חלום
חלום מתחת לשולחן , אקראי אך ממושך , המגע בין רגלינו הבהיר לי את הסכמתך שבשתיקה על מה שהולך לקרות ביננו . כל היושבים בחדר אתנו לא רואים מה שבגלוי מתפתח והולך ואין הם מפריעים לי להושיט ידיים מתחת לשמלתך . כמו אוהל , ללא מתרים ויתדות , שמלתך מורמת מעל רגלייך שאותם בקושי אני רואה . חשכה לא מוסברת שוררת בחדר אך לא מונעת ממני לראות שתי גבעות עם אוכף ומדרונותיהן המתונים מסתיימים בשיאים אדומים ובוערים . כמו במקרה , את יושבת על כורסה אשר מושבה יותר ארוך ממשענתה , כך שלמעשה את כמעט שוכבת כאשר על כסא , כמו כולם ראיתי אותך יושבת . ובאפלה השוררת בחדר , אני מפלס את דרכי לגן העדן אשר לפתחו כמעט הגעתי תוך אכילת הפירות האדומים אשר לעד אין בשום מקום אחר . הגעתי ! ובפתח צפצוף ארוך ומחריש אוזניים בלי הסבר הגיוני ! ושטף אור גדול המאלץ אותי לסגור או יותר נכון לפתוח עניים !! התעוררתי ! לא ! אני חוזר לשם ! זו טעות ! אך ללא רחם השעון מצלצל והאור בחדר מאיר את הכל ואין שלחן ואין אף אחד ואין צל ! אני נוטף זיעה ושוכב במיטתי בטיפשות , וליד אשתי שעדיין נמה את שנתה בשלווה ואדישה להרגשתי . אני נאלץ לקום ובצער מתחיל את היום השגרתי , כאשר אי-שם בראשי מתרוצץ לו החלום , אך באופן שיטתי כל הפרטים נמוגים . גן עדן ופתחו בשמיים נשארו והשביל המוביל ופירותיו העססיים , בפי , את טעמם השאירו. חלום רטוב חלמתי ועוד יותר רטוב התעוררתי ! 19/06 04\07/96 יוסי אוחיון
חלום מתחת לשולחן , אקראי אך ממושך , המגע בין רגלינו הבהיר לי את הסכמתך שבשתיקה על מה שהולך לקרות ביננו . כל היושבים בחדר אתנו לא רואים מה שבגלוי מתפתח והולך ואין הם מפריעים לי להושיט ידיים מתחת לשמלתך . כמו אוהל , ללא מתרים ויתדות , שמלתך מורמת מעל רגלייך שאותם בקושי אני רואה . חשכה לא מוסברת שוררת בחדר אך לא מונעת ממני לראות שתי גבעות עם אוכף ומדרונותיהן המתונים מסתיימים בשיאים אדומים ובוערים . כמו במקרה , את יושבת על כורסה אשר מושבה יותר ארוך ממשענתה , כך שלמעשה את כמעט שוכבת כאשר על כסא , כמו כולם ראיתי אותך יושבת . ובאפלה השוררת בחדר , אני מפלס את דרכי לגן העדן אשר לפתחו כמעט הגעתי תוך אכילת הפירות האדומים אשר לעד אין בשום מקום אחר . הגעתי ! ובפתח צפצוף ארוך ומחריש אוזניים בלי הסבר הגיוני ! ושטף אור גדול המאלץ אותי לסגור או יותר נכון לפתוח עניים !! התעוררתי ! לא ! אני חוזר לשם ! זו טעות ! אך ללא רחם השעון מצלצל והאור בחדר מאיר את הכל ואין שלחן ואין אף אחד ואין צל ! אני נוטף זיעה ושוכב במיטתי בטיפשות , וליד אשתי שעדיין נמה את שנתה בשלווה ואדישה להרגשתי . אני נאלץ לקום ובצער מתחיל את היום השגרתי , כאשר אי-שם בראשי מתרוצץ לו החלום , אך באופן שיטתי כל הפרטים נמוגים . גן עדן ופתחו בשמיים נשארו והשביל המוביל ופירותיו העססיים , בפי , את טעמם השאירו. חלום רטוב חלמתי ועוד יותר רטוב התעוררתי ! 19/06 04\07/96 יוסי אוחיון