חלום שרודף אותי
ביום שישי שעבר, אמא קמה מוקדם ואחרי שאכלה ושתתה וראתה טלוויזיה ביקשה חזרה למיטה. זה היה בעשר בבוקר. מיד היא נרדמה כי היתה חלשה מהאנטיביוטיקה. ואני שלא ישנתי כל כך טוב בגלל העכבר והיות וכבר סיימתי להכין לשבת, חזרתי למיטה לצד אהובי, פינוק מדהים שלא זכור לי מאז אמא חלתה לישון בשעה כזו, מיד נרדמתי ואז חלמתי חלום שהקצתי ממנו בבהלה ובכי וזכרו רודף אחרי כל השבוע. חלמתי שאנחנו מביאים את אמא חזרה לבית חולים הרצפלד אבל זה בעצם מין בית אבות, המקום בו היא שכבה היה דומה לחדר מיון אבל מפואר, הרופאים היו חביבים עד לקקניים והתלוצצו עם אמא. ואז אחותי ואני הלכנו, כנראה לקפיטריה להביא קפה וכשחזרנו היו כבר חדרים של מחלקה. היה רופא שנראה כמו דוקטור גרין, הרופא הנערץ עליי מסידרת e.r ( השחקן שמגלם את ד"ר גרין שיחק לא מזמן בסרט והיה הדמות הרעה ) עם חיוך מרושע כזה על הפנים של סאדיסט, הוא החזיק מוט הילוכים שעליה היה רשום " ענעשת חולים" , כנראה מתן מכות חשמל, הוא הוריד לאט את המוט מתענג על כל רגע ונשמעה זעקה מקפיאת דם, אני צעקתי לאחותי " אם הוא פגע באמא אני הורגת אותו" והקצתי מבועתת, שמחה לגלות שאמא בבית ישנה בשלווה ולצידי מי שאני אוהבת.אבל זה העכיר את מצב רוחי וגרם לי לחשוב האם אני באמת מטפלת היטב באמא? האם אני עושה לה עוול כשאני מטפלת בה במו ידיי?????? ועכשיו אווירת החג שמתקרב גורמת לי עצבות. הגעגועים לאבא שאיננו, הגעגועים לאמא א', הגעגועים לימים שבהם הדאגה שלי היתה מה לבקש על האפיקומן או מה ללבוש לסדר. זה חג החירות. היציאה מעבדות לחירות, וגורם לי לבחון שוב את חיי.
ביום שישי שעבר, אמא קמה מוקדם ואחרי שאכלה ושתתה וראתה טלוויזיה ביקשה חזרה למיטה. זה היה בעשר בבוקר. מיד היא נרדמה כי היתה חלשה מהאנטיביוטיקה. ואני שלא ישנתי כל כך טוב בגלל העכבר והיות וכבר סיימתי להכין לשבת, חזרתי למיטה לצד אהובי, פינוק מדהים שלא זכור לי מאז אמא חלתה לישון בשעה כזו, מיד נרדמתי ואז חלמתי חלום שהקצתי ממנו בבהלה ובכי וזכרו רודף אחרי כל השבוע. חלמתי שאנחנו מביאים את אמא חזרה לבית חולים הרצפלד אבל זה בעצם מין בית אבות, המקום בו היא שכבה היה דומה לחדר מיון אבל מפואר, הרופאים היו חביבים עד לקקניים והתלוצצו עם אמא. ואז אחותי ואני הלכנו, כנראה לקפיטריה להביא קפה וכשחזרנו היו כבר חדרים של מחלקה. היה רופא שנראה כמו דוקטור גרין, הרופא הנערץ עליי מסידרת e.r ( השחקן שמגלם את ד"ר גרין שיחק לא מזמן בסרט והיה הדמות הרעה ) עם חיוך מרושע כזה על הפנים של סאדיסט, הוא החזיק מוט הילוכים שעליה היה רשום " ענעשת חולים" , כנראה מתן מכות חשמל, הוא הוריד לאט את המוט מתענג על כל רגע ונשמעה זעקה מקפיאת דם, אני צעקתי לאחותי " אם הוא פגע באמא אני הורגת אותו" והקצתי מבועתת, שמחה לגלות שאמא בבית ישנה בשלווה ולצידי מי שאני אוהבת.אבל זה העכיר את מצב רוחי וגרם לי לחשוב האם אני באמת מטפלת היטב באמא? האם אני עושה לה עוול כשאני מטפלת בה במו ידיי?????? ועכשיו אווירת החג שמתקרב גורמת לי עצבות. הגעגועים לאבא שאיננו, הגעגועים לאמא א', הגעגועים לימים שבהם הדאגה שלי היתה מה לבקש על האפיקומן או מה ללבוש לסדר. זה חג החירות. היציאה מעבדות לחירות, וגורם לי לבחון שוב את חיי.