את לא תצאי איתי לנסיעה שכל כך רצית למרות שהמושב לידי ריק ממתין רק לך, רק לך. את ביתך על הים לא אני אבנה למרות שהייתי רוצה לנסיעה שאני יוצא היום אני לוקח אותי ואותך למרות שלא באת זו הנסיעה שלך איני יודע אם הייתי מלך אבל ודאי שאת היית נסיכתי וכששיחקנו ב"נדמה לי ונדמה לך" אני נתתי לך את כתר מלכותי ואת חבשת על צמותייך את הכתר ואנוכי הרכבתי אקורדיון על גב ובין ימי החגיגות לשדות הקטל הייתי שר לך במינים ובעוגב שמרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו זכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי ואת האקורדיון ביתי אשר ליווה אותנו אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים למענך ליבי הקשיתי כבזלת למענך פרנסתי את כלבי הרחוב למענך היכיתי את ראשי בסלע ולא חדלתי אף לרגע לאהוב ובלילות כשישנת על כר המשי אני כיביתי את האור בחדרים וכף ידי היתה נוגעת ומגששת באקורדיון אשר בכה את השירים הלא תמיד היית לי כבבת העין כיום אביב המתמשך כל השנה לכן רק לך אני יצרתי יש מאין כשמכרתי כותנתי האחרונה עכשיו גם את יודעת שאינני מלך ואין לי בית משלי כל מה שיש לי הם אבי ופת במלח ואקורדיון ישן ובו המנגינה שמרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו...
להלחם אתה אומר כי זה שווה לי להלחם אתה רוצה - אך זה אסור להלחם, צריך, אתה אומר על קומץ של דברים: על ערכים על החיים על צאצא על אהבה אסור לך להלחם על זו אתה אומר מסרב להתנחם ותחת זאת נלחם בעצמך...