מרוצה שלום, ושלום גם למירה,
בעניין החלומות וחלומות בהקיץ...אז כמו שמירה מציינת, חלומות באים בשלב מסוים של שינה...כמעט אין לנו שליטה עליהם, בפסיכואנליזה הקלאסית החלומות מהווים "כלי עבודה" עם המטופל, תוך מחשבה והבנה שבחלום אנחנו "מסיימים" את מה שלא הספקנו בערות....זו דרך לפרוק אנרגיה נפשית שאנו טעונים בה ובאה לידי פתרון דרך החלימה. אני זוכרת ממרצים שלי בנושא- שספרו שבבוקר עוד זוכרים את החלום או חלקיו, לעתים מתרפקים על הזכרון אבל במשך היום הוא מתפוגג. כשמתעוררים ועדין זוכרים את החלום, או "נמצאים כאילו בתוכו" רוצים או לא שימשך, אך עצם השיחזור של החלום היא הדרך של הנפש לעבד את הנושא ולכן החלום נעלם-מתפוגג. ניתן לעתים לשחזר חלום כזה בדרך של פסיכואנליזה...ולתוכן לעתים יש הרבה משמעות בהיכרות עם ה"תת מודע" שלנו. אם תשימו לב, ותנסו לזכור חלום, תמיד תמיד, כך אמר מורי ורבי הפסיכיאטר, יש פרט אחד לפחות בחלום שלא תואם את המציאות..אין לי דוגמא כרגע אבל שנים עקבתי אחר חלומותי וזה נכון. לעומת זאת חלימה בהקיץ הוא תהליך מותנה על ידנו. אנו מדמיינים מצב אותו אנו רוצים..טוב או לא. זה קצת כמו דמיון מודרך...משהו שהוא נושק לדמיון שלנו, אבל אנחנו אוחזים בהגה, יש לנו שליטה "מודעת" עליו. כך יוצרים באמת מדמיינים יצירות שלהם וכו', כמו שמירה כתבה. "מרוצה"- מחקרים על תורת החלומות היו מאז ימי פרויד. ובצבא מודרני יש יחידה של פסיכולוגים מיומנים שעוסקת בשימוש בחלום ככלי עבודה-טוב או רע. עם נפגעי הלם גם כן עובדים כך(גם כך) אבל בעיקר עם הרבה דמיון מודרך והרפיה...ומעניין איזה פרטים נשכחים מהארוע הטראומטי עולים אז.... טוב סיימתי להשתפך....ביי חבר'ה.