חלומו של פוליקר

חלומו של פוליקר

הראו עכשיו בטלויזיה הפתוחה אצלי בערוץ 2 את הפרומו ל"אולפן ששי" מחר.יהודה פוליקר,כנראה לרגל אלבום או מסע הופעות מדבר על עצמו. ובקטע שנבחר בפרומו הוא מדבר על חלום "אולי יום אחד אאמץ ילד,מישהו שאתן לו אהבה".אני קוראת בויקיפדיה שהוא יליד דצמבר 1950 ,כלומר בן 63 היום.משהו צבט בלב שלי.האם בכל גיל זה נכון לאמץ?נניח יחליט להגשים חלומו לאלתר ,ובפרוטקציה יימצא לו ילד.
האם זה פייר כלפי הילד שמיד יהיה עד לתהליכי התבגרות מאד מאוחרת/זיקנה של אביו המאמץ? או אין זכות לומר כלום בעניין לאף אחד?רק למחוקק?עד כמה אנחנו עצמנו היינו מודעים לעניין פער הגילאים המסויים שבדרך כלל קיים באימוץ ?[יש יוצאי דופן. אבל הרב הורים מבוגרים יחסית]
אני מודה,לא מי יודע מה אהבתי את הנונשלנטיות שבה פוליקר דיבר על "אולי יום אחד אאמץ".
מה מחשבתכם?
 

אבי351

New member
בגילו אף אחד לא יתן לו לאמץ גם לא בפרוטקציה

יש חוק וזה מה שקובע ולצערינו הוא איחר את הרכבת אלא אם כן יעשה ילד עם מישהי
 

יסמין@

New member
איפה הוא

יכול לקבל פרוטקציה לדעתך?
אני לא יודעת מה מצבו הזוגי הנוכחי, אבל בין אם הוא פנוי ובין אם יש לו בן זוג - עד כמה שאני יודעת:
א. באימוץ פנים ארצי הגברים נמצאים ממש ממש בסוף התור (אם בכלל הם בתור) ולא משנה אם הם פנויים או בזוגיות ולא משנה גילם.
ב. באימוץ חו"ל המצב עכשיו מאוד מסובך עבור כולם, ולאור ההומופוביה המוצהרת בשתי המדינות היחידות שעכשיו ישראלים/יות יכולים לאמץ מהן - ממש לא סביר שיתנו ילד/ה לגבר פנוי - ובוודאי לשני גברים, בלי שום קשר לגיל. כלומר, גם גבר צעיר לא יוכל לאמץ בחו"ל.

בקיצור, מדובר בפנטזיה, שלפי הניסוח ("אולי יום אחד") לא ברור עד כמה היא אקטואלית וממשית עבורו.
 
זה נשמע כמו אמירה של מי שמשתעשע ברעיון

או שבאמת רוצה בילד, אך מבלי להכיר את העובדות, הן באשר למגבלות הגיל והן באשר לאימוץ ע"י גבר או זוג גברים. חוסר הידיעה מוביל לעיתים לתחושה של "יש לי עוד זמן להחליט".
 
צפיתי בכתבה האמורה- נפלאה!!

מסתבר שבפרומו יכולים בקלות להוציא מהקשר. זה הכתב שלחץ והעלה את נושא המשפחה. ודווקא פוליקר היה מאד ריאלי לגבי גילו ,אמר שנראה לו לא פייר להביא ילד לעולם בגיל שלו,בסוף כדי לסגור את הנושא אמר שאולי יאמץ,לא נראה מתכוון מאד. מה ששודר אתמול היה ממש חלקי.
ושאר הכתבה היתה יפיפיה,עם הרבה פתיחות ושיחרור ,שהתבטאו גם בדיבור שוטף נטול גימגום וחיוכים טובים למצלמה.
זה היה אכן כמו ששיערתי בעקבות הוצאת אלבום ,הפעם אישי מאד,חושף בצורה בהירה וגלויה תחנות בחייו- גילוי המוסיקליות,השורשים היווניים,דור שני לשואה,היציאה מהארון ,הבדידות הקיומית וההשלמה עם השונות. הרבה עומק,אישיות מיוחדת מאד.
 
למעלה