chen010189
New member
חלמתי על שניהם, הייתי חייבת לשתף.
חלמתי, החלום היה ארוך... אני חושבת שזה היה החלום היחיד שליווה אותי בלילה וגרם לי לקום בבוקר עם דמעות בעיניים. זה היה חלום מוזר בחלום היה בית, התמונה אחר כך הייתה חדר עגול עם שני מחשבים. אודי ואלדד ישבו שם... ליד המחשבים, הם היו לבד. זה היה חדר ריק כמעט. רצפה, חלונות עם ווילונות ושני מחשבים על שולחנות עמוסים בכל מיני כלי כתיבה, ספרים, פסלים... נראה כמו חדר עבודה בשימוש. הם נראו צעירים יותר, הייתי בטוחה לפי הפנים של אודי... היה נראה כאילו אני חולמת על כמה שנים לפני כן. אבל הם נראו במדי מילואים, קצת מפוחדים. המדים היו בלויים, לאודי היה מבט של חיוך נבוך/מבוייש. אלדד ניסה להסתיר את החיוך שלו. העיניים שלהם היה חיוורות... הם בקושי דיברו אבל הצליחו להשחיל מילה פה ושם. חלק היה מלמולים (לפחות בשבילי) וחלק הבנתי ברור. זה היה מפחיד... לחלום. נראה כאילו קצת שקט עכשיו ומנסים להתגבר על זה חזר לי בחלום וזה גרם לי לקום בבוקר עם הרגשה זוועתית! אני מרגישה בדיוק מה שהרגשתי ב16.7. עוברת בי תחושת געגועים, אני לא יכולה אפילו לדבר בגוף ראשון, אני לא יכולה להגיד "אני מתגעגעת" כי לא הכרתי אותם אבל אתם יודעים מה מרגישים בגוף כשמתגעגעים... אתם יודעים לזהות תחושת געגוע כשהיא קיימת וזה מה שאני מרגישה. זה לא יוצא לי מהראש... אין לי מושג מה הסיבה לקושי בעיכול פה. בשניה שהראו את הארונות לקחתי את זה אישית... זה כבר החלום השלישי עליהם בשבוע האחרון. אבל שני החלומות הקודמים היו קצרים יחסית.. אני בקושי זוכרת אותם בבירור כבר. אבל זה... המבט בעיניים שלהם, הפנים הצעירות יותר, הרקע... התחושה בבוקר. לקחתי את התמונה של הארונות כל כך קשה, באופן אישי, ללב. לא ידעתי אם אני באמת לא מצליחה לעכל מה שאני רואה על המסך או שאני פשוט לא רוצה לעכל את זה. הייתי חייבת לפרוק את זה כאן... את שני החלומות הקודמים שמרתי לעצמי וגם את ההרגשה כולה אבל החלום הלילה, למרות שאין לי הסבר ברור לתוכן, גרם לי לרצות באמת לפרוק את זה איפשהו!
