חלום 1: התאהבות ושמחה בחלום

[אור_30]

בוקר טוב יקירה,

רקע:
בגיל 13 רקדתי סגנון מזרחי כלשהו. הייתי מאוהבת קשות במורה לריקוד כ5 שנים, הוא היה כל עולמי, הייתי מאוד אובססיבית אליו.
השיעור היה בימי א, ב ,ג - הייתי בחיים. אח"כ משלישי אחרי החוג אדם מת, עד שבת. מוצא"ש חוזרת לחיים.
זה נתן לי תקווה להמשיך בחיים.. זה עזר לי לצלוח את התקופה שאחותי התחתנה ועזבה את הבית ונשארתי עם אמא לבד, זה היה בלתי נסבל.

לאחרונה חזרתי לרקוד אצלו והוא כ"כ אוהב אותי, יש לו מלא שפע ובגובה עיינים, הוא עוזר לכולם, אדם כזה מקסים, אמר לי "הסטודיו לא שלי, הוא שלך" (מרשה לי ללמד שם איזה קורס שאולי אעשה בהמשך, אני בלימודים כרגע)
כיף לי מולו בלי המבוכה היום. ממש ממש ממש אוהבת אותו!!! זה כיף להרגיש אהבה כזו מאדם שאני מעריכה ומחזיקה ממנו, ועם זאת, לראות גם את החסרונות שלו.
פשוט אדם לאדם! בלי היררכיות
מתה על שמחת החיים שלו, ראיית האחר, נתינה, שפע, נוכחות בגוף ולא בראש, שובבות, יש לו חופש פנימי
מאוד חסרים לי חיבורים עמוקים כאלה (תקופה בין חברים, אני רוצה לבחור!!!! אני רוצה להיות שבעת רצון מאנשים שאני באמת אוהבת, רוצה ובוחרת בהם)
הוא נשמה אחת הגדולות שאני מכירה! אני יודעת למה הייתי כ"כ מאוהבת בו.
זה מנחם אותי מאוד שהוא חזר לחיים שלי. אני חוקרת את זה, את מה שאני מרגישה מולו. כ"כ הערצתי אותו. והינה, אני לא מאוהבת. ועדיין חושבת שהוא פשוט פלא מהלך.
הוא אחד המיוחדים שאני מכירה, אין כאלה. זה מרגיש לי ממש משפחתי איתו, זה מאוד מוכר. יש חיבור עמוק (היה אגב בן בית אצלנו כשהייתי תינוקת.. אני לא זוכרת אותו משם)
אני גם אוהבת אותי כשאני שם. פתאום לא הנערה הנבוכה, אלא בחורה יותר בשלה עם שמחת חיים וקצת יותר בתוכי, ופחות בחוץ כפי שהייתי... הוא גם שיקף לי את זה, פחות בהלה ונוקשות מהצד שלי.

אני חוקרת את נושא ההתאהבות אצלי (תכלס הוא היה השיא, 5 שנים), אח"כ מול בחורות שיצאתי איתן.. פעם זה היה ממש בלי לתפקד.. חשבתי שעם הזוגיות הנוכחית זה עבר לי, שאני כבר לא סובלת יותר מהתאהבות. הפסקתי לחפש בחוץ, ואז זה הפתיע מהדלת האחורית עם המטפלת. הינה שוב קרה, ועדיין קשה לי.
מאוד מתקשה לשחרר את המטפלת. געגועים שאין דברים כאלה
זה מבאס אותי שאני סמרטור של חום ואהבה. החום שלה פרץ לי את כל החומות!
היא לא סתם עזרה לי מול האקסית הנרקיסיסטית, מעבר לידע שלה בנושא, זה היה המון איכפתיות אהבה וחום, רק בדיעבד הבנתי. פשוט היא נוקשה והזכירה לי את אמא שלי, אז בעיקר הפחד מולה.. אילפה אותי בגבולות. באתי אליה לפני שנתיםי וחצי ממש תינוקת, והיום הרבה יותר גדולה, אבל עדיין הייתי רוצה להרגיש קצת יותר את הגיל שלי.


חלמתי שהייתי בחו"ל עם בת הזוג, זה היה איזשהו מרחב יפהפה וקסום עם מלא טבע
החלום נפתח כשאני על גשר עץ, מקפצת את השלבים
בת הזוג כמו איתי בהוויה, אני זוכרת שהשמחה הייתה מופנית גם אליה, חגגנו את זה יחד, אבל נראלי שחיכתה לי בקצה הגשר
עשיתי הלוך חזור את הגשר, השלבים היו דקים
היה שיר עצוב מפעם ברקע.. אבללל אני בכלל נהנית ממנו, בחלום אני מקפצת בקלות ושמחה שצלחתי
את ההתאהבות במורה לריקוד
לקראת הסוף של הגשר, אני חושבת שנפלתי בקטנה, אבל בעיקר פחדתי על הדברים שהחזקתי
אז נתתי אותם לבת הזוג שתשמור לי וזירזתי אותה, כי פחדתי שיפלו לים שהיה מתחת לגשר
היו לי מטבע של 10 שח, פלאפון, מפתח
בחלום לא הבנתי איך זה שצלחתי את ההתאהבות איתו למרות שזה היה ככ קשה
ועם המטפלת כשאני במקום יותר טוב מבעבר עם עצמי, עדיין לא מצליחה!!! נעולה

תודה מראששש ותודה ענקית על הכל.

 

[אלישבע777]

הי אור,

הפרוש שלי לחלומך על התאהבות ושמחה

הפתיחה היא נפלאה! איני מצליחה לזכור חלום שפתיחתו כה שמחה! האם אכן את בסיטואציה כה נפלאה והחלום אכן חלום טוב? עקרונית כן, אבל יש בחלום גם אזהרות שחלקן סמויות שלא נאמרות בפרוש. ראי בהמשך.

את עם בת זוגך, על גשר עץ ( מעל ים) בחיק הטבע במרחב קסום ויפה. את מדגלת על גבי רצפת הגשר מעל הים, העשויה קורות עץ דקות, הלוך ושוב בקלילות ובעליצות! את נהנית ושמחה מעצם נוכחותה של חברתך במקום. היא תמיד מחכה לך ממול, בצד השני– בסוף הדרך שלך (הלוך ושוב). את נהנית מכך שיש לך בת זוב נאמנה עד הקצה, עד הסוף! היא בת לוויה מושלמת. מקבלת אותך ללא תנאי, כפי שאת.! אבל... חברתך אינה שמחה לקראתך ושמחתך אינה מדביקה אותה! היא נוכחת נפקדת, ושותקת. את יכולה לעשות מה שאת רוצה- גם להתאהב במטפלת אהבה נכזבת רבת געגועים וגם זה עתה ממש - במורה לריקוד. היא שקופה ואת עיוורת, למה? אורו של המורה לריקוד האלמותי אהוב נעורייך שהציל את חייך שלושה ימים בכל שבוע בשיעורי הריקוד שלו – הפציע שוב בחייך ומסנוור אותך עד עיוורון.

עתה, יצא המרצע מן השק! אומנם את שמחה שיש לך בת זוג כה סבלנית אבל מי שבאמת גרם לך שמחת נעורים פורצת שכמוה לא ידעת מעולם בנעורייך - הוא המורה לריקוד שחזרת ללמוד אצלו אחרי שנים, ושבת להתאהב בו כמו אז!

בחלום את מחליפה את המטפלת שהדריכה אותך כה יפה בעבר, וטיפלה בך בעת משבר קשה עם האקסית המיתולוגית הנרקיסיסטית, שהפילה אותה ל... קרשים, כמו אלו שמהם בנוי הגשר. במציאות את עדיין מאוהבת בנפש התאומה שלך הזאת, שהאירה את חייך עד לא לפני הרבה זמן, אבל גם החשיכה אותם בכך שסיימה את הטיפול בך וניתקה את הקשר איתך לצמיתות. עכשו, בחלום ( וגם במציאות) שמשו של המורה לריקוד שוב עולה על במת חייך ( = הגשר!). הוא אומנם לא נמצא בסביבה (על הגשר), אבל רוקד איתך ושמח איתך בליבך.

המורה לריקוד הוא נשמתך התאומה בחלום או בלשונך מהרקע :" הוא נשמה אחת הגדולות שאני מכירה! בלי היררכיות (ההפך משלטונה המאיים של אימא). המורה לריקוד, נתן לך את הסטודיו לרשותך, גם הוא מקבל אותך כמו שאת, מדבר איתך בגובה העינים גם הוא מעריך אותך כפי שאת, ואכן מחולל בך שמחת חיים בזכות אישיותו הכובשת: " מתה על שמחת החיים שלו, ראיית האחר, נתינה, שפע, נוכחות בגוף ולא בראש, שובבות, יש לו חופש פנימי." כל מה שלא היית בעבר באותן שנות נעורים עצובות ובמידה מסויימת עד היום הזה – הוא כן! את מעריצה אותו על מה שאת היית רוצה להיות! והוא ( במציאות) מעריך אותך, ונותן לך חופש שלא היה לך בעבר. הוא מכיר אותך מילדות מאז שהיית תינוקת, אבל הוא מתייחס אליך כאל אדם בוגר ובשל, בגובה העיניים. את שמחה בחלום, כי זה סוג של נס וגם תיקון העבר העגום שלך! בחלום אינך יכולה להבין איך הנס הזה קרה. את אוהבת אותו, כי הוא אינו פסיבי כמו חברתך, אלא נותן שפע ונוכחות וכוחות נפש.

אבל... גם הוא - כמו בת זוגך הנאמנה – נוכח נפקד! שני אהוביך, מעריכים אותך, מלווים אותך ואהבים אותך ואת? היכן את? את נמצאת רק עם עצמך!! אינך מדברת, אינך שרה, אינך רוצה לעשות משהו פרודוקטיבי. את שקועה בשמחתך האין סופית, כאילו אין מחר! פיצוי על האהבה הנכזבת האחרונה ופיצוי על כל ימי הילדות האבודים והחשוכים שרק אורו של המורה לריקוד, נצנץ בחשכה, שלושה ימים בשבוע וארבעת הימים האחרים היו ימי מוות נפשי וחשכה תהומית.

ואעפ"כ, המורה הנערץ אינו מופיע בחלום, אינו בן זוגך ולא יהיה. את לא צריכה אותו באמת, הוא גורם לך שמחה גם כשהוא אינו על ידך, בכל מקום שאת נמצאת בו. ולכן אין לך צורך בחברתך. את רק עם עצמך! ומה הצורך שלה?? זו השאלה הנסתרת שהחלום אומר לך! החלום לא אומר במפורש, אבל הפרוש שלו אומר לך – את מזניחה את חברתך! בניסוח חריף יותר שאני מרהיבה עוז בנפשי לפרש כך - את שוב בוגדת בה ( בלב), כמו שבגדת בה ( בלב) עם המטפלת! החלום נובע מאיזו שהיא דילמה מוסרית תת הכרתית בקשר לחברתך.

בסוף החלום יש כמה אירועים חריגים שכאילו אינם שייכים לחלום והם סמליים מאוד והם מתכתבים עם גוף החלום עצמו:

א. שיר עצוב מושמע ברקע, אומנם, השיר אינו מפר את שמחת, אבל אומר לך, שברקע – ישנם דברים עצובים ( האהבה הנכזבת, אולי חברתך עצובה ואת לא חשה בזה? )
ב. את נופלת לפתע, לא נפילה קשה תוך כדי קפיצות השמחה על הגשר. "נפילה בקטנה" שעלולה לגרום לנזק.
ג. ברשותך כל מיני חפצים חשובים שחששת לאבד תוך כדי מעידה. מטבע של 10 שח, טלפון ומפתח. הספקת ברגע האחרון למסור אותם לחברה ובלשונך: " שתשמור לי וזירזתי אותה, כי פחדתי שיפלו לים שהיה מתחת לגשר". כאן היא מופיעה החברה בתור שומרת חפצים אישיים שלך שגם צריכה זירוז. אם היא תתעכב – את תאבדי חפצים חשובים. החלום אומר לך, להרהר במקומה של החברה בחייך. המורה שבו התאהבת אינו היררכי. ואת? האם את גם כזאת, ביחסך לחברה?

המעידה על הגשר, אינה אקראית! את הגזמת בדילוגים, לא התחשבת בחברה, לא התחשב וגם לא ביכולתך לדלג על ריצפת גשר העשויה קרשים דקים מדי, הלוך ושוב. כשמתנהגים בפזיזות ולא נזהרים, הסכנות אורבות על הדרך.

החלום אומר לך, לשים לב לדרך. להיזהר מנפילות. הפעם זה היה בקטנה, בעתיד זה יכול להיות הרבה יותר קשה. להיזהר מ- to fall in love שזו הנפילה הקשה ביותר ללב.

כל חייך הילכת על גשר צר מעל ים סוער, זה לא חדש לך. אבל הפעם, את חופשיה ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה! אבל... זהירות! זה יכול להיגמר לא רק במעידה קלה אלא גם באובדן חפצים חשובים, טוב שיש לך מישהי נאמנה לצידך שגם תשמור אותם שלא יאבדו. ו

אני הייתי מותחת את חבל הפרשנות שלי ואומרת – לא רק חפצים של ממש אפשר לאבד, אלא גם דברים אחרים חשובים יותר:

• חברים (אנשי קשר תרתי משמע) ומידע יקר ערך (טלפון),
• כסף, השקעות פיננסיות (המטבע של 10 שח, שעלייך לעבוד קשה, כדי להרוויח אותו), בית או לב ( מפתח, מפתח הבית או מפתח ללב), את כבר איבדת את ביתה של המטפלת (בחלום קודם). היית שם ופחדת לקום. המפתח הוא מאד סמלי בחלום כי את נמצאת על גשר או אולי רציף (טיילת) על ים. ברציפים כאלה, בארץ ובעיקר בעולם - נוהגים זוגות אוהבים, לקשור בשרשרת מנעול לרציף בחוף הים, לנעול את המנעול המסמל את הקשר או את האהוב/ה ולהשליך את המפתח לים. זוהי שבועת נאמנות לנצח. האוהבים נשבעו לא להיפרד. ואת?
• את הולכת על גשר דק, מרובה הסדקים, עוד שניה, את עלולה לאבד את המטבע, הטלפון והמפתח מה תעשי? האם יהיה טעם לחייך בלעדיהם? אולי חלילה את עצמך יכולה לפול לים? בילדותך נפלת רבות בעצמך לים הדמעות והצלחת לקום. אסור שיפול משהו לים ואסור לך לפול לים. עלייך לשמור על עצמך בעצמך ולמנוע נפילות בעצמך ובעזרת אוהבייך.

אשמח לקבל חוות דעת – מה התאים ומה לא. שימי לב שהפרוש מדבר גם על מה שאין בחלום או לא נאמר במפורש בחלום, ולא רק על מה שיש. מה אין בחלום ולכן יש לך עוד חומר למחשבה.

 

[אור_30]

היי יקירה,

החלום אכן ממש שמח.
האמת אני נהנית מעצם נוכחותי, היא רק הייתה שם איתי, חגגה איתי את "הניצחון שלי", היא אכן נאמנה ומקבלת. היא אדם דכאוני, מופנם, עצור - ואיזה יופי שאנחנו מאזנות אחת השנייה.
אני לא מאוהבת בו ובטח לא עד עיוורון אוהבת אותו מאוד מאוד, והוא אדם מקסים ברמות. זה מרגש אותי שקיימים כאלה! מזכיר לי את המהות שלי!
בהחלט מחוברת לאישיות שלו מאוד, לפחות בשלב הזה (אני זזה לרוב מהר, אז רק להיום)

נכון לעכשיו - אני ובת הזוג סיימנו שלב התחלתי מסוים, ואנחנו בתהליך שינוי חדש, ומקווה שזה יהיה כך שוב ושוב. יש לי מעט מיצוי רומנטי/מיני מולה, והכל פתוח ומתוקשר.
כן, נמאס לי שהיא שקופה ואני מדברת איתה על זה המון. שתינו גדלות יחד ולבד. הדמויות הישנות של שתינו כבר לא מתאימות בשלב זה, וזה משתנה, תהליך.

נמאס מריצוי! משאומרים לי מה לעשות, וכנ"ל היא - היא בגדילה מול ההורים שלה. בעיקר אמא שלה נכנסה לנו המון לחיים וקטעתי את זה, לא תיכנס אליי הבייתה. הן בריחוק עכשיו, כי חלאס היא עושה לה שטיפות מוח על המציאות, מתוך הטראומה שלה וחרדת הנטישה שלה (האמא)
כשרק הכרנו לפני כשנתיים וחצי היא הייתה המעריצה של אמא. ואמא שלה רחוקה מלהיות מושלמת (כפי שהציגה אותה), גם אם היא לא אלימה כמו אמא שלי. מניפולטיבית, ערמומית חבל על הזמן. חטטנית, דאגנית רכלנית, דבק, לא חום! שאלות הזויות, הכחשה, נמאס מהם. נמאס מהשכבה הישנה, זהו, מה שהיה לא יהיה יותר.
הדיכאון שהייתי בו, לא סתם היה.
אגב זה למה החלטתי כבר אז שלא אעקור את ההתאהבות - זה גם לא אפשרי, אלא לאפשר לזה לנשור. איא פשר להילחם בזה לצערי. וזה מגעיל, מעורר בי כזה חוסר, בור.. אלוהים ישמור.

חסר לי בבת הזוג, וגם בי (בסדר, גדלות לשם) להיות העצמי האמיתי! פוטנציאל ונשמה בביטוי מלא! די לפחדים, לתקיעות, לבחוץ, לילדה הקטנה שאומרים לה מה לעשות, מרסנים מחנכים.. ועוד מי??? אנשים סתומים כושלים בחייהם. הלוואי שאגלה כמה מיוחדת אני, כל מה שפחדתי אבל חלמתי להיות.

אני בהחלט מעריכה אותו על מה שאני בדרך להיות, הוא השראה. ועדיין כמובן יש לו חסרונותשבנעוריי לא ראיתי
הוא בהחלט מעריך ונותן חופש, ואכן רואה בי אדם בוגר ובשל, בגובה העיניים. הנס מבחינתי זה לראות אותו כאדם עם יתרונות וחסרונות - בלי שזה מנהל אותי. אפילו שבוטל שיעור השבוע, אם פעם היה סוף העולם, זה היה לי ממש בסדר.
"את אוהבת אותו, כי הוא אינו פסיבי כמו חברתך, אלא נותן שפע ונוכחות וכוחות נפש." אמת! הוא אישיות! אדם עם נוכחות, צרכים, רצונות, לא התייפייפות שלא צריך כלום. זה ממשעמם! תפל! מר! וגם היא רוצה לשנות את זה ועובדת על זה.
הוא אדם מיוחד ואהוב, בלי קשר למה שאני חושבת עליו. כולם אוהבים אותו ברמה שאין לתאר, לא ראיתי כזה דבר. הוא כמו שליח אלוהים, אני לא צוחקת. הוא לא אדם שגרתי, לא פוגשים דבר כזה הרבה. חחח בעבר זה הפריע לי כי רציתי אותו רק לעצמי, היום אין לי בעיה, מפרגנת וגם לומדת!

זה ממש נכון שהוא מאיר לי אור ברמות שאין לתאר. הוא מלא בנשמה שלו במקום באגו שלו (בניגוד להמון אנשים), הוא מפוצץ באומץ ואותנטיות, הוא מי שהוא. וזה נכון שאני רק עם עצמי. לא יודעת מה זה אומר.
המטפלת הרכה תמיד אמרה לי שההתאהבויות הן פיצוי אולטמטיבי לילדות הרעילה.
השמחה, השפע שלו, אהבה שלו שאני לא יכולה להכיל - זה מחבר אותי אליי ולאלוהים, הוא מוגן עבורי, לא צריך להתגונן מפניו, כמו שקורה לי עם אחרים "מאיפה יכניסו לי הפעם?" כי הוא רוצה לטובתי באמת, כי כזה הוא לכולם. לא אדם רעיל. מפרגן, יש לו את עצמו!!!! יש לו אלוהים! בחיבור, לא בסיסמאות.
מה זה הטראומה שלי? נידוי, חרם, לבד = זה ניתק אותי מעצמי ומאלוהים. בני אדם זה "מפלצות" בעיני הילדה שבי

לבת הזוג אני אמרתי - אם לא תלמד לבקש, לא תקבל ממני כלום. אני לא אנחש. היא רוצה להשתפר בלבקש כי זה ישרת אותה בחיים גם בלי קשר אליי. אני לא האמא ההזויה שלה שמשאירה אותה תינוקת שעוד רגע יונקת ממנה בחזרה, מוגזם! גם האח שלה ככה (בן 40!!! תינוק! תקוע במקום.. לא ראיתי דבר כזה, אני בהלם שהמשפחה שלי גרועה פשוט בכיוון אחר). לא מספיק עצמאיים. וגם החברה שלו לא מדברת עם האמא כבר שנים. תודה שהתרחקתי.

מקווה שהקשר עם בת הזוג יעבור פאזה כי לדעתי יש פוטנציאל גדול והמון יתרונות אחרים שלפעמים הם מובן מאליו עבורי.
גילתיי כמה מתוך הריצוי שלה מול אחרים היא זנחה אותי (את עצמה, ואני איתה) ואני לא מוכנה. עומדת על שלי ואוכפת את זכויותיי בלי הפחד לאבד. אם אאבד אותי זה יותר מפחיד! את האני שלי האמיתי. זה לב הטראומה. לא להיות מי שאני באמת. מי שבאתי להיות כאן.

התאהבות כרגע היא חלק מהמהות, וזה מה יש. סובלת? כן. אבל עושה עם זה עבודה.. כשניסיתי לעקור בכוח אז גם היה דיכאון. זהו, זה מה יש. מאוהבת בה. הכל גלוי ולא מוסתר, יש בזה הקלה.
אני גם מתעוררת מול בת הזוג.. זה לא כמו שזה היה.. (אוצר בהשוואה לנרקיסיסטית, אבל עכשיו נק' ייחוס שונה) אבל אי אפשר לחיות מריגושים.. מקווה שנמשיך לגדול, ושתהיה לי סבלנות
ושאאכוף את מה שמגיע לי.
גם בת הזוג לא מושלמת. ויש המון חסרונות לעבוד איתם, גם לי וגם לה. היא לאט לאט יותר מתבטאת, הריפוי פה הוא הדדי.

לגבי המטפלת - אני לא רואה בזה בגידה כיום. הכל מדובר ומוסכם. בטח כשהיא בחרה בחברים שלה ומשפחה שלה בעבר על פניי.
נמאס לי שרק אני המשתדלת כל הזמן. היו לי רק חובות. ואני אוכפת את זכויותיי ואם צריך בכוח!!!!!!!!!!!!!!
נמאס לי להיות "ילד הטובה" אני ילדה חוצפנית וזה ממש בסדר. ומלאת שמחת חיים

fall in love זה בהחלט לצערי חחח

 

[אלישבע777]

היי יקירה,

החלום אכן ממש שמח.
האמת אני נהנית מעצם נוכחותי, היא רק הייתה שם איתי, חגגה איתי את "הניצחון שלי", היא אכן נאמנה ומקבלת. היא אדם דכאוני, מופנם, עצור - ואיזה יופי שאנחנו מאזנות אחת השנייה.
אני לא מאוהבת בו ובטח לא עד עיוורון אוהבת אותו מאוד מאוד, והוא אדם מקסים ברמות. זה מרגש אותי שקיימים כאלה! מזכיר לי את המהות שלי!
בהחלט מחוברת לאישיות שלו מאוד, לפחות בשלב הזה (אני זזה לרוב מהר, אז רק להיום)

נכון לעכשיו - אני ובת הזוג סיימנו שלב התחלתי מסוים, ואנחנו בתהליך שינוי חדש, ומקווה שזה יהיה כך שוב ושוב. יש לי מעט מיצוי רומנטי/מיני מולה, והכל פתוח ומתוקשר.
כן, נמאס לי שהיא שקופה ואני מדברת איתה על זה המון. שתינו גדלות יחד ולבד. הדמויות הישנות של שתינו כבר לא מתאימות בשלב זה, וזה משתנה, תהליך.

נמאס מריצוי! משאומרים לי מה לעשות, וכנ"ל היא - היא בגדילה מול ההורים שלה. בעיקר אמא שלה נכנסה לנו המון לחיים וקטעתי את זה, לא תיכנס אליי הבייתה. הן בריחוק עכשיו, כי חלאס היא עושה לה שטיפות מוח על המציאות, מתוך הטראומה שלה וחרדת הנטישה שלה (האמא)
כשרק הכרנו לפני כשנתיים וחצי היא הייתה המעריצה של אמא. ואמא שלה רחוקה מלהיות מושלמת (כפי שהציגה אותה), גם אם היא לא אלימה כמו אמא שלי. מניפולטיבית, ערמומית חבל על הזמן. חטטנית, דאגנית רכלנית, דבק, לא חום! שאלות הזויות, הכחשה, נמאס מהם. נמאס מהשכבה הישנה, זהו, מה שהיה לא יהיה יותר.
הדיכאון שהייתי בו, לא סתם היה.
אגב זה למה החלטתי כבר אז שלא אעקור את ההתאהבות - זה גם לא אפשרי, אלא לאפשר לזה לנשור. איא פשר להילחם בזה לצערי. וזה מגעיל, מעורר בי כזה חוסר, בור.. אלוהים ישמור.

חסר לי בבת הזוג, וגם בי (בסדר, גדלות לשם) להיות העצמי האמיתי! פוטנציאל ונשמה בביטוי מלא! די לפחדים, לתקיעות, לבחוץ, לילדה הקטנה שאומרים לה מה לעשות, מרסנים מחנכים.. ועוד מי??? אנשים סתומים כושלים בחייהם. הלוואי שאגלה כמה מיוחדת אני, כל מה שפחדתי אבל חלמתי להיות.

אני בהחלט מעריכה אותו על מה שאני בדרך להיות, הוא השראה. ועדיין כמובן יש לו חסרונותשבנעוריי לא ראיתי
הוא בהחלט מעריך ונותן חופש, ואכן רואה בי אדם בוגר ובשל, בגובה העיניים. הנס מבחינתי זה לראות אותו כאדם עם יתרונות וחסרונות - בלי שזה מנהל אותי. אפילו שבוטל שיעור השבוע, אם פעם היה סוף העולם, זה היה לי ממש בסדר.
"את אוהבת אותו, כי הוא אינו פסיבי כמו חברתך, אלא נותן שפע ונוכחות וכוחות נפש." אמת! הוא אישיות! אדם עם נוכחות, צרכים, רצונות, לא התייפייפות שלא צריך כלום. זה ממשעמם! תפל! מר! וגם היא רוצה לשנות את זה ועובדת על זה.
הוא אדם מיוחד ואהוב, בלי קשר למה שאני חושבת עליו. כולם אוהבים אותו ברמה שאין לתאר, לא ראיתי כזה דבר. הוא כמו שליח אלוהים, אני לא צוחקת. הוא לא אדם שגרתי, לא פוגשים דבר כזה הרבה. חחח בעבר זה הפריע לי כי רציתי אותו רק לעצמי, היום אין לי בעיה, מפרגנת וגם לומדת!

זה ממש נכון שהוא מאיר לי אור ברמות שאין לתאר. הוא מלא בנשמה שלו במקום באגו שלו (בניגוד להמון אנשים), הוא מפוצץ באומץ ואותנטיות, הוא מי שהוא. וזה נכון שאני רק עם עצמי. לא יודעת מה זה אומר.
המטפלת הרכה תמיד אמרה לי שההתאהבויות הן פיצוי אולטמטיבי לילדות הרעילה.
השמחה, השפע שלו, אהבה שלו שאני לא יכולה להכיל - זה מחבר אותי אליי ולאלוהים, הוא מוגן עבורי, לא צריך להתגונן מפניו, כמו שקורה לי עם אחרים "מאיפה יכניסו לי הפעם?" כי הוא רוצה לטובתי באמת, כי כזה הוא לכולם. לא אדם רעיל. מפרגן, יש לו את עצמו!!!! יש לו אלוהים! בחיבור, לא בסיסמאות.
מה זה הטראומה שלי? נידוי, חרם, לבד = זה ניתק אותי מעצמי ומאלוהים. בני אדם זה "מפלצות" בעיני הילדה שבי

לבת הזוג אני אמרתי - אם לא תלמד לבקש, לא תקבל ממני כלום. אני לא אנחש. היא רוצה להשתפר בלבקש כי זה ישרת אותה בחיים גם בלי קשר אליי. אני לא האמא ההזויה שלה שמשאירה אותה תינוקת שעוד רגע יונקת ממנה בחזרה, מוגזם! גם האח שלה ככה (בן 40!!! תינוק! תקוע במקום.. לא ראיתי דבר כזה, אני בהלם שהמשפחה שלי גרועה פשוט בכיוון אחר). לא מספיק עצמאיים. וגם החברה שלו לא מדברת עם האמא כבר שנים. תודה שהתרחקתי.

מקווה שהקשר עם בת הזוג יעבור פאזה כי לדעתי יש פוטנציאל גדול והמון יתרונות אחרים שלפעמים הם מובן מאליו עבורי.
גילתיי כמה מתוך הריצוי שלה מול אחרים היא זנחה אותי (את עצמה, ואני איתה) ואני לא מוכנה. עומדת על שלי ואוכפת את זכויותיי בלי הפחד לאבד. אם אאבד אותי זה יותר מפחיד! את האני שלי האמיתי. זה לב הטראומה. לא להיות מי שאני באמת. מי שבאתי להיות כאן.

התאהבות כרגע היא חלק מהמהות, וזה מה יש. סובלת? כן. אבל עושה עם זה עבודה.. כשניסיתי לעקור בכוח אז גם היה דיכאון. זהו, זה מה יש. מאוהבת בה. הכל גלוי ולא מוסתר, יש בזה הקלה.
אני גם מתעוררת מול בת הזוג.. זה לא כמו שזה היה.. (אוצר בהשוואה לנרקיסיסטית, אבל עכשיו נק' ייחוס שונה) אבל אי אפשר לחיות מריגושים.. מקווה שנמשיך לגדול, ושתהיה לי סבלנות
ושאאכוף את מה שמגיע לי.
גם בת הזוג לא מושלמת. ויש המון חסרונות לעבוד איתם, גם לי וגם לה. היא לאט לאט יותר מתבטאת, הריפוי פה הוא הדדי.

לגבי המטפלת - אני לא רואה בזה בגידה כיום. הכל מדובר ומוסכם. בטח כשהיא בחרה בחברים שלה ומשפחה שלה בעבר על פניי.
נמאס לי שרק אני המשתדלת כל הזמן. היו לי רק חובות. ואני אוכפת את זכויותיי ואם צריך בכוח!!!!!!!!!!!!!!
נמאס לי להיות "ילד הטובה" אני ילדה חוצפנית וזה ממש בסדר. ומלאת שמחת חיים

fall in love זה בהחלט לצערי חחח

תודה על התגובה. מה שכתבתי לך בפרטי תקף גם כאן.