כל שאר האנשים שיושבים שם לא נורמטיבים מבחינה מסויימת, חיצונית והתנהגותית.
הבחור שהזכרתי מקודם עומד ובאינטונציה ילדותית אומר משהו בסגנון: "עכשיו אחריי שסיימנו לעבוד יפה, הגיע הזמן להפסקת סיגריה ונעם יחלק לנו יפה את הפילטרים". בן רגע נקלטת לי הסיטואציה: אני נמצא במרכז עבודה של אנשים בעליי צרכים מיוחדים, הבחורה והבחור שדיבר הם צוות והם חושבים שאני אחד מהחברים בעליי הצרכים המיוחדים. אני מתעצבן על כך שהם מתייגים אותי כך וגם איש הטיפול שבי כועס עליהם שהם מטפלים בחברים בעליי צרכים מיוחדים ונותנים להם סיגריות אשר מזיקות להן ועוד עושים ממני שותף לזה
אני מנסה לצעוק על המדריך אבל הוא בשלו, לא מקשיב, לא מבין או לא שומע את זה אני לא יודע אבל בכל מקרה הוא לא מגיב אליי וגם ההתנהגות שלי לא משתנה, היא (הבחורה) עדיין מובילה אותי, המגע עדיין עדין ונעים וכל פעם אנחנו עוצרים ואני מוציא פילטר מהשקית לתת לאחד החברים. אני מסתכל עליה שתעזוב אותי כי אני אינני מוכן להוריד אותה בעצמי ואני לא רוצה לגרום עוד נזק, היא בתגובה רק אומרת לי "תמשיך, אתה עושה עבודה מצויינת"
בשלב הזה התעוררתי
החלום נשמע הזוי אבל אני מרגיש שהוא לא רחוק מהמציאות, שנים שהתאהבות הולכת אצלי ביחד עם הקטנה עצמית, לא משנה כמה פעמים ניסיתי להתחיל, כמה פעמים התאהבתי והייתי באותה סיטואציה. ברגע שאני מתאהב בבחורה בראש שלי אני ישר נופל כמה דרגות מתחתיה וזה משתק אותי, אני לא יודע מה להגיד ואני נראה דיי אהבל. בנוסף אלמנט הסכנה תמיד עומד לנגד עיניי ויש את התחושה ש"עכשיו זה אמנם טוב אבל בהמשך זה יהיה רע", ואכן, רוב הפעמים שהתאהבתי בבחורות וזה לא ייצא אל הפועל הסתיימו ב"חלוקת סיגריות ופיזור סרטן" לבחורה עצמה ולכל הסביבה הקרובה שלי שהייתה זקוקה לי. אני רוצה זוגיות ואני יודע שבשביל שיהיה לי סיכוי אמיתי למצוא אחת אני צריך לשנות גישה, אני צריך להפסיק להקטין את עצמי ולהפסיק לפחד שאזיק למישהו אך לפעמים אני תוהה אם זה בכלל אפשרי בגילי המאוחר
