אורן אהרוני
New member
חלומות חזרו לפקוד את גוצ'ה
בשבועות האחרונים חלומות חזרו לפקוד את גוצ'ה מאת חיים שדמי שמונה שנים חלם המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי להיות אלוף עולם. חלומות אמיתיים, בלילות, לא פנטזיות בהקיץ. "אבל מאז שזכיתי באליפות ההיא הפסקתי לחלום על זה". עד שאתונה ביצבצה לה ברקע לב צימקינד, מאמן נבחרת ההיאבקות, לא מדבר כי הוא פוחד מעין הרע. "אני מאוד זהיר, כי אני איש כזה, אבל לפי התוצאות של גוצ'ה השנה, לך תדע. ארבעה קרבות עד הגמר, כל קרב רצח, לך תדע. עשר שנים שהוא בארץ ולא היה פה ספורטאי כזה. בגיל 30 לקבל מקום ראשון באליפות עולם לבוגרים, זאת תוצאה מאוד גבוהה. גוצ'ה מרגיש שזהו, זאת תחרות בידיים שלו. הוא בין השישה הכי חזקים בעולם, כולם פחות או יותר אותו דבר, אבל מישהו חייב להצליח. עכשיו לא הזמן לדבר על המינוסים של גוצ'ה, יעשה לו עין הרע. אם תהיה הצלחה גדולה אני אגיד יותר. היום אני פוחד מעין הרע. הייתי עם גוצ'ה הרבה פעמים באליפויות עולם ולמדתי שצריך להגיד הכל אחרי יום התחרות". מדונה, אשתו האלוהית של גוצ'ה ציציאשווילי עם גוף מדליית זהב, לא מדברת כי היא בקושי יודעת עברית. היא גם בקושי יוצאת מהבית, לא פוגשת ישראלים ותיקים שתוכל לגלח עליהם את העברית שלה ומוקפת בעיקר בבני משפחה. גוצ'ה הבטיח למדונה שאחרי האולימפיאדה, כמו תמיד אחרי אליפויות ותחרויות גדולות, רק היא קיימת בשבילו. "רק לסגור אותי בחדר שינה ולא לצאת משם", צוהל גוצ'ה, מרים את הראש מהשרטוטים האדריכליים של הבית החדש שהוא מתכנן לבנות ומסתכל על המדונה בחיוך גדול של אושר מזוכך. מדונה מסמיקה. "לא חייב חדר שינה, מספיק בארץ, שיהיה איתנו". "תאמין לי, היאבקות זה כושר טוב וראש נקי. שני דברים. בכושר טוב נכנס כל העניין של ריכוז והכנות. ראש נקי זה כשאין לך בעיות. הבית מאוד עוזר לי. מה שהיא עושה בשבילי, כמה שהיא סבלה וסובלת מכל הנסיעות שלי ומחנות האימונים, ולא יוצא לי לעזור לה בכלום עם הילד ("הוא רק מדבר, הוא לא עושה כלום", מחזקת מדונה את בעלה). כי האמת שפה בתכל'ס אני לא עושה כלום, אישה אחרת מזמן כבר היתה זורקת אותי. כל היום רק כאבי ראש ("לפחות זה שהוא אומר זה כבר טוב", מחזקת מדונה את בעלה). הבטחתי לה שאחרי האולימפיאדה רק היא". אז צימקינד לא מדבר בגלל עין הרע, מדונה לא מדברת כי אין לה עברית ודוד, הילד בן השלוש, לא מדבר כי הוא מתבייש. מי כן מדבר? גוצ'ה. "אני בא לאולימפיאדה בתור אלוף עולם. זה קצת מלחיץ, אבל נותן לי מוטיבציה. אני מוכן להיאבק בכולם, אין אחד שאני פוחד ממנו. אני כבר יכול להגיד שכל מה שאפשר לעשות עשיתי. צריך קצת להוריד משקל, וחוץ מזה הרבה כבר לא נשאר. אבל אימונים לבד זה לא מספיק. צריך גם פסיכולוגיה, זה החלק הכי גדול. עברתי שתי אולימפיאדות והפסדתי בגלל פציעות. באטלנטה גמרתי חמישי ובסידני שישי. לא הייתי מבסוט, כל הזמן הייתי מסוגל וקרוב להביא מדליה. עכשיו אני אלוף עולם כמו שלא הייתי אף פעם לפני אולימפיאדה. עכשיו אני רוצה לקחת". שמונה שנים חלם גוצ'ה להיות אלוף עולם. חלומות אמיתיים, בלילות, לא פנטזיות בהקיץ. לילה אחרי לילה היה מופיע לו החלום, הנה הוא, גוצ'ה הבלתי מנוצח, גומר בגג הפודיום, עם מדלית זהב על החזה. ובוקר בוקר היה גוצ'ה מתעורר מאוכזב. "באליפות העולם של 95' נשארו לי שבע שניות בגמר והפסדתי את הזהב. תאר לעצמך כמה זה קשה: אתה כבר אלוף עולם ואחרי רגע כבר לא. מאז כל הזמן הקרב הזה הופיע לי בחלום. רק שבחלומות אני גומר אלוף עולם. מאז שזכיתי באליפות העולם, כל זה הפסיק להופיע לי בחלומות, תאמין לי". בשבועות האחרונים חלומות חזרו לפקוד את גוצ'ה, אבל הפעם אחרים, לא על אליפויות עולם. על החלומות המעודכנים של גוצ'ה לא כל כך מדברים עכשיו, זה לא הזמן. ברגעים אלה ממש מותח גוצ'ה שרירים במחנה אימונים באלושטה שבאוקראינה. ארבעה ימים לפני שנסע, חזר ממחנה אחר בגרוזיה. יחד איתו צימקינד, והמאמן האישי מגרוזיה, אוטרי טיטיאשווילי, שבימים שגוצ'ה הקדיש למדונה בין מחנה למחנה, רקח את תוכנית האימונים. תוכנית הפעולה של גוצ'ה עובדת ככה שהוא מתיש את היריב שלו. כדי שיוכל להתיש את היריבים שלו, גוצ'ה צריך סיבולת גבוהה, זריזות של חתול וגם כוח. ברגע שהיריב מותש, מספיקים 3-2 תרגילים טובים לגמור עליו. בשביל הזריזות גוצ'ה עושה אימוני אקרובטיקה ועם כל המסה שלו קופץ באוויר בסלטות של נערת גומי. בשביל הסיבולת אוטרי טיטיאשווילי לוקח את החניך שלו לפסגות של גרוזיה, לעיר בקוריאני, ושם, בגובה 2,500 מטר, כשהאוויר דליל כמו העברית של מדונה, הוא מריץ ומאמן אותו בלי הפסקה. "למעלה, בגבהים האלה, קשה יותר לנשום, וכשאתה עושה את אותם אימונים בגבהים כאלה, אתה מתרגל לתנאים יותר קשים, ואחר כך כשאתה יורד למטה, הכל יותר קל לך.
בשבועות האחרונים חלומות חזרו לפקוד את גוצ'ה מאת חיים שדמי שמונה שנים חלם המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי להיות אלוף עולם. חלומות אמיתיים, בלילות, לא פנטזיות בהקיץ. "אבל מאז שזכיתי באליפות ההיא הפסקתי לחלום על זה". עד שאתונה ביצבצה לה ברקע לב צימקינד, מאמן נבחרת ההיאבקות, לא מדבר כי הוא פוחד מעין הרע. "אני מאוד זהיר, כי אני איש כזה, אבל לפי התוצאות של גוצ'ה השנה, לך תדע. ארבעה קרבות עד הגמר, כל קרב רצח, לך תדע. עשר שנים שהוא בארץ ולא היה פה ספורטאי כזה. בגיל 30 לקבל מקום ראשון באליפות עולם לבוגרים, זאת תוצאה מאוד גבוהה. גוצ'ה מרגיש שזהו, זאת תחרות בידיים שלו. הוא בין השישה הכי חזקים בעולם, כולם פחות או יותר אותו דבר, אבל מישהו חייב להצליח. עכשיו לא הזמן לדבר על המינוסים של גוצ'ה, יעשה לו עין הרע. אם תהיה הצלחה גדולה אני אגיד יותר. היום אני פוחד מעין הרע. הייתי עם גוצ'ה הרבה פעמים באליפויות עולם ולמדתי שצריך להגיד הכל אחרי יום התחרות". מדונה, אשתו האלוהית של גוצ'ה ציציאשווילי עם גוף מדליית זהב, לא מדברת כי היא בקושי יודעת עברית. היא גם בקושי יוצאת מהבית, לא פוגשת ישראלים ותיקים שתוכל לגלח עליהם את העברית שלה ומוקפת בעיקר בבני משפחה. גוצ'ה הבטיח למדונה שאחרי האולימפיאדה, כמו תמיד אחרי אליפויות ותחרויות גדולות, רק היא קיימת בשבילו. "רק לסגור אותי בחדר שינה ולא לצאת משם", צוהל גוצ'ה, מרים את הראש מהשרטוטים האדריכליים של הבית החדש שהוא מתכנן לבנות ומסתכל על המדונה בחיוך גדול של אושר מזוכך. מדונה מסמיקה. "לא חייב חדר שינה, מספיק בארץ, שיהיה איתנו". "תאמין לי, היאבקות זה כושר טוב וראש נקי. שני דברים. בכושר טוב נכנס כל העניין של ריכוז והכנות. ראש נקי זה כשאין לך בעיות. הבית מאוד עוזר לי. מה שהיא עושה בשבילי, כמה שהיא סבלה וסובלת מכל הנסיעות שלי ומחנות האימונים, ולא יוצא לי לעזור לה בכלום עם הילד ("הוא רק מדבר, הוא לא עושה כלום", מחזקת מדונה את בעלה). כי האמת שפה בתכל'ס אני לא עושה כלום, אישה אחרת מזמן כבר היתה זורקת אותי. כל היום רק כאבי ראש ("לפחות זה שהוא אומר זה כבר טוב", מחזקת מדונה את בעלה). הבטחתי לה שאחרי האולימפיאדה רק היא". אז צימקינד לא מדבר בגלל עין הרע, מדונה לא מדברת כי אין לה עברית ודוד, הילד בן השלוש, לא מדבר כי הוא מתבייש. מי כן מדבר? גוצ'ה. "אני בא לאולימפיאדה בתור אלוף עולם. זה קצת מלחיץ, אבל נותן לי מוטיבציה. אני מוכן להיאבק בכולם, אין אחד שאני פוחד ממנו. אני כבר יכול להגיד שכל מה שאפשר לעשות עשיתי. צריך קצת להוריד משקל, וחוץ מזה הרבה כבר לא נשאר. אבל אימונים לבד זה לא מספיק. צריך גם פסיכולוגיה, זה החלק הכי גדול. עברתי שתי אולימפיאדות והפסדתי בגלל פציעות. באטלנטה גמרתי חמישי ובסידני שישי. לא הייתי מבסוט, כל הזמן הייתי מסוגל וקרוב להביא מדליה. עכשיו אני אלוף עולם כמו שלא הייתי אף פעם לפני אולימפיאדה. עכשיו אני רוצה לקחת". שמונה שנים חלם גוצ'ה להיות אלוף עולם. חלומות אמיתיים, בלילות, לא פנטזיות בהקיץ. לילה אחרי לילה היה מופיע לו החלום, הנה הוא, גוצ'ה הבלתי מנוצח, גומר בגג הפודיום, עם מדלית זהב על החזה. ובוקר בוקר היה גוצ'ה מתעורר מאוכזב. "באליפות העולם של 95' נשארו לי שבע שניות בגמר והפסדתי את הזהב. תאר לעצמך כמה זה קשה: אתה כבר אלוף עולם ואחרי רגע כבר לא. מאז כל הזמן הקרב הזה הופיע לי בחלום. רק שבחלומות אני גומר אלוף עולם. מאז שזכיתי באליפות העולם, כל זה הפסיק להופיע לי בחלומות, תאמין לי". בשבועות האחרונים חלומות חזרו לפקוד את גוצ'ה, אבל הפעם אחרים, לא על אליפויות עולם. על החלומות המעודכנים של גוצ'ה לא כל כך מדברים עכשיו, זה לא הזמן. ברגעים אלה ממש מותח גוצ'ה שרירים במחנה אימונים באלושטה שבאוקראינה. ארבעה ימים לפני שנסע, חזר ממחנה אחר בגרוזיה. יחד איתו צימקינד, והמאמן האישי מגרוזיה, אוטרי טיטיאשווילי, שבימים שגוצ'ה הקדיש למדונה בין מחנה למחנה, רקח את תוכנית האימונים. תוכנית הפעולה של גוצ'ה עובדת ככה שהוא מתיש את היריב שלו. כדי שיוכל להתיש את היריבים שלו, גוצ'ה צריך סיבולת גבוהה, זריזות של חתול וגם כוח. ברגע שהיריב מותש, מספיקים 3-2 תרגילים טובים לגמור עליו. בשביל הזריזות גוצ'ה עושה אימוני אקרובטיקה ועם כל המסה שלו קופץ באוויר בסלטות של נערת גומי. בשביל הסיבולת אוטרי טיטיאשווילי לוקח את החניך שלו לפסגות של גרוזיה, לעיר בקוריאני, ושם, בגובה 2,500 מטר, כשהאוויר דליל כמו העברית של מדונה, הוא מריץ ומאמן אותו בלי הפסקה. "למעלה, בגבהים האלה, קשה יותר לנשום, וכשאתה עושה את אותם אימונים בגבהים כאלה, אתה מתרגל לתנאים יותר קשים, ואחר כך כשאתה יורד למטה, הכל יותר קל לך.