חלקיקים

שיריה

New member
חלקיקים

ככה זה. כשאתה מנסה לתפוס את כל החלקיקים שלך בשתי ידיים יוצאת תנועה מעוותת כזאת שאומרת אז מה אני עושה פה בכלל ולמה מה קרה?, ומה קורה פה? ושמישהו יעזור לי בבקשה....
וזה מוזר כי ברגעים מסוימים שהעולם שלי מלא במישהו חדש שאני מקווה אליו אז אני שוכחת כאילו שזה לא חלק מהעולם שלי בכלל ואז כשזה נגמר אז אני נזכרת וזה מעסיק אותי כאילו זה הדבר היחיד וכל השאר רק נלווים. וכרגע אני מנסה לתפוס את כל החלקיקים של חיי. וזה קשה כי הגודל שלהם משתנה... הייתי רוצה אולי להפסיק לנסות לתפוס אותם ואז להתמזג עם החיות הפנימית שלהם. לתת להם להיות ולהשתנות. לנסות לשלוט בהם אבל לא בכח. *** אני לומדת לקרוא אותי בדרך חדשה את רזי המקדשים שחרבו שתמיד יהיו חלק ממני ואת צפונות המקדשים שהוקמו על שטחם. ****
 

noosh

New member
...

זה כמו שקמים בבוקר וכמעט וזוכרים את החלום, אז מנסים להזכר בו בכוח וככל שמנסים יותר הוא רק בורח מבין האצבעות. אולי זה כמו שאת אומרת, לנסות להתמזג עם החלקיקים ולא לעבור אחד-אחד ולנסות לחבר אותם יחד. יכול להיות שאי אפשר בכלל לחבר אותם או לתפוס את כולם, שהם צריכים להגיע בזמנים שונים ולהתחבר למקומות שונים. זה קשה שלא לנסות לשלוט, כי את רוצה את כל התמונה, את רוצה להרגיש שאת מודעת ויודעת כל מה שקורה ועובר עלייך. וזה קשה להרפות מזה, להחליט שמנסים שלא לדעת, שנותנים לדברים לקרות ופשוט בוטחים במי שאת. אני לומדת לקרוא אותי בדרך חדשה את רזי המקדשים שחרבו שתמיד יהיו חלק ממני ואת צפונות המקדשים שהוקמו על שטחם. הלמידה הזאת, היא לא רק ה"לדעת" שבסוף. היא גם הלמידה עצמה, תנצרי אותה.
 
למעלה