חלמתי חלום שהייתי דולה../images/Emo199.gif
חברתי הטובה מהתיכון עברה קיסרי עם הילד הראשון שלה, אז בחלום היא היתה בהיריון נוסף. היא רצתה שאהיה הדולה שלה ולנסות לנל"ק. היה לה סיכוי נמוך ללנל"ק בעיקר בגלל שהיה לה עודף משקל, ומדיניות של בית חולים. אז כאשר הצירים התחילו היא התחילה לצרוח בלי שליטה בקול גבוה וצווחני שהיה נשמע מגוחך כמו של תינוק מתוסכל ומיילל. בצרחות אימים כל ציר כמו 'דאדאדאדאדאדאאאאא!! - - - דאדאדאדאדאדאאאאא!! - - - דאדאדאדאדאדאאאאא!!' וגם כן היא נשכבה פרקדן על הגב על המיטה כאשר רגליה משתלשללות על הרצפה והיא לא זזה. לא ידעתי אם היא נשכבה בגלל שכך הרגיש לה נכון או בגלל שהיא חשבה שכך צריכים לעשות. היא היתה מפוחדת והיסטרית. וכל ציר שוב ושוב צרחה. הצירים באו בכל דקה. היא סירבה לשתות. (הבאתי לה כוס מים לשתות) וזה היה כבר הרבה שעות ללא שינוי. הבאתי לה חטיף משהו לאכול והיא היתה מכונסת בתוך עצמה וצורחת. לא רציתי להפריע לה, לא רציתי להתערב לה אבל היא עשתה כל דבר שמפריע ללידה. ניסיתי להגיד לה, האם נוח לך לשכב ככה? אולי תסתובבי אם זה יגרום לך לפחות כאב? והיא בשלה תקועה בעצמה וצורחת דאדאדאדאדאדאאאאא!! בלי הפסקה. ניסיתי להיות בצד עם פרופיל נמוך 'ולא להפריע' ושום דבר לא עזר. ניסיתי לגעת בגבה ולעסות בעדינות. היא רק דחפה את היד שלי. אז עמדתי שם אובדת עיצות ולא יודעת איך לעזור לה, ולא יודעת אם יהיה הכי טוב לעזוב אותה לנפשה בתקווה שזה יעזור ללידה שלה. כל כך פחדתי שרופאים יכנסו ויתחילו להתערב לה. הרגשתי את עצמי כישלון גמור כדולה. וחשבתי שאולי היא לא מאמינה בעצמה בלידה ובגלל זה בתת מודע מפריעה לעצמה? ואז התעוררתי. איזה חלום מצחיק ומצד שני מתסכל! אם זה היה קורה במציאות, מה מיילדת טובה או דולה טובה היתה עושה????
חברתי הטובה מהתיכון עברה קיסרי עם הילד הראשון שלה, אז בחלום היא היתה בהיריון נוסף. היא רצתה שאהיה הדולה שלה ולנסות לנל"ק. היה לה סיכוי נמוך ללנל"ק בעיקר בגלל שהיה לה עודף משקל, ומדיניות של בית חולים. אז כאשר הצירים התחילו היא התחילה לצרוח בלי שליטה בקול גבוה וצווחני שהיה נשמע מגוחך כמו של תינוק מתוסכל ומיילל. בצרחות אימים כל ציר כמו 'דאדאדאדאדאדאאאאא!! - - - דאדאדאדאדאדאאאאא!! - - - דאדאדאדאדאדאאאאא!!' וגם כן היא נשכבה פרקדן על הגב על המיטה כאשר רגליה משתלשללות על הרצפה והיא לא זזה. לא ידעתי אם היא נשכבה בגלל שכך הרגיש לה נכון או בגלל שהיא חשבה שכך צריכים לעשות. היא היתה מפוחדת והיסטרית. וכל ציר שוב ושוב צרחה. הצירים באו בכל דקה. היא סירבה לשתות. (הבאתי לה כוס מים לשתות) וזה היה כבר הרבה שעות ללא שינוי. הבאתי לה חטיף משהו לאכול והיא היתה מכונסת בתוך עצמה וצורחת. לא רציתי להפריע לה, לא רציתי להתערב לה אבל היא עשתה כל דבר שמפריע ללידה. ניסיתי להגיד לה, האם נוח לך לשכב ככה? אולי תסתובבי אם זה יגרום לך לפחות כאב? והיא בשלה תקועה בעצמה וצורחת דאדאדאדאדאדאאאאא!! בלי הפסקה. ניסיתי להיות בצד עם פרופיל נמוך 'ולא להפריע' ושום דבר לא עזר. ניסיתי לגעת בגבה ולעסות בעדינות. היא רק דחפה את היד שלי. אז עמדתי שם אובדת עיצות ולא יודעת איך לעזור לה, ולא יודעת אם יהיה הכי טוב לעזוב אותה לנפשה בתקווה שזה יעזור ללידה שלה. כל כך פחדתי שרופאים יכנסו ויתחילו להתערב לה. הרגשתי את עצמי כישלון גמור כדולה. וחשבתי שאולי היא לא מאמינה בעצמה בלידה ובגלל זה בתת מודע מפריעה לעצמה? ואז התעוררתי. איזה חלום מצחיק ומצד שני מתסכל! אם זה היה קורה במציאות, מה מיילדת טובה או דולה טובה היתה עושה????
