חלפה שנה- כעס ועצב

[ehud1500]

תודה על השיתוף

שלום נטע ותודה על השיתוף.
שמח לשמוע שאת חווה חוויה טובה בצבא.לרגע איננו חושבים שהבן שלי יכול להיות לוחם(למרות שזה היה חלום שלו) וגם הוא מבין את זה.
בניגוד אלייך , שחווית את ה OCD ממש רגע לפני הצבא, אנחנו נערכים לגיוס כבר זמן רב יחסית.
מהחוויה הלא טובה שלנו , דלתות נסגרות ללא סיבה אמיתית ומתוך חוסר ידע ובורות.
לא ויתרנו - אנחנו באמת מאמינים שניתן לבצע שירות איכותי וכמו שאמרת- לתת לו להרגיש גאווה.
מאחל לך מכל הלב המשך שירות מהנה ומוצלח ושוב- תודה!
&nbsp

 

[ehud1500]

חלפה שנה- כעס ועצב

שלום לכולם, לפני כשנה התחלתי לעדכן על ההתמודדות של הבן שלי עם הוצאת רשיון נהיגה ואז - עם תהליכי הגיוס. משום מה לא הצלחתי לשרשר את המשך העדכון להודעה הישנה, אז אני ממשיך כאן.
הבן שלי עוד טורטר קצת על ידי הצבא ולבסוף נקבע לו פרופיל 64 עם סעיף נפשי עקב ה OCD.במהלך השנה הזו הוא עשה התקדמות אדירה - הפסיק ביוזמתו את הטיפול התרופתי , מתמודד עם הלימודים והבגרויות (מי היה מאמין) חווה שיפור חברתי משמעותי, עובד בסופי שבוע. נער/בחור מדהים (ואני מצטט את מוריו וחבריו).
ואז הופיע הצבא. ניסינו למצוא לו תפקידים מעניינים ואיכותיים שיוכל לתרום ולהיתרם, אבל המערכת ה"מהוללת" הזו אטומה ופחדנית. הוא נדחה מכל מקום ומקום , לא מזמנים אותו אפילו לראיון של אחד על אחד , כדי להבין מי הוא ומה הוא שווה (יש לו קב"א 54 ודפ"ר 70 - אמרו לנו שאלה נתונים טובים מאוד שאיתם גם אפשר להגיע לקצונה).
הפעלנו מעט קשרים שהיו לנו , כדי שלפחות מישהו ידבר איתו, יכיר אותו , ויתן לו את הצ'אנס לעשות שירות משמעותי , לתרום ולהיתרם- כלום ושום דבר. כל הדלתות נסגרו בפניו.
והבן שלי- ברור שהנסיגה הגיעה. כועס, מאוכזב, לא מאמין בעצמו ,מעט הבטחון העצמי שבנה לו בעמל קשה התפוגג ונעלם.
גילינו שהמערכת הצבאית ,שכל כך מתהדרת באנושיות וביכולות שלה, היא מערכת די מטומטמת(סליחה על האמירה הקשה) ובעיקר בינונית ומנוהלת בידי אנשים סופר בינוניים , חסרי כל מעוף,שלא מוכנים/מסוגלים לעשות טיפה מעבר למינימום הנדרש.
היום ,כהורים, אנחנו כועסים ומאוכזבים וממש , אבל ממש מיואשים.
מתנצל על נימת הכעס והפסימיות ,אבל זו הנקודה שבה אנו עומדים היום.
בברכה.

 

[DOCTOR W H O]

היי חבר

עצוב לי לשמוע את זה, במיוחד עם כל ההשגים שאתה ובנך השגתם. לצערנו מערכת הצבא באמת אטומה. אני מציעה לתת לו לתרום/להתנדב במסגרות אחרות שהוא יכול להתמודד איתן. עצם התרימה או ההתנדבות משפרת פלאים את האגו והביטחון וכרגע זה מה שהכי חשוב לבן שלך. כי כשאתה עוזר למישהו או משהו אחר זה עושה נפלאות.תעדכן אותנו מה קורה. בנוסף הוא יכול לעשות חוגים או עבודה בדברים שמושכים אותו ( סתם דוגמא מחשבים או חיות או עיצוב) פשוט לא לוותר ולא לתת לו לשקוע, שיעסיק את עצמו.

 

[asdasfasfas]

מקווה שתיקח לתשומת לבך את תגובתי

אם אתם מרגישים שהצבא מפלה אותו לרעה בגלל ה-OCD ,כרגע לא לשרת(בהמשך כן לשרת) .
יש חלופות כמו שירות לאומי או לעשות תואר ראשון ואז שירות מלא במסגרת התנדבותית .
לאנשים עם OCD ובפרט עם הנתונים שציינת יש פוטנציאל להצליח בלימודים אקדמאיים כך שהוא יכול לשרת או לא לשרת - לשיקולו,אני ממליץ שכן .
ממש לא ללכת לכיוון של חוגים וכך הלאה אלא לדברים שיאפשרו לו למצות את עצמו בצורה מלאה .לדעתי,מדינה כמו ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפלות בעלי מוגבלויות נפשיות בצבא או באזרחות אבל לצערי זה נפוץ.

 

[ehud1500]

מסכים איתך

ברור לי שמדינת ישראל לא יכולה ולא אמורה לוותר על התרומה של אנשים עם מוגבלויות נפשיות. אין לי ספק שהוא יכול לתרום - ובגדול- הן לצבא והן למדינה- בשלב הזה החלטנו להמשיך ולהיאבק ולא לוותר. אין לנו הרבה זמן ,אבל ננסה.
תודה על ההתייחסויות.